יום ראשון, 29 ביולי 2012

אפליה בתעסוקת נשים / רימונה שיף.

נשים שמגעיות לגיל ארבעים ומחפשות עבודה חשות באפליה, מקומות עבודה
מעדיפים להעסיק צעירים, זוהי עובדה. היחס המפלה הזה לא מצדק בכלל
ולגבי נשים בפרט. ואני אפילו מתפלאת על כך שהמעסיקים מעדיפים להעסיק
צעירות על פני נשים מבוגרות יותר, שהרי נשים צעירות הן בדרך כלל
אמהות לילדים. וקורה שהילדים חולים והן צריכות לקחת אותם לרופאים, או
להישאר אתם  בבית ולהעדר מהעבודה. בעוד שלנשים היותר מבוגרות ישנם
ילדים גדולים שהם בעצמם אפילו הורים. ואין להן שום סיבה מוצדקת שבעולם
להעדר מהעבודה בגלל ילדים. מה גם שנשים צעירות עשויות לצאת לירח דבש
לאחר נשואים. ולהעדר מהעבודה מסיבות משמחות. לאחרונה היתה בתוכנית
לילה בטלוויזיה כתבה על מחקר שמצא שנשים שעבדו עד ללידה ילדו ילדים
שהם פחות בריאים מילדים שנולדו לאמהות שנחו לפני הלידה. ואני חושבת
שאם נשים ישראליות תיקחנה את הממצא הזה לתשומת ליבן. ותדאגנה לעצמן
לפני שתלדנה ילדים. הן תגרומנה למעסיקים שלהן כאב ראש לא קטן.
בחיפושים אחרי מחליפות, ואלו העסקת עובדות יותר מבוגרות תמנענה מהם את
זאת.  הנשים היותר מבוגרות סובלות מהאפליה על רקע הגיל כתוצאה מכך
שתוחלת החיים עולה, והן היום : יותר מבעבר, מרגישות את עצמן כשירות לעבודה,
גם לאחר שעברו את גיל הארבעים,  הן רוצות ממש לתרום מעצמן, אבל מקומות
העבודה דוחים אותן, לאחרונה הסתבר לי שאפליה  על רקע גיל אף שהיא אסורה על
על פי תיק הזדמנויות בעבודה היא האפליה הרווחת  ביותר בשוק העבודה בישראל,
ואני שואלת למה הרשויות שממונות על שוק העבודה. ישנם כאלו שרוצים לשלם
גרושים לצעירים. ודוחים קבלת כוח עבודה מנוסה. מניסיוני האישי זה קיים בעולם
העיתונות הישראלי. הנתונים מראים שמעט מאוד נשים מגיעות בגילאים מבוגרים
לעמדות בכירות, ואם לקחת את העובדה שבמהלך שלושים וחמש השנים האחרונות
ישנה עליה עקבית במספר הנשים שרכשו השכלה גבוהה. או שלמדו לימודי תעודה.
אני מתארת לעצמי  שישנם אחוזים גבוהים של נשים שיכלו לתרום למדינה ולחבריה,
אך נאלצו עקב האפליה המצוינת לעיל לשבת בבתיהן, ולחוש את עצמן מתוסכלות ולא
מנוצלות וחבל. אני חושבת שזה חיוני מאוד לשנות בקשר לעבודת נשים בגילאים
מבוגרים את המדניות,  לאור החוק להזדמנות בעבודה. ואני מייחלת ליום בו תקום
מישהי עם מודעות חברתית ומגדרית ותרים בנושא זה  את הכפפה.


יום שני, 16 ביולי 2012

תקרת הזכוכית המנופצת. / רימונה שיף.

לאחרונה התפרסמה כתבה במגזין אטלנטיק בארה"ב ששאלה למה לנשים לא
יכול להיות הכל. וקבעה שאי אפשר להיות גם וגם, גם אם שמעורבת
בחינוך ילדיה.  וגם אשת קריירה שחורצת גורלות, את הכתבה כתבה אן מארי
סלוטר שויתרה על משרת בכירה בשלטון אובמה, כדי להיות קרובה לבנה שהפסיק
לדבר איתה כתוצאה מהקריירה שעשתה. הכתבה הזכירה לי אם צעירה שהכרתי.
היא עבדה מבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה ביחסי ציבור, בשעות הבוקר
ועד שעות הערב ישבה במשרד. לאחר מכן הלכה לאירועים או לישיבות, וכששבה
לביתה שלושת ילדיה הקטנים ישנו כבר שנת ישרים במטתם. היא  נתנה להם
נשיקה ובכך סיימה את תפקידה האמהי. את חינוך ילדיה הפקידה בידי מטפלת ולא
היתה  מעורבת בכל מה שקורה בחייהם. מכיוון שבעלה הוא איש עסקים הנוסע
לעיתים תכופות לחו"ל, הילדים פתחו כל מיני סממנים של חפוש אחר תשומת לב,
כמו התפרצויות בכי. או התקפות זעם. כשהמצב היה כבר בלתי נסבל המליצה לה
אחת המורות ללכת ליעוץ פסיכולוגי, התוצאה היתה שאותה אם הפסיקה לעבוד
והתמסרה לילדיה. היום כפי שהיא מדווחת הם יותר רגועים. והיא מרגישה שהיא
תורמת להם מעצמה ומרוצה. ועל חזרה לעבודה היא בכלל לא חושבת. בזמנו
בעבודתי העיתונאית ב"מעריב" הכרתי זמרת אופרה שהרבתה לנסוע להופעות בחו"ל.
כששאלתי אותה  איך היא מסתדרת כאם לשתי בנות קטנות, היא הסבירה לי שכשהיא
נמצאת בארץ יש לה שעות איכות קבועות עם הבנות. שבהן היא משחקת איתן,
מבלה איתן, ועוזרת להן בשעורים,  כשהפכתי לאם אמצתי את זה, והקפדתי
שבכל יום בשעות אחר הצהריים אקבל את ילדי מהגן. ומאוחר יותר מבית הספר.
ובשעות האלו אכלנו ביחד ארוחה חמה. שחקנו, צפינו בטלוויזיה. וכשהיה צורך
גם עזרתי להם בשעורים. העורכים ב"מעריב" ידעו שבשעות  האלו אני בבית והתקשרו
אלי עם שאלות והטלת משימות. בשעות מאוחרות יותר הילדים נשארו עם
בייביסיטר או עם בעלי. באותה תקופה הכרתי גבר שהפך לעקר בית ולאבא
במשרה מלאה, והכל כדי שרעיתו הציירת תוכל לפתח קריירה בינלאומית
ולצייר בראש שקט. גם היום אם אפגוש גבר כזה אוריד בפניו את הכובע, אבל
אם תשאלו אותי אם הייתי רוצה שיהיה לי בעל כזה, אגיד שלא. כי לפי דעתי
מטלות הבית והחינוך הילדים צריכים להתחלק שווה בשווה בין שני בני הזוג,
וכל אחד מהם צריך לבצע את המטלות לפי סדר היום שלו הקשור בעבודה שלו
מחוץ לבית.  כאן אציין שמקומות העבודה לא בנויים לנשים שהן אמהות, הן
צריכות לעבוד גם כשלילדים שלהן ישנן חופשות. אם הן מורות או גננות כמובן
שזה לא חל עליהן, ישנן מקומות עבודה שבהן הנשים צריכות לשבת בישיבות
עד שעות הלילה המאוחרות, שהן צריכות להעדר מהבית  כל היום.
 נתקלתי כבר באמהות כאלו שנותנות לילדיהן הוראות בטלפון, או שהילדים
מתקשרים אליהן אם כל מיני בעיות ומקבלים מהן תשובות טלפוניות. ואיך אפשר
להיות אמא בשלט רחוק? מטבע הדברים ישנן אמהות שסובלות מכך שהן לא
מעורבות בחינוך ילדיהן, נתקלתי באמהות כאלו שקונות מתנות יקרות לילדים.
וחושבות שהחומר הכל פותר. ולא נותנות את דעתן על כך. שהילדים שלהן סובלים
מחסך.  של חום אם. אמהות מתסכלות אחרות כפי שנוכחתי לדעת הולכות לפסיכולוג,
ושופכות בפניו את כל אשר על ליבן, חלקן מבינות עד כמה הן יכולות להיות אמהות,
ומעדיפות להיות יותר  זמן במחיצת ילדיהן ולמזער נזקים. וחלקן לא מוכנות לוותר
על הקריירה שלהן, ולשאת בתוצאות 'יהיה מה שיהיה'. הכרתי נשים שהקריירה
שלהן גרמה לפירוק הקן המשפחתי שלהן, שהרי לא כל גבר מוכן לבוא לבית ריק
לאחר יום עבודה. לא לקבל נשיקה מהרעיה, וארוחה חמה. וגברים אחרים פשוט
לא אוהבים שהנשים שלהן תעפלנה עליהם עם הקריירה שלהן. ופירוק תא משפחתי
פוגע לא אחת בחוסנם הנפשי של הילדים. הורים שעובדים כל היום לא מעורבים
בחינוך הילדים שלהם, ומטבע הדברים גם לא מציבים להם גבולות, הילדים גדלים
ללא ערכים והתוצאות החברתיות הן הרסניות, האלימות בקרב הצעירים גוברת
ההתמכרות לאלכוהול הוא כבר מגיל צעיר, לאחרונה התפרסם שאפילו ילדים
בני אחד עשרה  מתמכרים לטיפה המרה, ועוד התפרסם לאחרונה שאנחנו כמדינה
נמצאים במקום הראשון, באשר לילדים שיושבים ארבע שעות ויותר ליד המחשב.
ובהקשר לכך הפסיכולוגים הישראלים אמרו שהמחשב תופס אצל אותם ילדים
את זמן האיכות שיכלו לבלות עם הוריהם. והצביעו על תוצאות הרסניות עתידיות.
האבסורד הוא שמעודדים את בני הזוג הצעירים לעשות מה שיותר ילדים וגם לצאת לעבודה.
ובכלל, כדי לקיים משפחה עם ילדים קטנים צריך עקב יוקר המחיה ששני
בני הזוג יעבדו. ועל כל מה שעשוי לעבוד על אותם ילדים ולהשפיע עליהם בהמשך
דרכם לא חושבים.

   

יום ראשון, 8 ביולי 2012

מתגייסים לצה"ל / רימונה שיף.

כולם הם אזרחי מדינת ישראל. אין עוררין. ואם אומרים שיש במדינה גיוס
חובה אז כל האזרחים צריכים לשאת בנטל. חילוניים, דתיים, חרדים וערבים.
נכון, שחייל שמשרת בקיריה למשל, בחדר ממוזג נחשב לג'ובניק לא נושא
בנטל של חייל קרבי. שמשרת בגולני. עובר אמונים לא קלים, חשוף לתקריות
עם מחבלים, ומסכן את חייו. אבל בואו נהיה מציאותיים. לא כולם מסוגלים להיות קרביים,
ישנם כאלו שיש להם בעיות בריאותיות רציניות. לחלקם מתאים להיות ג'ובניקים
ולחלקם לא. ולכן, אם מחליטים על שוויון בנטל אפשר לשלב אותם בשירות
האזרחי. וכן גם את החרדים. הם יכולים לעשות שירות למדינה בבית חולים,
בפנימיות, ובמוסדות אחרים, ולתרום לה לא פחות מאלו שמשרתים ממש בצבא.
אני לא מאמינה שלחצים וסנקציות  יכולים להביא לגיוס חרדים.
החרדים הם אוכלוסיה הכי עניה בארץ, הם חיים על תרומות, עד כמה שידוע לי
בני ברק הוא העיר הכי עניה בארץ, ולהטיל עליהם בקנסות זה לא במקום.
להפך, אפשר לתגמל אותם וככה למשוך אותם לשורות הצבא, לאחרונה שמעתי
שמאתיים חרדים התגייסו לצה"ל. זו התחלה טובה. אבל ברור לי שאם רוצים שהם
יתגיסו בהמוניהם יש להתחשב בהם. לשלב אותם ביחידות שיש בהן מסורת ואווירה
דתית. צריך להיות ראליים וזהירים ולא לפעול לאור משאלות לב. ועניין נוסף,
החרדים טוענים שתורתם אומנותם, ושבזכות זה שהם לומדים תורה עם ישראל
ניצל. אבל למעשה בתנ"ך אנו קוראים על "ספרא וסייפא". הנה דויד מלך ישראל
היה מצביא פעיל, ולכן אני לא רואה שום סיבה לכך שהחרדים לא יאמצו את
הדגם של "לומד וגם לוחם", או אם נדייק יותר, את הדגם של "גם לומד וגם תורם",
והכוונה לתורם למדינה. אם במערכת הצבאית ואם במערכת האזרחית.  לדעתי
לגייס את החרדים לצבא בגיל 28, שהעלתה ש"ס זה מאוחר מידי. ואולם חרדים
שמתגייסים בגיל 22-21 הם נשואים בחלקם. ויש כאלו שיש להם אפילו שני
ילדים. ולכן, הם יקבלו תגמול כספי גבוה מזה שיקבלו החילונים בני גילם, שהם
לא נשואים. ככה נוצר תגמול כספי לא שוויוני בקרב המתגייסים לצבא. אני
חושבת שכדי שלא תהיה הפליה בנושא הזה, בין חילונים לחרדים, צריך לקבוע
שכר בגובה סכום ההולם את כל המשרתים בצבא. אפשר ליצור סולם שכר
לאלו שבמסגרת האזרחית, לג'ובניקים, לקרביים ולאנשי הקבע. ואפשר אפילו
לדרג את השכר לפי דרגות צבאיות. אבל אין לקשור אותו בכלל למצב המשפחתי.
כנהוג במקומות העבודה. שהעובד מקבל בהם שכר מסויים בהתאם לתפקיד שהוא
ממלא. עוד אציין שצריך להסתכל על החלוקה בנטל גם מההבט המגדרי.
ולתת לנשים וגברים את אותה תקופת שרות בצבא ולתגמל אותם בשוויוניות מלאה.
ואני שמחתי להיווכח לדעת שסגנית השר גילה גמליאל הרימה בנושא הזה את
הכפפה. אם ננצל את ההזדמנות ההיסטורית, נקדם את השוויון בנטל ונגייס גם
ערבים לצבא, השירות הצבאי לא יהפוך לסמל של פילוג בעם אלא יגרום לאיחוד
העם. והמשרתים בסדיר ובמילואים כבר לא יחשבו לפריירים. כמו כן, תופעת
ההשתמטות של הבנות שמצהירות שהן דתיות והולכות לים תהפך לנחלת ההיסטוריה.
וגם לא נשמע יותר על סלבריטאים שלא תרמו את חלקם לביטחון המדינה. בכלל,
היווצרותם של סדקים במערכת הצבאית עלולים לפגוע בביטחון המדינה, והצבא שלנו
שנחשב לצבא הטוב בעולם עשוי בגללם להפוך לצבא שלא יוכל להתמודד אפילו
מול אוייב מצומצם. עם מורל ירוד של משרתים אי אפשר להגיע לתוצאות טובות
בשדה הקרב. ועוד, השרות הצבאי כנטל שמוטל על מעטים שאינם זוכים לקבל
גמול הולם. יפגע בלגיטימציה של צה"ל, ומאידך, השוויון בנטל יביא לשורותיו,
באמת את מיטב הבנים, אפילו מקרב החרדים. ואני מקווה שלא ירחק היום וצה"ל
יתנהל לשביעות רצון הציבור בישראל.