יום שישי, 29 במרץ 2013

הגבר הישראלי / רימונה שיף.

 כשהפכתי לאישה נשואה, ועוד יותר כשהפכתי לאם לשלושה בנים התחלתי להרהר מה זה אומר להיות גבר בתקופה שלנו. נוכחתי לדעת שאם לפני כמה עשורים גברים לא חשבו להיות נוכחים בלידה של נשותיהם ולנסות לחוות אותה איתן. אם כי באמצעות התבוננות,   וכשהתינוק בא הביתה הם לוקחים חלק בטיפול בו. מאכלים אותו, מחליפים לו חתולים, מספרים לו סיפור לפני השינה, וישנם גם גברים שקמים בלילות ומאכילים את התינוק שלהם. ואני לא מתפלאת על כך שכבר מדברים על חופשת לידה גם לגברים. כשהילד גדל הם לוקחים אותו לחוגים. משתתפים בטיולים הכיתתיים שלו, ולא רק כמאבטחים. הולכים לאספות הורים, עוזרים לו בשעורי בית. ולא משאירים הכל לנשים שלהם. במשפחות רבות גם הגברים וגם הנשים מסיעים את הילד ממקום למקום, מחברים לחוגים, ומחוגים לחברים, וישנה ביניהם חלוקה בישיבה ליד ההגה בזמן שהם יוצאים לטיולים. גם הגברים לוקחים את הילד שלהם לקופת חולים. כפי שלא אחת ראיתי, גבר לא מתבייש לבכות בסרטים. ולא רואה בזאת משהו שמאיים על הגבריות שלו. הוא מראה לכולם שהוא בן אדם. הגבר של היום מניסיוני האישי מסייע לרעיתו בניקיון הבית. ואם תסתכלו בתוכניות הטלוויזיה על בישול. תווכחו לדעת שהשפים הם גברים, למרות שבתוכניות הטלוויזיה הפופלרית מאסטר שף המתמודדים על התואר הם גברים ונשים. הראשונה שזכתה בה היתה אישה. ובתוכניות האחרונות גברים זכו. לא מכבר צפיתי בטלוויזיה בתוכנית על אפיית עוגות שהגיש קונדיטור. כשלצידו ניצבים שני ילדיו הקטנים. כשהוא שאל אותם מה הם רוצים להיות לכשיגדלו הם אמרו שהם רוצים להיות קונדיטורים. ממש כמו אבא שלהם. וזה נראה מובן מאליו שהם מדברים על מקצוע גברי לכל דבר. ובבית כפי שמצאתי גברים רבים לא נרתעים לעמוד במטבח ולבשל, וישנן נשים רבות שיוצאות מהמטבח כדי לא להפריע לבן זוגן להכין בעצמו מטעמים. גברים רבים קונים מתנות לנשים שלהן, ביום הולדתן. ביום הנישואין. או כדי לפנק אותן. וכשבגבר הופך לסבא הוא נמצא הרבה במחיצת נכדיו. משחק איתם. מספר להם סיפורים על עברו ומספרים. לוקח אותם מהגן או מבית הספר, ומטייל איתם בגינה הציבורית. ולכשהם גדלים הוא הולך איתם לקולנוע ולתאטרון. הגבר הישראלי מנסיוני האישי אוהב לספר בחברה על עברו הצבאי. משוויץ בפני החברים על המלחמות בהן השתתף, ועל המבצעים הצבאיים שבהם נטל חלק, ושומע מהם את הסיפורים שלהם, שהם לא פחות מרתקים משלו. עם זאת נשים רבות שעמן שוחחתי סיפרו לי שהן התגרשו משום שבן זוגן לא ראה בעין יפה שהן מפתחות קריירה משלהן, וחששו שהן תהיינה יותר מצליחות מהם לכשתשבורנה את תקרת הזכוכית. מכאן הגעתי למסקנה שהגבר הישראלי אוהב שהאישה שלו תהיה בבית לכשהוא חוזר מהעבודה. תשמע ממנו את מה שעבר עליו במשך היום, ותגיש לו אוכל מבושל. ואם ביחסי נשים גברים עסקינן. אוסיף ואומר שאם פעם כשגבר היה מטריד אישה היא שתקה וחששה שזה יפריע לה בקידום במקום עבודתה, או בשרותה הצבאי. היום כשיש חוק במדינה נגד הטרדה מינית הנשים כבר לא שותקות, וגברים רבים שלא כבשו את יצרם מועמדים לדין. ואפילו יושבים בבתי הכלא. הגברים הישראלים נזהרים ומתאפקים שלא לשלוח ידיים על גופן של נשים, אפילו אם הן מוצאות חן בעיניהם. ובאשר לאופנה. הגברים הישראלים של היום כבר לא הולכים ברחובות עם כובע טמבל ומכנסי חאקי. אלא בלבוש ספורטיבי ביום יום ובלבוש אופנתי לכשהם יוצאים בלילות, שכולל חלצה ומכנסיים בשלל צבעים. היום תמצאו בתצוגות האופנה דוגמנים. שנותנים תשובה לגברים שרוצים לדעת מהי האופנה הגברית האחרונה. לא מכבר שמעתי שגברים רבים כבר לא מסתובבים בבית בתחתונים, אלא בחליפות טרניג, מחשש שאנשים ידפקו על דלתם, ומכאן הגעתי למסקנה שהגבר הישראלי הוא עדיין מכניס אורחים. עם זאת מצאתי שהרבה גברים שונאים שופינג, ומודים שאין להם סבלנות להסתובב בחנויות. לנבור בבגדים ולהתווכח על המחירים. וכשהם נכנסים לחנות ונדלקים על בגד מסויים, הם קונים אותו בלי הרבה חכמות. כפי שנוכחתי לדעת, גברים רבים שונאים רכילות. ומסרבים לשתף בזאת פעולה עם הנשים שלהן ועם רעיותיהן. מנסיוני האישי למדתי שהגבר הישראלי אוהב לעסוק בספורט. בהרצאות לשעות הפנאי נמצאות בעיקר נשים, ובמכוני הכושר בעיקר גברים. ובבית הגברים אוהבים לצפות בתוכניות הספורט השונות. בעיקר בכדורגל ובכדורסל. המאושרים שבהם מצליחים לצרף אליהם את נשותיהם. ובמערכת החינוך אומרים שהיום יותר ויותר גברים פונים להוראה. אבל לצערנו הרב מעובדות בשטח מסתבר שעדיין במערכת בית הספר היסודי מהווים המורים הגברים מיעוט. ונקווה שזה ישתנה בעתיד הקרוב. ונראה גם שם יותר מורים גברים.  

יום חמישי, 21 במרץ 2013

תחנת רדיו חרדית / רימונה שיף.

שמעתי לאחרונה שבארץ ישנה תחנת רדיו שאין בה שדרניות, ושל תוכניות שלה מגיבים רק גברים ולא נשים. כן, אין לה מאזינות. מי שסיפר לי על התחנה הזאת התפלא שהיא בכלל קימת. אבל אני הבנתי מיד שהמדובר בתחנה של קהל מצומצם. 
קהל של חרדים, שגורסים שמעמדה של האישה הוא בבחינת בת מלך פנימה. ושדוגלים בהדרת נשים. כאלו שלא יסעו באוטובוסים מעורבים, ואפילו יקפידו ללכת במדרכות נפרדות מאלו שבהן הנשים הולכות. בן שיחי היה מאוד נסער, הוא אמר שלא יתכן שבמאה העשרים ואחת תהיה תחנת רדיו כזאת שאין בה שדרניות ושאין לה מאזינות. כשהסברתי לו למי מיועדת התחנה הוא לא נרגע, והוסיף שהמדובר בקומץ של גברים שעושים עוול לנשים, לא נותנים להן זכויות שוות, לא מכבדים אותן, ומתיחסים אליהן כאל נחותות, ובולמים את ההתפתחות האנטלקטואלית שלהן. הסברתי לו שהוא לא צריך להיות כל כך נסער. שבדת של המחמירים האלו הנשים הן נחותות. ואפילו סיפרו לי שאצלם בעת טקס מתן הגט הגבר יורק על האישה. אני לא יודעת אם זה נכון. אבל אם כן זה עוד משהו שמראה על היחס שלהם לנשים. "איפה זה נשמע שלנשים אין זכות הבעה?" הוא שאל בכעס. ואני אמרתי לו שאותן נשים  חיות בעולם משלהן, במציאות שונה משלנו, ולא מרגישות את עצמן נחותות. טוב להן להיות תלויות בגברים שלהן, והן רואות ברכה בזה שהן נושאות בנטל של ההורות בפרט, ושל המשפחה בכלל, העלתי את העובדה שבאותה תחנת רדיו ספציפית אין גם שירת נשים זמרות. למרות שבהלכה לא נאסר על נשים לשיר. ואם נסתכל בתנ"ך הרי ששם דווקא מתיחסים בחיוב לשירת נשים. כמו שירת דבורה, ושירת מיכל לדוד המלך. ועוד הוספתי ואמרתי שזה כמו שבהלכה לא מוזכר בכלל הציווי לשים כיפה על הראש. וכל האנשים הדתיים הם חובשי כיפות. הוא טען שמה שקורה בתחנה הזאת לקוח מתקופות אחרות. ואני הסכמתי איתו. והדגשתי בפניו שאנחנו צריכים להשלים שכאלו דברים קורים אצלנו בארצנו במאה העשרים ואחת, ושאני בטוחה שהחילונים לא מאזינים לתחנה הזאת. וכמו שאנחנו דורשים שיכבדו אותנו ולא יכפו עלינו דפוסי התנהגות ודפוסי חיים, כך גם אנחנו צריכים לכבד אחרים. שמנהלים אורח חיים שונה מאיתנו. אפילו שדפוסי חשיבותם ואורח חייהם לא נראים לנו. ולדגול בסיסמא של סבלנות וסובלנות. כי רק כך נוכל ליצור חברה בריאה. בן שיחי האזין לי בקשב רב. ונרגע.

יום שישי, 8 במרץ 2013

מגדר / רימונה שיף.

בעבר חגגו כאן את יום האם, אני זוכרת שהגיע היום המיוחד הזה קנינו מתנות לאמהות שלנו. ומידי שנה נוכחתי כיצד אמי שמחה לקבל את המתנה. היו גם שנים שבהן היינו עושות מתנות לאמהות בבית ספר. והייתי גאה להגיש לה אותה בהנאה. ואני זוכרת עוד שלכילדתי את בני הבכור זה יצא דווקא ביום האם, וכל היולדות בבית החולים קבלו מתנות. באותם רגעים הרגשתי שהפכתי להיות אם. חוגגים כיום את יום המשפחה. אני מקבלת בברכה את השינוי שחל בתפיסה. שכוללים בזאת גם את האבות, כי כיום בהרבה משפחות האבות נושאים גם הם בנטל, משתתפים באופן פעיל בחינוך הילדים ולא לוקחים אותם רק לחוגים, בעולם הגדול. וגם אצלנו מציינים פעם בשנה את יום האישה הבינלאומי. וזה מוקדש לנשים באשר הן. שם בעולם הגדול לא הפנימו עדיין שאפשר לציין את יום המשפחה הבינלאומי. 
בשטח כפי שמצאתי ישנם הבדלים בין גברים לנשים. נשים למשל נמצאות על פי הנתונים הסטטיסטים פחות במשרות בכירות מאשר הגברים, וישנן נשים מעטות שעובדות במקצועות לא שגרתיים. מקצועות גבריים. הנשים נחשבות ברוב המשפחות למפרנסות המשניות. את עיקר הפרנסה מביא הגבר. וכשילד חולה האישה, האם היא זו שנעדרת מהעבודה. ולא הגבר. וכשהילד לא חש בטוב בגן או בבית הספר מתקשרים לאמו ולא לאביו. ומבשרים לה שהיא צריכה לקחת אותו הביתה. עקב זאת היא נאלצת לעזוב את מקום עבודתה, הנה כי כן, באישה רואים קודם כל אם ובגבר מפרנס. כל שנה נערכת תחרות יופי לנשים. הנשים נחשבות למין היפה. ועל גברים יפים לא חושבים. למרות שעל מסלול תצוגות האופנה מסתובבים גם דוגמנים. אכן, הגיע הזמן לשינוי, לעריכת תחרות יופי לגברים. 
ולהבדיל במשפחות רבות הנשים הן אלו שעומדות במטבח ומבשלות. אך לפי הנתונים ישנם כאן יותר שפים גברים משפים נשים. אומרים שהעבודה הזאת מצריכה עמידה על הרגליים שעות רבות. ושנשים מתקשות לעשות את זאת. אני מאמינה שזה נכון. אבל עם זאת הייתי רוצה לראות בשטח יותר נשים שהן שפיות. 
פעם נשים לא כתבו ספרים  והעיתונות היתה נחלת הגברים בלבד. היום ישנן סופרות מחוננות ובעיתונות תמצא הרבה נשים כותבות. וגם עורכות.  ובכל זאת מדברים כפי שנוכחתי לדעת, בהרצאות על ספרים מנקודת מבט נשית. ועל ספרים מנקודת מבט גברית. ומנתחים אותם בהתאם, במקום להתייחס לספרים כמכלול אחד. לעמוד איתם על פי קריטריונים של יצירה ספרותית. ולראות את הספרות כיצירה שעומדת בפני עצמה. ובאשר לענייני מוזה אומר עוד. שהיום ישנן משוררות רבות. ובאמנות ישנן צירות ופסלות מוכשרות, שאפילו עולות   
 בכישוריהן על הגברים. כך גם בקולנוע ובתאטרון תמצא במאיות ושחקניות מחוננות. ובזמר העברי מלחינות פזמונאיות וזמרות גדולות. וכל אותן נשים מוכשרות זוכות אפילו בפרסים. בבלט בפרט ועל רחבת הריקודים בכלל רוקדים רקדנים ורקדניות. הן בעיתונות והן באמנות נמצאות נשים שמצלמות באופן מקצועי. צילומים שהם ברמה גבוהה. לאחרונה שמחתי לשמוע שעומדים להנפיק שטרות כסף עם דיוקנאות של נשים מפורסמות. כמו ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, והמשוררת לאה גולדברג. לפחות בכספים אין הדרת נשים. לאחרונה גיליתי גם שעומדים לקרוא באור יהודה לככרות על שמות של יוצרים ואמנים מפורסמים, גם גברים וגם נשים. כמו למשל, ככר אריק אינשטיין, ככר יהורם גאון, לצד ככר סמדר שיר. וככר נורית הירש. ועל הוגי הרעיון תבוא הברכה, וההערכה. בספורט ישנן מזה שנים ספורטאיות מכשרות שמגיעות להישגים מרשמים ממש כמו הגברים. ועל הכבישים אפשר לראות נהגות רבות שנוהגות ברכבים פרטיים. ולעומת זאת ישנן נהגות אוטובוס מעטות. וכך גם נהגות מוניות, ואני אומרת שאם ישנן נשים רבות שנוהגות במכוניות פרטיות, הגיע הזמן שעל ההגה באוטובוסים ובמוניות תהיינה נשים. ובאשר לפוליטיקה כאן חל לדעתי שינוי לטובה, עד לפני מספר שנים הצביעו בהרצאות שונות, מרצים ששמעתי, על כך שבכנסת נמצאות חכי"ות מעטות, ורק שתי נשים מכהנות כראשי ערים. היום לשמחתי גדל מספר החכי"ות בכנסת. וישנן גם נשים שעומדות בראש מפלגות, ותחשבו שפעם נשים לא בחרו. ולא החזיקו כספים. עם זאת לא אחת אני שומעת פרשנים בטלוויזיה שאומרים שהגיע הזמן שתהיה לנו ראש ממשלה אישה. והרי, היתה  כבר בהיסטוריה שלנו אישה שהיתה ראש ממשלה,
גולדה מאיר. בצבא אנחנו מוצאים לשמחתי גם כן שינוי מגמה. חילות ממלאות תפקידים שהיו עד לא מזמן נחלתם של הגברים. למעט  במלחמת השחרור. באשר לצבא אציין עוד שפעם היתה קצינת חן, קצינת חיל נשים, היום אין הבדל בין חיילים וחילות. ישנן קצינות בדרגות שונות. היו ואני מאמינה שעוד יהיו נשים שהן דוברות צה"ל. וישנה כיום צנזורית ראשית. ובמשטרה כמו בצבא ישנן נשים בתפקידים שונים. כולל קצינות. ובשנים האחרונות אורנה ברביאי עשתה היסטוריה    נשים יוצאות לחופשת לידה, וזוכות לקבל פסק זמן מהעבודה, אני חושבת שגם גברים זכאים בעידן שלנו לקבל את זאת. אבל כמו שכבר ציינתי על הנשים  מסתכלים כאל אמהות ועל הגברים כאל המפרנסים. בציבור מדברים על אמהות חד הוריות. ולא על גברים חד הורים. בכאלו כמעט ולא נתקלים. לאישה  קרייריסטית שהיא רווקה קל יותר להבקיע את תקרת הזכוכית, ואישה נשואה צריכה שתהיה לה תמיכה מצד בעלה. ואם יש לה ילדים או שתהיה לה עזרה מצד ההורים או מטפלת צמודה. ודבר אחר. כשהיחסים בין גברים ונשים מעורערים, בגברים רואים את הפוגעים ובנשים את הקרבנות. ופעם בשנה מציינים יום נגד אלימות כלפי נשים. למרות שאני בטוחה שישנם גברים שסבלו, או סובלים מאלימות נשית. האם חשבתם על כך שנשים הן אלו שנופלות קרבנות להטרדות מיניות. ועל כך שמקלטים הוקמו רק לנשים מוכות. אכן, ההבדלים בין גברים לנשים נעשה על פי דפוסים מגדריים שהחברה יצרה. מבחינתי הגיע הזמן לערוך עוד שינויים.