יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

על הטרדות מיניות / רימונה שיף.

רק לפני מספר עשורים התנגן לרדיו שיר שנקרא "דינה ברזילי", שיר שדיבר על חיילים שמתעסקים
בתיקי שורות. ומסתכלים בשקיקה על תיקה של חיילת בשם "דינה ברזילי", בשיר נחשפו הנתונים האישיים
שלה, בהם כאלו שהתעסקו במראה הפיסי שלה.  "היקף החזה הוא תשעים ושליש... צבע עיניים כחול, צבע
שיער ערמוני.  הגובה מאה ושישים מטר, משקל חמישים ושמונה קילוגרם". באותן שנים התנגנו להם ברדיו
גם שירים כמו "האם אמרו לך פעם". או "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא". שגם בהם אפשר למצוא
כרמיזות סקסיסטיות. והקצינים בצבא באותן שנים הרשו לעצמם לשלוח בחופשיות ידיים לעבר חיילות.
ולהן היה אסור להתלונן. גם אני הייתי בשנות השישים קורבן לקצין שכזה. במסגרת שירותי הצבאי
נסעתי איתו במכונית לבסיס אי שם בארץ. לפתע הוא סטה מהדרך והחל לשלוח ידיים ולגפף אותי. הבנתי
שאני בצרה. באותם ימים היה לי חבר עורך דין. ואיימתי עליו שאפנה אליו ואתלונן בפניו על מה שהוא עושה לי.
אותו קצין כנראה פחד מזה שיכול להיות לו עסק עם עורך דין, והפסיק.  למותר לציין שנסענו ליעד שלנו
כאילו דבר לא קרה ביננו. וחזרנו משם לבסיס  בלי לאמר מילה על מה שקרה. שמחתי שאותו קצין קיבל רגליים
קרות. וכמובן שלא יכולתי להתלונן,  כי באותה תקופה הכל התנהל לטובת הגברים.  ואני מתארת לעצמי שהמצב
לא היה שונה עם בוסים במשרדים ופקידות חינניות.  הגברים גם תלו במשרדיהם או בחדריהם
תמונות של נשים  ערומות וסקסיות. ופנטזו עליהן. ואיש לא העז לאמר להם שאלו תמונות תואבה. לאחרונה
בסדרה המצליחה ילדי ראש הממשלה, ענתה בתו של ראש הממשלה לעיתונאית ששואלת אותה "מתי גבר נראה לך סקסי?" במשפט "כשהוא לובש מדי צה"ל". אני לא מתפלאה על כך.  כי מאז ומתמיד חיילים שדרו סקס, והיו בצבא
בנות שעשו הכל כדי לפתות אותם להתחיל איתם.  והם הסכימו ברצון להענות לחיילות שבקשו לשמש אוביקט
ליצירים הגבריים. היום גברים בכלל, קצינים בצבא ובוסים בפרט לא יכולים להרשות לעצמם לשלוח ידיים על
נשים. כי הם חוששים שהן תתלוננה במשטרה על הטרדה מינית. היום גם נשיקה מצד גבר לאישה יכולה
להחשב להטרדה מינית. ראה פרשת חיים רמון. עם זאת ישנם גם היום גברים שלא יכולים להשתלט על היצרים
שלהם,  ולא אחת נחשפות בתקשורת פרשיות של הטרדות מיניות מצד נושאי תפקידים ציבוריים, ונבחרי ציבור.
ביניהן כמובן פרשת הנשיא לשעבר משה קצב.  גברים היום חייבים לכבוש את יצריהם כשהם יוצאים למסע
של כבוש נשים. ולהשתמש בדרכים אחרות יותר עדינות, היום יותר מבעבר הנשים המרגישות שנפלו קורבן
להטרדה מינית יכולות לפנות בתלונה נגד הגברים המטרידנים. למשטרה, או למרכזים שהקמו למענן. במבט
לאחור אני חושבת שהמצב כיום הוא יותר טוב מאשר היה בעבר.  הנשים מרגישות את עצמן יותר בטוחות
במחציתם של גברים, ועם זאת המצב הזה מאפשר לנשים שמרגישות  את עצמן פגועות, בגלל שפוטרו  מהעבודה
או מסיבות אחרות להעליל על גברים עלילות שווא, וכבר היו מקרים שהסתיימו במאסרם של אותם גברים.
שהתבררו מאוחר יותר במאסרי שווא. הגברים של היום צריכים להיות יותר זהירים, הם צריכים לחשוב פעמיים
לפני כשהם מחלקים מחמאות לנשים או רוצים לנשק אישה שאותה הם מעריכים ומוקירים. ולהמנע מלשלוח
על גופה ידיים. היום גבר שרוצה להכיר אישה ולגרום לה לתת בו אמון צריך  להשקיע מחשבה. ולעשות את זה
בשלבים ובעדינות. כמו כן עליו להמנע משתית אלכוהול.  כי זה מביא להתנהגות לא רצויה כמו למשל, להציק ולהטריד
אישה ולשלוח ידיים על אבריה המוצנעים. ובמקרים קיצוניים לאונס. ראה הפרשה  עם מאבטח הרמטכ"ל.
היום בעידן הטלוויזיה והמחשבים חשופים לסקס כבר בגיל צעיר בעוד שבעבר ההורים לא דברו על הנושא
עם הילדים. אני שמעתי לראשונה מחברה איך מביאים ילדים לעולם. הבנות של היום הן יותר משוחררות
ומשדרות לא אחת בלבושן החושפני מיניות. והבנים משתדלים לעמוד בפיתוי אך לא תמיד הם מצליחים. כמובן,
שכשישנה הבנה והסכמה הבנות לא מתלוננות על תגובתם. ואם לא היא בהחלט יכולה להתפרש כהטרדה מינית.
יש לנו נוער מצויין אך לא פעם הוא חסר עניין. ועורך מסיבות רווית באלכוהול. או הולך לשתות במועדונים.
והתוצאות כמו שכבר הזכרתי הן לעיתים קרובות קשות. וזה נושא שדורש פתרון הן במסגרת המשפחתית
והן במסגרת הבית ספרית.  היום בכירי ציבור ומפורסמים אחרים כבר לא יכולים להתפאר במסעות
הכבושים שלהם. אני מרוצה שהתהפכו היוצרות. כי אנו הנשים בשום פנים ואופן לא צריכות להיות קורבנות
של גברים חרמנים.      

יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

להיות בלונדיניות/ רימונה שיף.

פעם אמרתי לחברה שישנם אנשים החושבים שבלונדיניות הן מטומטמות.
והיא נעלבה. אותה חברה היא בלונדינית אמיתית, ומן הסתם חשבה שגם אני
חושבת ככה, ומתכוונת אליה, אבל למעשה זה בכלל לא נכון לגבי. להיפך,
תמיד נמשכתי לגברים בלונדינים. ובהתאם בחרתי בן זוג לחיים. ואני מבינה מאוד
נשים שחרחרות, ברונטיות או אדמוניות שמבהירות את שערן והפכות לבלונדיות,
עם זאת נתקלתי לא אחת בנשים שמחצית משער ראשן הוא בלונד ומחצית
שער ראשן הוא צבע אחר, מבחינתי הן נראות ממש לא מטופחות, ומגלות ברבים
שהן בכלל לא בלונדיניות, לאחרונה הקדישו את הירחון "את" לבלונד. וזה גם לא
הפתיע אותי.  לבלונד יש מקום של כבוד בהיסטוריה של כוכבות הקולנוע
בעולם, שחקניות רבות ומפורסמות בתולדות הקולנוע. היו בלונדיניות, ג'ין הרלו,
ג'ין מנספילד, מרלין מונרו, קים נובק. ואחרות. בריג'יט ברדו סמל הסקס של
המאה העשרים היתה בלונדינית, וגם טויגי אייקון האופנה של אותה תקופה
היתה בלונדינית. השחקנית האמריקאית גרייס קלי שיחקה אותה בגדול.
היא כיכבה בסרטים החשובים של היצ'קוק. שאהב לתת תפקידים לשחקניות
בלונדיניות, ובמערבון המפורסם 'בצהרי היום' עם גרי קופר. זכתה באוסקר.
הכירה את רנייה נסיך מונקו, נישאה לו והפכה לנסיכה נערצת ואהובה, מותה
הטראגי בתאונת דרכים העניק סיום עצוב לסיפור שלה. שהוא בהחלט סיפור
מהאגדות, השחקניות הבלונדיניות  נחשבו לחושניות וזוהרות, וגברים רבים
פינטזו עליהן. השחקניות האלו לא עברו פוטושופ והתפרסמו בשער מגזינים
ובמגזינים עצמם כמות שהן בחיים. ונראו ממש מושלמות. היום דוגמניות ושחקניות
עוברות ריטושים, שהם עבודת מחשב.  ומתפרסמות על שערי מגזינים ובמגזינים
עצמם שלא כמו שהן נראות במציאות, אני מאמינה שבר רפאלי הדוגמנית הישראלית
הבינלאומית היא יפיפיה אמיתית, אבל ברוח התקופה הזאת גם התמונות שלה
עוברות פוטושופ, ולא אחת מהוות נושא לדיון אם היא באמת נראית כזאת יפה,
בכתבה קארין דונסקי, דוגמנית ישראלית בלונדינית, שהתפרסמה בירחון "את" היא
מספרת בין השאר, שמסקירת מחקרים שונים עולים כמה ממצאים מעניינים, "עוללים
נוטים למהר להישיב מבט ולתקשר בשפת התינוקות עם נשים בעלות עור ושער בהירים,
בסקר שנערך בקרב גברים ובו נבדק מיהן הכוכבות היותר יפות בעיניהם, רובם
הצביעו על נשים כהות שער דווקא. דוגמת אליזבת טיילור המנוחה ואנג'לינה ג'ולי
תיבדל לחיים ארוכים. אך למרות הצהרותיהם, במציאות בנות זוגן של אותם גברים
הן בלונדיניות" ברור שהמדובר כאן בעניין של טעם. וממה שנוכחתי לדעת הרבה
פעמים זוהי בחירה של ניגודים, והרבה גברים כהים בוחרים להנשא לנשים בלונדיניות,
הנה למשל, הסטייליסטית סנדרה ריגלר שהיא בלונדינית אמיתית, ובעלה השף שגב
משה, ריימונד צ'נדלר כתב פעם "יש בלונדיניות ויש בלונדיניות", ואני מסכימה
שישנן בלונדיניות חכמות יותר וישנן חכמות פחות. זה הטבע האנושי ולא הצבע.
שהרי הצבע לא משנה בכלל את האשיות אלא רק תורם למראה החיצוני. וכשהגוף
בריא גם הנפש בריאה. כן, אפילו אם את הופכת לבלונדינית מהממת את נשארת את
כמו שאת.

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

אולימפיאדת הכמעט./ רימונה שיף.


לאחרונה קראתי במוסף של מעריב שיצא לאור לרגל האולימפיאדה
שיש משהו סימלי עבור הספורט הישראלי במשחקים אולימפיים שמתקיימים בשנה שמסתיימת בספרה 2. השנה ימלאו 20 שנה למדליה הראשונה. 40 שנה לרצח הי"א במינכן. ו-60 שנה להשתתפות הישראלית הראשונה במשחקים האולימפיים בהלסינקי,
והשנה ימלאו 80 שנה לרעיון הציוני לשלוח משלחת של ספורטאים עבריים למשחקים האולימפיים, וכשנתייחס לאולימפיאדת לונדון 2012 מה נאמר עליה? לדעתי אפשר בהחלט לאמר שזוהי אולימפיאדת הכמעט. כי במספר ענפי ספורט בהם התחרו הספורטאים שלנו הם נצבו במרחק מה מהסיכוי לקבל מדליה. התקדמו שלב ולא עלו לשלב הבא. נחלו והנחילו לנו אכזבה. אבל עם זאת יצגו אותנו בכבוד. ואני מתכוונת לג'ודוקא  טומי ארשינסקי שניצח את היריב הראשון שלו. ולאחר מכן התמודד עם יריב שחזק ממנו והפסיד לו. לאנדי רם ויוני ארליך שניצחו את רוג'ר פדרר והשותף שלו, מהטניסאים הטובים בעולם,  וגרמו לסנסציה ספורטיבית, אך למחרת הפסידו לאחים בריין שנחשבים לטובים בעולם, השחיין יעקב טומרקין שהעפיל לגמר, תפש את המקום השביעי לבסוף היה לשחיין הישראלי הטוב ביותר מבחינת הישגים אולימפיים. לאלכס שטילוב המתעמל שהיה תקווה גדולה לקבלת מדליה. אך הגיע למקום השישי
המכובד. גם התקווה הגדולה שלנו למדליה אולימפית בשייט לי קורזיץ לא צלחה. היא תפשה את המקום השני בשיוטים שלפני שיוט המדליות, ובשייט הסופי הגיעה למקום התשיעי ולשישי הכללי, ולא נמנתה על הזוכות. עם זאת למרות ההפסד לי שהיא אלופת העולם ברציפות בשנתיים האחרונות, סגנית אלופת אירופה והיתה לאלופת העולם גם לפני מספר שנים, זכתה בארץ להערכה על אומץ ליבה והישגה, ובהחלט מגיע לה. והיו באולימפיאדה הזאת גם אכזבות קשות למשלחת הישראלית. הג'ודוקא אריק זאבי שהיווה גם הוא תקווה גדולה, לאחר שנים עשר שנות קריירה מפוארת ומדליה אולימפית אחת. הפסיד ליריב גרמני כבר בשניות הראשונות. ושחר צוברי בשייט  שזכה במדליה  ארד באולימפיאדה הקודמת בבייג'ין.
ואף נשא את הדגל, באולימפיאדה הזאת, במצעד המשלחות. היה רחוק בשיוטים מהישגיו הקודמים. והאצן דונלד סנפורד,  טען שנעליו נגנבו ונזקק טרם הריצה במוקדמות 400 מטר לקבלת נעליים חלופיות, ולבסוף עשה תוצאות מאכזבות. אני סבורה שהספורטאים שלנו יכלו להגיע ליותר, אבל לצערי לא משקיעים בהם כמו בארצות אחרות. וכפי ששמעתי וקראתי לעסקנים הישראלים יותר אכפת   מעצמם, מאשר שהספורטאים יגיעו להישגים נאים באולימפיאדות.
 בפרט ובכלל. וחבל. והספורטאים נאלצים לחפש ספונסרים. הנה מאחורי אריק זאבי עמדה בשנים עשר שנות קריירה המפוארת שלו חברת ביטוח מגדל. והיום לנוכח אולימפיאדת הכמעט
אפשר להזכר בימים אחרים. ימים שבהם העניקו לנו הספורטאים שלנו מדליות אולימפיות. למשל, השייט גל פרידמן הישראלי האולימפי המעוטר בכל הזמנים, והראשון שזכה בזהב, ועד כה היחידי. ביעל ארד שהיתה לספורטאית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באולימפיאדה, היא זכתה במדליה כסף על מזרון הג'ודו. והעניקה בזאת דוגמא אישית לכל הילדות הצעירות ששאפו להיות אלופות בישראל. אורן סמדג'ה שהיה לספורטאי הישראלי השני שזכה במדליה אולימפית. הוא זכה במדליה ארד.   
והביא להצטרפות של ילדים רבים לענף הג'ודו.  עד היום, לפי ראות עיני, ברוב האולימפיאדות נחלנו אכזבות והזכיות במדליות היו בבחינת הבלחות. כמו הזכיה של הקיק מיכאל קלגנוב באולימפיאדת סידני, שבא לאחר הישגים מאכזבים מצד הספורטאים הישראלים. וכאן יש לציין, שאנחנו עדיין מתגאים בהישגים הספורטיבים של האצנית אסתר רוט שחמורוב, שהיתה התקווה הגדולה שלנו למשחקי מינכן 1972, אך לאחר מתקפת הטרור על הספורטאים הישראלים בכפר האולימפי. היא העניקה לנו גאווה לאומית כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מונטריאול בקנדה. כשהיתה לספורטאית הישראלית הראשונה שהגיע לגמר אולימפי. לאור העובדה שאולימפיאדת לונדון, אותה אני מכנה אולימפיאדת הכמעט. לא הניבה מדליות, אני רואה באולימפיאדה הזאת תמרור ואזהרה לכל האולימפיאדות שבדרך. לכך שהעסקנים צריכים לראות את הנולד ולא לסמוך רק על המזל.