לא אחת אני מרגישה את עצמי נתונה למתקפה של פרסומות, כשאני מחפשת בעיתונים כתבות מעניינות אני נתקלת בהן, קטנות, גדולות. וכתבות פרסומיות.
כשאני צופה בתוכנית טלוויזיה באחד הערוצים המסחריים. שהם הערוצים הפופולרים, הן קוטעות את התוכנית ברגעים המתוחים.ומעבירות לצופים המתוחים את המסרים שלהן. וכשאני מצפה בבית קולנוע להקרנת סרט, אני צופה בחלקן, מבחינתי בהקרנה חוזרת. כי הרי אני כבר מכירה אותן משידורי הטלוויזיה, כשאני מאזינה לתוכניות הרדיו השונות, כולל התחנות האזוריות, אני בהכרח מאזינה גם לפרסומות המשודרות. לחברת הדלתות מספר אחד בישראל, לחברה שחוגגת שישים שנה ולאחרות. הטלוויזיה נכנסה לארה"ב בשנות ה-60 כקופסה בתוך הבית.
ומאז היא מביאה תכנים להמונים. עד מהרה גילו אותה המפרסמים והחלו לפרסם דרכה מוצרים. ולהעביר לצופים מסרים. לישראל נכנסה הטלוויזיה לאחר מלחמת ששת הימים, שנים שיצרו כאן תוכניות בשחור לבן בערוץ אחד בלבד. אבל בשנות ה-70 וה-80 נוספו שידורים של תחנות טלוויזיה מסחריות. ולפרסומאים זאת היתה חגיגה. והם נצלו את הנישה שנפתחה בפניהם בהמוניהם. והחלו לעשות סרטוני פרסומת למוצרים שלהם. והצופים מצאו את עצמם, כפי שאני מתארת, כמוני נתונים למתקפה של פרסומות. כך כשאני צופה היום באותן סרטוני פרסומת בשני הערוצים המסחריים מתנגן בליבי השיר "אחזור אסתכל בך כנרת כנרת". ואני מפזמת לעצמי "אחזור אסתכל בך פרסומת פרסומת" שמתי לב שבתוכניות שיש להן רייטינג גדול, כמו תוכניות הראליטי, מוקרנות יותר פרסומות. כן, הפרסומאים יודעים מתי יהיה להם קהל גדול של צופים. אמרו לי שאם אני לא רוצה לצפות בפרסומות אני יכולה לזפזפ לערוצים אחרים, אבל מה פתאום שאעשה את זאת. שאכנס לתכנית אחרת ואחמיץ את המשך התוכנית שאותי מענינת. אני מעדיפה לצפות בפרסומות ולהתקומם. על שהן קטעו לי את הרגע המותח, ואני בדרך כלל משתעממת באותם רגעים שהן מוקרנות. כי הרי אני כבר מכירה אותן. יודעת מראש מה עשוי לקרות. וכאן אתיחס למהות הפרסומות, פרסומאים טובים כפי שנוכחתי לדעת יודעים לרגש את הצופים. ולמשוך אנשים למוצר מסויים. באמצעות המון שכנוע ופיתוי. הפרסומאים הטובים מודעים לכך שהפרסומות מקרבות אנשים, ולכן הם פונים לצופים בגוף ישיר, ויוצרים אצלהם אשליה של קשר, פרסומאים טובים דואגים לכך שהפרסומות לא תהינה משעממות, שתהינה מצחיקות, מרגשות, ומענינות. ושהן תדברנה לצופים בתחמנות ובחביבות. והם גורמים על ידי כך לצופים להקשיב להן. לפחות לכשהן מוקרנות לראשונה. ומעבר לזאת כל הפרסומאים מעונינים שהצופים יבלעו את כל המסרים שהם מעבירים. ישנם פרסומאים שמעדיפים לפרסם את המוצרים שלהם ולהעביר את המסרים שלהם באמצעות סלברטאים. הצופים התמימים אומרים לעצמם שאם המוצרים טובים לסלברטאים אז הם גם יהיו טובים להם ורוכשים אותם. לצופים הפחות תמימים חשוב לבדוק, אם הם מתאימים להם. מבחינה בריאותית,כלכלית ואיכותית. הילדים שלנו חשופים מגיל אפס לפרסומות, בגילאים שבהם הם עדיין לא מסוגלים לשאול שאלות. ולא מסוגלים להתמודד עם תהליכים הם מקבלים מסרים. דרך תמונות שלנגד עיניהן מרצדות. פרסומאים טובים מדברים לילדים בגובה העיניים, משתמשים בנימוקים מעולמם, בדמויות מצוירות. בסיפורים משעשעים. ומתאימים אותן למציאות המודרנית שבה הם נמצאים. והתוצאה שהילדים שמתמוגגים ממה שהם רואים מבקשים מהוריהם שיקנו להם את המוצרים שהן מציעות. בשנות ה-90 היה טקס פרסים לפרסומות מין אוסקר לפרסומאים, היה פעם אחד ואז נפסק. חבל. היום ככלל הפרסומאים משתמשים לצורך העברת המסרים שלהם לצופים בבחורות חטובות ובחורים חטובים, בדוגמניות ידועות ובדוגמנים ידועים,ומשתמשים גם בילדים חמודים. כדי שהצופים ישטפו את עיניהם בדברים יפים ויקבלו הרגשה טובה. ככה כששואלים את הילדים מה הם רוצים להיות לכשיהיו גדולים הם אומרים שהם רוצים להיות מפורסמים, הם רואים כיצד משתתפי תוכניות ראליטי הופכים למפורסמים, המופיעים בסדרות טלוויזיה, תוכניות של ראיונות ובפרסומות. הם רואים בהם גיבורים, אנשים שמסוגלים לעשות דברים שהם לא עושים, ושהגיעו להישגים בלי להשקיע בהם הרבה מאמצים. לכן, חשוב לדעתי לשוחח עם הילדים סביב הפרסומות המוקרנות. על אלו שמופעים בהן ועל המסרים והמוצרים שלהן. ובגילאים המתאימים לגרום לילדים לשאול שאלות. אני בטוחה שהורים שיעשו את זאת יחסכו לעצמם כספים. ויחנכו את ילדיהם להיות צרכנים נבונים.
כשאני צופה בתוכנית טלוויזיה באחד הערוצים המסחריים. שהם הערוצים הפופולרים, הן קוטעות את התוכנית ברגעים המתוחים.ומעבירות לצופים המתוחים את המסרים שלהן. וכשאני מצפה בבית קולנוע להקרנת סרט, אני צופה בחלקן, מבחינתי בהקרנה חוזרת. כי הרי אני כבר מכירה אותן משידורי הטלוויזיה, כשאני מאזינה לתוכניות הרדיו השונות, כולל התחנות האזוריות, אני בהכרח מאזינה גם לפרסומות המשודרות. לחברת הדלתות מספר אחד בישראל, לחברה שחוגגת שישים שנה ולאחרות. הטלוויזיה נכנסה לארה"ב בשנות ה-60 כקופסה בתוך הבית.
ומאז היא מביאה תכנים להמונים. עד מהרה גילו אותה המפרסמים והחלו לפרסם דרכה מוצרים. ולהעביר לצופים מסרים. לישראל נכנסה הטלוויזיה לאחר מלחמת ששת הימים, שנים שיצרו כאן תוכניות בשחור לבן בערוץ אחד בלבד. אבל בשנות ה-70 וה-80 נוספו שידורים של תחנות טלוויזיה מסחריות. ולפרסומאים זאת היתה חגיגה. והם נצלו את הנישה שנפתחה בפניהם בהמוניהם. והחלו לעשות סרטוני פרסומת למוצרים שלהם. והצופים מצאו את עצמם, כפי שאני מתארת, כמוני נתונים למתקפה של פרסומות. כך כשאני צופה היום באותן סרטוני פרסומת בשני הערוצים המסחריים מתנגן בליבי השיר "אחזור אסתכל בך כנרת כנרת". ואני מפזמת לעצמי "אחזור אסתכל בך פרסומת פרסומת" שמתי לב שבתוכניות שיש להן רייטינג גדול, כמו תוכניות הראליטי, מוקרנות יותר פרסומות. כן, הפרסומאים יודעים מתי יהיה להם קהל גדול של צופים. אמרו לי שאם אני לא רוצה לצפות בפרסומות אני יכולה לזפזפ לערוצים אחרים, אבל מה פתאום שאעשה את זאת. שאכנס לתכנית אחרת ואחמיץ את המשך התוכנית שאותי מענינת. אני מעדיפה לצפות בפרסומות ולהתקומם. על שהן קטעו לי את הרגע המותח, ואני בדרך כלל משתעממת באותם רגעים שהן מוקרנות. כי הרי אני כבר מכירה אותן. יודעת מראש מה עשוי לקרות. וכאן אתיחס למהות הפרסומות, פרסומאים טובים כפי שנוכחתי לדעת יודעים לרגש את הצופים. ולמשוך אנשים למוצר מסויים. באמצעות המון שכנוע ופיתוי. הפרסומאים הטובים מודעים לכך שהפרסומות מקרבות אנשים, ולכן הם פונים לצופים בגוף ישיר, ויוצרים אצלהם אשליה של קשר, פרסומאים טובים דואגים לכך שהפרסומות לא תהינה משעממות, שתהינה מצחיקות, מרגשות, ומענינות. ושהן תדברנה לצופים בתחמנות ובחביבות. והם גורמים על ידי כך לצופים להקשיב להן. לפחות לכשהן מוקרנות לראשונה. ומעבר לזאת כל הפרסומאים מעונינים שהצופים יבלעו את כל המסרים שהם מעבירים. ישנם פרסומאים שמעדיפים לפרסם את המוצרים שלהם ולהעביר את המסרים שלהם באמצעות סלברטאים. הצופים התמימים אומרים לעצמם שאם המוצרים טובים לסלברטאים אז הם גם יהיו טובים להם ורוכשים אותם. לצופים הפחות תמימים חשוב לבדוק, אם הם מתאימים להם. מבחינה בריאותית,כלכלית ואיכותית. הילדים שלנו חשופים מגיל אפס לפרסומות, בגילאים שבהם הם עדיין לא מסוגלים לשאול שאלות. ולא מסוגלים להתמודד עם תהליכים הם מקבלים מסרים. דרך תמונות שלנגד עיניהן מרצדות. פרסומאים טובים מדברים לילדים בגובה העיניים, משתמשים בנימוקים מעולמם, בדמויות מצוירות. בסיפורים משעשעים. ומתאימים אותן למציאות המודרנית שבה הם נמצאים. והתוצאה שהילדים שמתמוגגים ממה שהם רואים מבקשים מהוריהם שיקנו להם את המוצרים שהן מציעות. בשנות ה-90 היה טקס פרסים לפרסומות מין אוסקר לפרסומאים, היה פעם אחד ואז נפסק. חבל. היום ככלל הפרסומאים משתמשים לצורך העברת המסרים שלהם לצופים בבחורות חטובות ובחורים חטובים, בדוגמניות ידועות ובדוגמנים ידועים,ומשתמשים גם בילדים חמודים. כדי שהצופים ישטפו את עיניהם בדברים יפים ויקבלו הרגשה טובה. ככה כששואלים את הילדים מה הם רוצים להיות לכשיהיו גדולים הם אומרים שהם רוצים להיות מפורסמים, הם רואים כיצד משתתפי תוכניות ראליטי הופכים למפורסמים, המופיעים בסדרות טלוויזיה, תוכניות של ראיונות ובפרסומות. הם רואים בהם גיבורים, אנשים שמסוגלים לעשות דברים שהם לא עושים, ושהגיעו להישגים בלי להשקיע בהם הרבה מאמצים. לכן, חשוב לדעתי לשוחח עם הילדים סביב הפרסומות המוקרנות. על אלו שמופעים בהן ועל המסרים והמוצרים שלהן. ובגילאים המתאימים לגרום לילדים לשאול שאלות. אני בטוחה שהורים שיעשו את זאת יחסכו לעצמם כספים. ויחנכו את ילדיהם להיות צרכנים נבונים.
