יום ראשון, 23 ביוני 2013

עונות השנה בשירים / רימונה שיף.


בוקר קר. 

ריח יסמין עוטף את גופי.
פעימות מואצות פועמות בליבי.
נשמתי חופזת, צוהלת 
במחלפות שערי בדולח גבישים.
אתעצם 
בהמתנה לגשם.
ואגש אליך הלום
שבויה בחלום.


סתיו.

סתיו הבחור אשר אותך יאהב
ימשיך לאהוב אותך כשיגיע הסתיו.
וכשיתיצב בשער החורף
הוא לא יפנה לך עורף.
בבוא האביב
הוא כדרכו כלפיך יהיה חביב.
ועם בוא הקיץ
הוא לא יציב בפניך חיץ. 
שוב בבוא הסתיו
הוא אותך יאהב.
וכך בכל עונה בכל שנה
הוא אליך תמיד ישוב.

ואני ביניהם.

הימים קצרים
הלילה בא מהר.
ואני ביניהם
מהלכת בלבלוב האביב.
ורסיסי זיכרונות. 
גם הקיץ עם הימים הארוכים
לא הביא מזור לפצעים הפתוחים.
הסתיו השיר עליו מעליו.
ורק האביב איפשר
לנו לשבת ככה מחובקים.
לאפסן את הימים המדממים
באלבום החיים
וללכת מכאן בתנועה
כל הזמן. 

יום שבת, 15 ביוני 2013

ספרים רבותי ספרים. / רימונה שיף.

קוראים לנו עם הספר, ואנחנו כפי שנודע לי העם היחידי שחוגג פעם בשנה את שבוע הספר העברי. ואמנם כשגרתי ליד תל אביב, שבוע הספר היה בשבילי חגיגה. כל שנה התרגשתי מחדש כשהלכתי בין הדוכנים העמוסים בספרים והתבוננתי על הכותרים. וחוויתי מפגשים עם סופרים. שבאו לשם לחתום על הספרים החדשים שלהם. לפני למעלה משלושים עשורים הפכתי לתושבת רמת גן. וגם אם לבנים. ומאז אני לא מתרגשת משבוע הספר. אולי משום שבכיכר רמב"ם או כפי שכולם קוראים לה כיכר אורדע אין כל כך הרבה דוכנים. כמו בתל אביב. ואולי משום שמגיעים אליהם הרבה פחות אנשים. ואולי משום שלא נתקלתי שם בסופרים שעומדים ליד הדוכנים וחותמים על ספריהם החדשים. אבל הן בתל אביב והן ברמת     גן, נצלתי את שבוע הספר לרכישת ספרים. בשנים האחרונות אני גוזרת קופונים משבועונים שמקלים עלי את הרכישה הזאת. והמעניין  הוא שבשבוע הספר האחרון ברמת גן  כמעט לא ראיתי אנשים ליד הדוכנים. ודווקא ליד הדוכן של "ידיעות ספרים" עמדו אנשים עם קופונים, ורכשו באמצעותם ספרים, דבר שגרם לי לחשוב שהפכנו היום מעם הספר להיות עם הקופונים. בני הסביר לי שפעם שבוע הספר היה שבוע של מבצעים בדוכנים ובחנויות הספרים. ואחר כך המבצעים   
נמשכו עשרה ימים עד שבועיים, והיום הם נמשכים כבר חודש ימים, ומהמוכרות בדוכנים הבנתי ששבוע הספר נמשך כיום עשרה ימים. ולא שבוע כמו שהוא נקרא. ותהיתי אם האנשים מנצלים את זאת לרכישת ספרים. או שהקופונים מביאים אותם רק לרכישת ספרים בדוכנים שאליהם הם קשורים, בכלל הפכנו מזמן להיות עם המחשבים. הרשתות החברתיות הטויטר הפייסבוק וגם האינטרנט בכלל תפסו את מקומם של הספרים, ביחוד כשמדובר בדור הצעיר, ואני לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עושים הכל כדי למכור ספרים. כמו למשל, מבצעים של אחד במאה. ואני גם לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עורכות מפגשים עם סופרים. למען שיפגשו פנים אל פנים עם אנשים. ויחבבו עליהם בהזדמנות זאת את ספריהם.  
ואני גם לא מתפלאת על חנויות ספרים שהופכות בחלקן לבתי קפה. בכדי שהאנשים שיבואו להנות בהם מקפה ומאפה יעיינו בהזדמנות זאת גם בספרים. וירכשו מהם את אלו שאותם מענינים. לכשהייתי ילדה מי בכלל חשב על מחשבים. ויכולת לפגוש בספריות ילדים שנחשבו לתולעי ספרים. כאלו שקראו ספר אחר ספר, אפילו כמה ספרים ביום. כן, כשהייתי ילדה כמעט כולם היו רשומים לספריות. 
והמורים דרשו מאיתנו שנרשום ביומן קריאה, את הרשמים שלנו מהספרים שאנחנו קוראים. היום אני רואה שאלו שמחליפים ספרים בספרותיהם בעיקר מבוגרים, וכאלו שנמצאים בגמלאות. ואני אומרת לעצמי שזו תוצאה של דור המחשבים. שאין לו זמן לקרוא ספרים. עד לפני מספר שנים הספריות היו גובות מהמנויים כספים. ואני זוכרת  את הימים שבהם הספרנית הזכירה לנו לשלם את דמי המנוי בזמן. היום כבר לא גובים מהמנויים כספים, מה שנדרש מהם הוא רק לשלם עם ההרשמה דמי פיקדון לספריה. שאותם הם מקבלים בחזרה לכשהם מבטלים את המנוי. ואני שואלת את עצמי לא פעם. מתי אנשים היו רשומים יותר לספריות. אז כשדרשו מהם לשלם כספים מידי חודש, או היום כשהמנוי ניתן להם בחינם. כשילדי  היו קטנים היו עורכים בספריות לפעוטות שעת סיפור. ככה היו גורמים להורים לרשום אותם לספריה. או לרכוש להם בחנויות ספרים. היום ילדי כבר גדולים. ואני לא יודעת אם בספריות מתקיימת עדיין שעות סיפור כאלו, בכל אופן אני חושבת שזוהי עוד דרך לקרב ילדים מגיל הגן לספרים. לילדי הייתי מקריאה סיפור מספר לפני השינה. ומנסיוני היום הם מחוברים לספרים. למרות שאת המחשב הם אינם זונחים.  וכשהם חוגגים יום הולדת, ואני שואלת אותם  מה לקנות להם. הם תמיד מבקשים ספר. כמובן, שכל אחד מהם מנצל את ההזדמנות הזאת להוסיף לספריה שלו ספר שמעניין אותו, וכאן אוסיף ואציין, שכבני הבכור היה קטן היתה חברה שהפיצה ספרים. ומכרה אותם דרך נציגים שהגיעו לבתים של מנויים. בני קרא לאדם שהגיע מידי חודש לביתנו "דוד הספרים", וממש חיכה ליום שבו יקבל ממנו ספרים חדשים, וגם אנחנו הגדלנו הודות לו, והודות לחברה שאותה 
הוא ייצג את הספריה שלנו. אני חושבת שהיום כבר לא קימת חברה שכזאת, המוכרת מבית לבית ספרים למנויים, וחבל, כי גם זו לדעתי דרך טובה לקרב מבוגרים וילדים לעולם הספרים. נוכחתי לדעת שמה שהולך היום טוב בשטח, אלו הם הספרים על גידול ילדים, וספרי הכנה ללידה. אכן, בעידן של המחשבים ושל סופר נני, האמהות הצעירות עדיין מבקשות לקבל הדרכה בגידול ילדים והכנה ללידה דרך ספרים. לא מכבר שמעתי הרצאה שבה נאמר שבעתיד הקרוב כל הספרים יכתבו במחשב, ויראו אור על צגי המחשב. והספרים המודפסים יעלמו מהשטח. לשמחתי זוהי רק תחזית עתידית. ואני מברכת על כך שבכלל בישראל מעודדים יוצרים לכתוב ספרים. ולטובים שביניהם מעניקים פרסים. כמו פרס ספיר.
פרס ראש הממשלה ואחרים ושהתברכנו בסופרים מוכשרים כמו למשל א.ב. יהושע, עמוס עוז, אייל מגד, יורם קניוק שהלך לעולמו לא מכבר. וש"י עגנון שזכה בפרס נובל. וכבר מזמן איננו איתנו. ובסופרות מוכשרות לא פחות. כמו יוכי ברנדס, מיכל שליו,יהודית רותם ואחרות. חברה שאלה אותי לאחרונה מה עושה לי קריאה בספר. ועניתי לה שספרים מביאים אותי לעולמות אחרים, גורמים לי להפליג על כנפי הדימיון למקומות שאין סיכוי שאגיע אי פעם אליהם. לחיות בכאילו בתקופות אחרות. שלא נולדתי להן. ולהכיר אנשים חדשים. הן דמויות היסטוריות. והן פשוטי עם. וגם ציינתי שטוב שישנם ג'אנרים שונים של ספרים, כמו ספרי ביאוגרפיה , רומנים , ספרי מדע בדיוני, ספרות היסטורית. ספרות בלשית ועוד. וטוב שהספרים נכתבים בידי סופרים שונים, שלכל אחד מהם יש את הסגנון שלו.  ככה כל אחד ואחד יכול לבחור את הספר שאותו מעניין. וכמובן, לקרוא אותו. לאחרונה החכמתי ולמדתי מתוכנית טלוויזיה שהג'אנר האהוב היום על ילדי ישראל הם ספרי האימה, מבחינתי לפחות ישנם ספרים שהם קוראים. 

יום ראשון, 9 ביוני 2013

המודל הטורקי / רימונה שיף.

כששמעתי בחדשות שבאינסטנבול שבטורקיה יוצאים מפגינים לרחובות, חשבתי שהם רוצים להפיל את ארדואן, שמשום שהדימוי שלו בישראל הוא לא כל כך טוב חשבתי לעצמי שהנה יש עכשיו סיכוי לשינוי לטובה. מבחינתנו ומבחינת העם הטורקי, עד ששמעתי הרצאה על המתרחש בטורקיה.  הרצאה שיצאתי ממנה עם תמונה שונה על המתרחש ממה שהיתה לי בראש. היום אני מבינה שההפגנה בטורקיה היא לא כמו זו שפרצה במצרים, המכונה בישראל האביב המצרי, הפגנה שבסופה העם המצרי הוריד את מובארק מהשלטון, בטורקיה כמו שהבנתי, ארדואן הוא עדיין פופולרי, אבל חלק מהטורקים רוצים דמוקרטיה אחרת, המדובר בסטודנטים, בחילונים, בראשי המעמד המבוסס ובאחרים. הוא אמנם הביא את טורקיה להישגים כלכליים מרשימים. ואם עד לתקופתו האיחוד האירופי דחה את טורקיה שרצתה להצטרף אליו בהלוך ושוב, הרי שהיום הוא מחזר אחריה, אך בעיני המפגינים הוא אינו דמוקרטי. הוא עצר עיתונאים שהתנגדו ומתחו ביקורת על מעשיו בכתבותיהם, והמפגינים אומרים שהם רוצים לחיות בחברה שבה התקשורת יכולה לשדר ולהביא מה שבאמת מתרחש במדינה. הוא אסר על נשים לבצע הפלות, והמפגינות רוצות להחליט בעצמן על גופן,  הוא אסר על שתית אלכוהול, והמפגינים אומרים שהם לא רוצים להיות שיכורים, אבל הם לא רוצים שיגבילו אותם בשתית משקאות אלכוהולים, ארדואן הכניס את אלמנט הדת כמעט לכל מקום, בזמן שאטאטורק מיסד טורקיה המודרנית עשה בדיוק ההיפך.  כמו מה שקרה במצרים כך גם עם ההפגנות בטורקיה. מהפגנות סוערות הן הפכו להפגנות אלימות עם הרוגים, פצועים ועצורים, אצלנו להבדיל, כששברו באחת מהפגנות  חלון של בנק המשטרה עשתה מזה עניין גדול. אבל לעומת מה שמתרחש בטורקיה ובמצרים אנחנו נמצאים במצב טוב. ארדואן מתגאה, כפי ששמעתי, בעובדה שהוא גדל באסטנבול שהוא בא מהדמוקרטיה ולא מהצבא.  ומצביע על כך שהעם הטורקי גרם בסופו של דבר לקריסת שלטון הגנרלים, ואם מסתכלים על הביוגרפיה שלו אפשר להתרשם שמבחינתו הוא צודק. הוא גדל בשכונה עניה , היה ראש עיר של אסטנבול ומאוחר יותר הפך לשליטה של טורקיה.  לפי דעתי הוא הכניס את האלמנטיים הדתיים לחיים בטורקיה בהשפעת בית הספר הדתי  שבו למד. ואם היה לומד בבית ספר חילוני הכל היה אחרת.  והחיים בטורקיה היו שונים. בכל זאת נראה לי שהוא לא מבין שלא כל האזרחים הטורקים מסכימים עם דרכו. בהרצאה נאמר לנו שהוא אמר שבסך הכל רצה להקים קניון בכיכר טקסין, ומפגינים יצאו לרחובות ומוחים על התוכנית הזאת. לאחרונה, קראתי בעיתון שלא יוקם בכיכר טקסין קניון, אולי מוזיאון, אך מה שבטוח שיבצעו שם עבודות פתוח. ואמרתי לעצמי שהנה המפגינים בכל זאת השיגו משהו. וארדואן שינה בעקבות מחאתם את תוכניתו המקורית. התוכנית שמבחינתם שברה את גב הגמל וגרמה להם לצאת לרחובות. ועוד אמרתי לעצמי בהזדמנות זאת, שרק חבל שההפגנות שלהם הפכו לאלימות וגבו את חייהם של שלושה אזרחים. המפגינים כפי ששמעתי, אומרים היום 'אנחנו דמוקרטיה מותר לנו להפגין ואסור להתיחס אלינו כאל אויבים' אבל ארדואן שלא מבין את רחשי הרחוב הטורקי, מוציא אותם מכלל האוכלוסיה. 
ומתיחס אליהם כאל עשבים שוטים. היום כפי שנודע לי מהעיתון, יש כאלו בטורקיה שקוראים להקדים את הבחירות, אבל ארדואן חוזר ואומר שהן יתרחשו במועדן בעוד שנתיים. בעקבות זאת מצאתי את עצמי מהרהרת על עתיד האביב הטורקי. אי לכך אני מקווה היום, שאפילו אם ההפגנות תרגענה, ואפילו אם ארדואן ישאר בשלטון, תנשבנה בטורקיה רוחות חדשות ובפינה תארוב לה פוליטיקה חדשה.