חלומות נעורים / רימונה שיף.

כשהייתי נערה קראו המבוגרים לגיל העשרה "גיל הטיפש עשרה".  עד היום אני לא יודעת למה הם נתנו לו את הכינוי הזה אבל כשאני מסתכלת אחורה על אותה תקופה, שעליה נאמר לי שהיא גם פעם אחת בחיים. אני נזכרת בחברות שלי.
שסגדו לאלילים בשר ודם. שלא היו אלא זמרים ושחקנים מפורסמים. כאלו שחיו בארץ וכאלו שחיו בארצות שמעבר לים. הן תלו את התמונות שלהן על הקירות בחדר שלהן, גזרו עליהם כתבות מהעיתונים, ושמרו עליהן כבבת עינן, אני זוכרת שפעם רצינו קבוצת חברות לדבר מקרוב עם זמר שהיה באותה תקופה מאוד מפורסם. השגנו את הכתובת שלו, הוא פתח לנו את הדלת כשקצף גילוח על פניו. כי הוא התגלח אותה שעה. ואנחנו היינו מבוהלות וברחנו כל עוד נפשנו. האמיצות שביננו הצליחו לגשת לאחר הופעות למושאי הערצתן ולקבל מהם חתימות. ומותר לציין שהן מאוד מרוצות. ולא ניסו לקיים קשר עם השחקן או הזמר הנערץ עליהן לאחר מכן, היום כשאני קוראת מה עושות נערות שהגיעו לגיל העשרה עם סלבריטאים, אני חושבת שעכשיו אני מבינה למה קוראים לגיל הזה גיל הטיפש עשרה. מסתבר שהיום חלקן לא מסתפקות בהשגת חתימות ממושא הערצתן. אלא מוכנות להתקרב אליהם פיסית. לבלות איתם במסיבות. בהן הן שותות משקאות אלכוהולים וחושבות שככה הן מגשימות לעצמן חלום. כן, המאושרות מצליחות להסתיר את גילן ולזכות בבילוי עם מושא הערצתן. לאחרונה הובא הענין לידיעת הציבור בפרשת הזמר המפורסם. והתגלה שהדפוס של אתור מעריצות על ידי אדם שמקורב למפורסמים, והפיתוי שלהן להתקרב אליהן במסיבות,  ומתן מתנות לאותן בנות,  מצטייר כדפוס קבוע, וזוהי תופעה מדאיגה . בעקבות הפרשה של הזמר המפורסם שהפכה להיות מאוד מדוברת בתקשורת ובשיח החברתי. שאלתי את עצמי איפה בכל הסיפור הזה נמצאים ההורים. ובמיוחד האמהות. כיצד הן לא יודעות מה קורה עם הבנות הצעירות שלהן ועם מי הן מתראות. ולמה הן סומכות עליהן בעניים עצומות. נכון שהן צריכות לתת להן עצמאות אבל בכל זאת עליהן להיות מעורבות בכל מה שקורה להן. הנה לאחרונה קראתי באחד העיתונים על נערה שנכחה בהופעה של זמר מפורסם ולאחר מכן קרוב משפחה שלו הציע לה להפגיש 
אותה איתו בביתו. היא התקשרה לאמא שלה וספרה לה והאם כעסה עליה, ואמרה לה שלא תעז להתפתות. והנערה דחתה את ההצעה אותה נערה לא חששה לספר לאמה מה שהציעו לה. וגם שמעה לדבריה. מכאן הסקתי שהאמא של אותה נערה היא אמא חברה. כלומר שיש לה יחסים כה טובים עם בתה. עד כדי שהיא מתייעצת איתה.  ומספרת לה את כל מה שעובר עליה. ולדעתי טוב היו עושות אמהות אם היו גם הן הופכות לחברות של בנותיהן המתבגרות. ותדברנה איתן על כל ההשלכות שיכולות לנבוע מהתקרבות פיסית למושא הערצתן. ולאמר להן שהן בהחלט יכולות להיות מרוצות אם תצלחנה להצטלם איתו, לפרסם את התמונה שלהן באינטרנט ולהתפרסם בזכת זה גם כן. או להשיג חתימה שלו. שעליה תשמורנה מכל משמר. אני בטוחה שבנות נבונות תחשובנה היטב על דברי האמהות ולא תגררנה לפיתויים, מאידך אני לא מתפלאת על אותן בנות שמחפשות קרבה ואפילו קרבה פיסית לזמרים ושחקנים מפורסמים. בתוכניות הטלוויזיה. בעיקר בסדרות  סוגדים היום ליופי ולא לכישרון. כשהייתי נערה כדי להפוך לשחקן היו צריכים ללמוד בבית ספר למשחק. או לפחות בחוג דרמטי. היום דוגמניות הופכות לשחקניות. בזכת היותן יפות. בנעורי כדי להיות זמר היו צריכים ללמוד בבתי ספר למוסיקה, בקונסברטוריון, באקדמיה למוסיקה ללמוד פיתוח קול וכדומה היום הדרך קלה יותר. משתתפים באחת מתוכניות הריאליטי המוסיקאליות הטלוויזיוניות. וגם אם לא עולים לשלב הסופי מתפרסמים. וזוכים למעריצות נלהבות. שרוצות לבטא אהבה ומחפשות קרבה. מנחה באחת מתוכניות הבוקר בטלוויזיה אמר לאחרונה שהוא לא מבין את הנערות הצעירות שמצטלמות עם ידוענים שלגביהן הם מבוגרים. ואני תארתי לעצמי שאותה נערה שמצטלמת ומפרסמת את הצילום ברשת חושבת שבזכות זאת היא הופכת להיות מפורסמת בעצמה,   בונה לעצמה זהות ומעמד. היינו, היא סבורה שלאחר הצעד שעשתה היא תהיה מקובלת בחברה. צביקה הדר שקשור מאוד לתוכניות ריאליטי בטלוויזיה שעוסקות במוסיקה אמר בראיון שהתפרסם איתו בעיתון. שעולם המוסיקה עבר שינוי גדול והמעומדים כבר מזמן לא נשפטים רק לפי הקול היפה שלהם, היום זמר נשפט על המראה שלו, על סיפור החיים שלו ועל כל החבילה, והראיה מבחינתי היא שבאחת מתוכניות הריאליטי הופיעה זמרת עם קול אדיר אך עם תסרוקת ולבוש מיושנים, ולאחר שהשופטים בחנו אותה הם שלחו אותה הביתה ואמרו לה שתלך למספרה. מאידך בתוכנית ריאליטי אחרת הופיע זמר נאה בבגדים אופנתיים ועם תסרוקת אופנתית לא פחות. השופטים החמיאו למראה שלו והעבירו אותו. למרות שלפי דעתי הקול שלו לא היה משהו. את כל זאת הבנות הצעירות שומעות רואות ומפנימות. ומתנהגות בהתאם. אצלהן כמו אצל השופטים הכישרון הוא לא במקום הראשון אלא המראה. וזה קורץ להן מן הסתם להתקרב באופן מהיר ובכל מחיר לזמרים מפורסמים. וכשהן מצליחות לעשות הן מרגישות שהן נחשקות, ואין מאושרות יותר מהן, שר החינוך שי פירון אמר לא מכבר שהוא היה שמח אם גיבורי התרבות שלנו יהיו סופרים, משוררים ומדענים. אני חושבת שלכך יכולים לתרום הטלוויזיה. ומערכת החינוך בבתי הספר בשיתוף נטילת אחריות וסמכות מצד ההורים. אם כל הגורמים האלו ישתפו פעולה בינהם נוכל להפוך לחברה נאורה יותר ומוסרית יותר. 

פגיעה מינית / רימונה שיף.

לאחרונה התפרסם באמצעי התקשורת ממצא שלפיו כל ילד שני נפל קורבן להתעללות מינית במשפחה, האמנם? בכל אופן במקרה או שלא במקרה שמעתי במועדון ויצ"ו גבעתיים הרצאה בנושא. 
המרצה סיפרה לנו, בין השאר, שהסטטיסטיקה שנוגעת לפגיעה מינית מציגה מזה הרבה שנים את אותם נתונים, הן במחקרים והן בשאלונים. לפיהם 1 מתוך 6 ילדים נופל קורבן לגילוי עריות. היינו, לפגיעה מינית במשפחה. 1 מתוך 7 גברים עוברים תקיפה מינית. עד גיל 12 הפגיעה בבנים ובבנות שווה. מגיל 12 הפגיעה בבנות עולה, ובנגוד לסברה שנשים ההולכות בסמטה חשוכה בלילה נפגעות מינית על ידי מישהו זר שמתנפל עליהן. הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך ש 80% ממקרי תקיפה מינית מתבצעים על ידי בן משפחה.
וש 20% מהקורבנות שומרים את הדבר בסוד. בנוסף  למרצה הופיעה בפנינו אישה צעירה שהיתה קורבן לתקיפה מינית בילדותה.  היא סיפרה לנו שבגיל 3 פגע בה בן משפחה. והיא שמרה מהוריה את הדבר בסוד. מאוחר יותר היא נפלה קורבן לתקיפה מינית על ידי מורה בבית הספר שסולק מאוחר יותר ממערכת החינוך. וגילתה לנו שבמרוצת  השנים היא סבלה מאנורקסיה. וניסתה מספר פעמים גם להתאבד. למררות שהיא עברה טיפולים פסיכולוגיים שונים, היא לא יצאה מהטראומה שעברה. עד שגילתה באינטרנט את קיומו של "הבית האמיתי", של עמותת על"ם. שאליו מגיעות פעמיים בשבוע נפגעות תקיפה מינית, משוחחות עם עובדת סוציאלית.  מקבלות ארוחה. ומשתתפות בפעילויות בתחומי האמנות והמוסיקה, בבית הזה, אמרה, הן עובדות תהליך למידה בלי שיפוטיות ובלי בקורת. ולא שומעות את המשפט "זה קרה ולכי הלאה". הן לומדות לתפקד בעולם המעשי כשהן מחליטות לקחת את עצמן בידיים. והחום והאהבה שמעניקים להן בו עוזרים להן לקום ולתפקד, ולהקים בית בישראל. המרצה הוסיפה וציינה שככל שמגלים פגיעה מינית בילדים מוקדם אפשר לטפל בהם מוקדם. ואם מורה מגלה שתלמידה נפגעה מינית חל עליה חובת הדיווח. מגיל 18 נערה יכולה להגיש תלונה על שנפגעה מינית, ויכולה לקבל סיוע ממרכז לנפגעי תקיפה מינית. ובהקשר זה הסבירה שהרבה מקרים מאופינים  בהתנהגות של לא לרצות מגע עם אנשים מבוגרים, ומאידך, הרבה מקרים מאופינים בפתיחת יתר, וברצון למגע קרוב עם אנשים מבוגרים, וכשהאישה הצעירה שהופיעה  סיפרה לנו שבהיותה תלמידה בתיכון היא עשתה עבודה על גילוי עריות. והתקשתה למצוא חומר בנושא. סיפרתי לה שבעבר הייתי מעורבת בעמותת גל.ער שגייסה כספים לממון טיפולים פסיכולוגיים לנפגעי תקיפה מינית. והיתה קשורה עם מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, בהם לזה הנמצא בבית חולים "בני ציון" בחיפה. אך בשלב מסויים העמותה נקלעה לקשיים וחדלה לפעול. היא הודתה בפני שלא שמעה מעולם העמותה, וציינה שאם בזמן שפעלה היה קיים אינטרנט היה סיכוי טוב שהיתה שומעת עליה, ואני הסכמתי איתה. ואמרתי לעצמי שאולי אפילו היתה מסתיעת בה, ואולי בזכות האינטרנט    העמותה היתה מתגברת על הקשיים אליהן נקלעה. ובאשר לממצאים שהתפרסמו לאחרונה. אני חושבת שהם מאוד מדאיגים. ומצריכים חשיבה לטווח ארוך. עם זאת אני מברכת על כך שאחד מהפרוייקטים של עמותת על"ם  נרתם למען קורבנות התקיפה המינית. ושהודות "לבית האמיתי" שהקם במסגרתו הרבה בנות שנפלו קורבן לתקיפה מינית עולות על דרך המלך. אני גם מקווה שהן מסתייעות במרכזים לסיוע שכל תכליתם הוא לפעול לטובתן. ומברכת את אלו שעברו את גיל 18 והחליטו לעשות מעשה ולהתלונן על התקיפה המינית שעברו. אך חסרה לי בשטח עמותה כמו גל.ער לדעתי עמותה שכזאת יכולה גם היא לתרום לכל אלו שנפלו קורבנות לגילוי עריות. בהזדמנות זאת אני קוראת לכם לתרום כפי יכולתכם לעמותות המטפלות בנפגעות תקיפה מינית. כמו עמותת על"ם שהרי, אם העמותות האלו תפעלנה בשטח הממצאים שיתפרסמו לגבי הנושא הזה לא יהיו מדאיגים.        

רגע בבית ההורים / רימונה שיף.

כשאנחנו בגילאים חמישים, שישים ויותר מתקדמים יום הולדת חוגגים, עולים לנגד עיננו תמונות, מראות ילדות. כמו בסרט אנו צופים בדברים שקיבלנו במהלך החיים. וכשאנחנו רוצים להושיט יד לתפוס משהו מכל אותם אירועים אנו נוכחים לדעת שהם נעלמו לעד. אבל כשאנחנו מצליחים להנציח רגע כזה בשיר הוא כבר לא מהיר. הוא נשאר על הניר.  ועל רגע כזה שהנצחתי במילים בסלון בית ההורים 
מדובר בשיר סימנים. 

סימנים. 

בכף האפלה
מתכנפים הפרפרים.
כשמתחיל השעון לצלצל פתאום. 
הם עפים.
וצל חדש נולד
מרצד במנורה. 
כשני סימני קריאה סתומים. 
ואין את מי להעיר. 
ואין למי לצפות.
כאן,
בבית מלא צללים
מתרגשים הסיפורים במדף.
בזהירות חורקת הכורסא.
והמשקה האדום בבקבוק לא נלגם. 
כשיתחילו ללחוש פתאום
ליד החלון המוגף
נתעופף בבת אחת כפרפרים
מוקפים בחומה
כשני סימני שאלה סתומים.  

שגרירים צעירים / רימונה שיף.

לאחרונה הסתבר לי שישנם בקרבנו בני נוער איכותיים המיעדים את עצמם ליצג את מדינת ישראל בארץ ובעולם. הם גרים בפתח תקוה ונוטלים חלק בפעילות מיוחדת של בית ספר לשגרירים צעירים, שלו שותפים מנהל החינוך של עירית פתח תקוה בשיתוף משרד החוץ וההסברה, משרד ראש הממשלה והסוכנות היהודית. הפרויקט הזה קיים למעשה כבר ארבע שנים. ומנהלת אותו הגב' רחל אמרני כדי להתקבל לבית הספר לשגרירים צעירים, נודע לי, יש לעבור מיונים רבים. ולא כולם עוברים אותם. הנה, בשנה אחת מתוך שש מאות מועמדים התקבלו מאה הם מגיעים לבית הספר לאחר שעות הלימודים, וכולם נחשבים, כפי שנוכחתי לדעת, לתלמידים מבריקים. ולכאלו המתענינים בתקשורת ובדיפלומטיה הישראלית. ומחזיקים בדעות מוצקות לגבי מה שמתרחש בארץ, עם זאת לא מנסים לשנות במהלך הלימודים את דעותיהם הפוליטיות. שמחתי לגלות שמלבד הלימודים התאורטיים, הם חווים גם חויות בשטח. כך חלקם הגיעו לבני האומה בירושלים לפגוש נשיא ארה"ב ברק אובמה בישראל, שמעו את נאומו והתרשמו מאשיותו, חלקם בקרו במשרד ראש הממשלה, שם יועציו הפרטיים של ראש הממשלה ספרו להם על תפקידם. בהזדמנות זאת הם נפגשו גם עם דני סימן, סמנכ"ל משרד ההסברה. אשר היה בעבר ראש לשכת העיתונות הממשלתית במשרד ראש הממשלה. הם קיבלו הסברים על עמוד היוטיוב של ראש הממשלה, בנוסף הם קיבלו כלים איך להתמודד עם דילמות ואיך אפשר לפתור אותן.  ושמעו הרצאות בנושאים שונים. בהם הרצאה על האינטרנט, שדברה על היתרונות ועל החסרונות שלו. והציגה מימד נוסף העשוי לשמש אותם במשימות העומדות בפניהם בעתיד. חלקם בקרו במרכז האקדמאי בירושלים, עם תלמידים מבית ספר בבקה אל גרביה, שבסיומו, כפי שסופר לי יצאו עם המסקנה שיש להמשיך ולקיים מפגשים כאלו. 
למען יצירת קשר וגשר עם בני הנוער הערבי והיהודי. עוד מפגש מעניין היה לחלקם עם חברי משלחת של צעירים יהודים מלוס אנג'לס. הם סיפרו להם על חיי הקהילה היהודית, שם, ואיך רואים בארה"ב את מדינת ישראל. ושוחחו איתם על מדינת ישראל ומורשתה ושרו איתם שירים ישראלים.  הם חשו כדבריהם שהם מסבירים להם את מדינת ישראל בכלל, ומיצגים את הנוער הישראלי בפרט, בתקווה שאותם צעירים ילדי ארה"ב שיש להם מנטליות אחרת, ילמדו להכיר את בני הנוער הישראלים. חלקם השתתפו במשלחת שיצאה לארה"ב. נפגשו עם מספר סטודנטים יהודים, והסבירו להם את המצב הפוליטי ביטחוני ששורר כאן. ולא זו בלבד, אלא שלכשבקרו באוניברסיטאות בניו-יורק, נפגשו גם עם סטודנטים שהיו יהודים מומרים, ואיתם ניסו להבין את הגורמים  לתופעת ההתבוללות. מפגש נוסף היה להם עם שגריר ישראל באו"ם  רון פרושאור שבמהלכו קיימו דיון בנושא היהודים בארץ ישראל ויחסי השכנות עם המדינות הסובבות אותם. בנוסף נפגשו עם נציגי האו"ם לעניני שלום במזרח התיכון.  הבקור כלל גם סיור באתר ההנצחה לנרצחי פיגועי התאומים והנחת זרים באנדרטאות. במסגרת הלימודים הם עברו קורס עיתונאים  ייחודי ראשון מסוגו לנוער, שבסופו קבלו תעודת עיתונאי בינלאומית, ונהיו עיתונאים צעירים לכל דבר, וגם הקימו אגוד שהוא מודל של איגוד התקשורת והעיתונות בישראל. עם יושב ראש, מזכירות ועשרים יושבי ראש שיהיו אלו שיובילו את האיגוד הצעיר. הפעילות המיוחדת שלהם מתואמת עם בתי הספר בהם לומדים ומוכרת במסגרת "מחויבות אישית", במפגש שלי איתם נוכחתי לדעת שרבים מהם רואים את עתידם בעולם התקשורת ואחרים שואפים להיות דיפלומטים. ורוצים להסביר את מדינת ישראל. בצורה הטובה ביותר, בגלל השנאה ליהודים והדימוי שבנו לישראל מדינות העולם במשך שנים, בעקבות דעות קדומות ושליליות. הנה כי כן, עדיין קיימים בקרבנו בני נוער שהם פטריוטים וציונים. ואני בטוחה שהשגרירים הצעירים ישתמשו בכלים שקיבלו ויגיעו להישגים מרשימים.  

כתות מקוונות ורגילות. / רימונה שיף.

לאחרונה התבשרתי שיותר ויותר מוסדות אקדמאים פותחים פקולטות המבוססות על לימודים ממוחשבים. מחשבים כיתתיים מחליפים את השולחנות והלוחות המסורתיים. הרצאות מקוונות משודרות לאלפי סטודנטים, ומחשבים אישיים מחליפים את שולחנות העבודה בבתים. ואת המחברות. וכן, גם את הספריות הציבוריות, המרצים בכיתות מוקפים מצלמות, שעות קבלה נערכות בסקייפ, והפורומים שבינם לבין הסטודנטים הם וירטואלים, "זוהי הקדמה" אומרים לי חברים, אבל אני לא שלמה עם מה שקורה . אני סבורה  שהטכנולוגיה המתקדמת היא לא תחליף למורה שמלמד בכיתה, כי כשהשעורים מקוונים המורה או המרצה הופכים למשניים. ובכלל, לברירת מחדל. מניסיוני כשהמורה לא מהווה איזושהי דמות מרוחקת אפשר להתרשם מהמידע שהוא מעביר. יוצר אתו קשר בינאישי. להתווכח אתו על הנושאים הנלמדים. ולהציג לו שאלות.  הנוגעות לחומר המעבר. ולקבוע על המקום אם הן מספקות. מבחינתי יותר מעניין לנהל עם המורה דיונים ופורומים חיים מאשר לנהל אתו דיונים ופורומים וירטואלים. הקשר האישי עם המורה לדעתי מפרה יותר מאשר זה שבין התלמיד עם המחשב. על כן, במוסדות האקדמאים בפרט ובבתי הספר בכלל לקשר האישי בין המורה לתלמידים אין תחליף. מי שלומד רק לימודים מקוונים לא יבין את זאת. ובהקשר זה אני שואלת את עצמי  האם מורה שעומד בכיתה מקוונת מקבל את אותה הכשרה כמו מורה שעומד בכיתה רגילה. שהרי , עם מחשבה מעמיקה אני מגיעה למסקנה שהכיתה הממוחשבת מחלישה את המיומניות של המרצה או המורה. אותן קבל בהכשרה המקצועית שעבר. נכון, שהשימוש במדיה הממוחשבת במוסדות האקדמאים יכול להוות פתרון לסטודנטים שנדבר מהם להגיע ללימודים הפרונטלים. ומאפשר לסטודנטים ללמוד בזמנם הפנוי, כמו למשל,  באוניברסיטה הפתוחה. ויכול לפתור את בעית הצפיפות בכיתות הרגילות. אבל אני רואה בלימוד הפרונטלי חוויה.   חוויה שלא עוברת על הסטודנטים שלומדים בלימוד פסיבי. והחוויה יכולה לדעתי, בהחלט לתרום לקליטת המידע. בניגוד למידע שמקבלים כשלומדים לבד. מנסיוני כשלומדים בכיתה עם חברים מפנימים את החומר יותר טוב. מאשר כשלומדים לימודים אישיים. היינו, יושבים בבית מול המחשב ומתעסקים עם החומר הנלמד. ועוד מצאתי כשיושבים בכיתה רגילה עם חברים לספסל הלימודים אפשר להחליף אתם מידע ולקבל מהם הצעות ורעיונות להשגת מידע נוסף. וכן גם עם המורים והמרצים. אני מסכימה עם אלו הגורסים שישנו אחוז קטן שלאנשים שמסוגלים ללמוד לבד. כי כשלומדים לבד בבית כל מיני דברים יכולים להסיט אותך מהלמידה. כמו צלצול טלפון, דפיקה על הדלת , בני משפחה שמדברים ביניהם בקול רם. או שקוראים לך, ועוד ועוד. וצריך יכולת ריכוז גבוהה ואמביציה גבוהה.  
כדי להתעלם מכל מה שקורה. סביבך. ולהתמקד בלימודים. רוב האנשים לדעתי זקוקים למורה מתווך ולחברים בכיתה, ומכאן ניראה לי שהכיתה המקוונת היא פחות יעילה מהכיתה הרגילה. יש הטוענים שבאמצעות הלמידה באינטרנט אנשים יכולים להתגבר על חרדות ופחדים שיש להם מהלימודים. אבל אני אומרת שסטודנט ותלמיד שלומד בכיתה עם מרצה שמדבר אליו, ועם חברים לספסל הלימודים, יכול לקבל מהם חיזוקים. ומילים שנאמרות חודרות לדעתי יותר טוב ללבבות ולשכל הישר. מאשר מילים ממוחשבות. מה עוד שעם מרצה שמלמד חברים לכיתה יכול הסטודנט או התלמיד להביע את עצמו. ולקבל פידבקים. ולא לו האמרים שהלמידה המקוונת יכולה לפתור את בעייתם של אלו שיש להן כתב לא קריא.  אומר שבהחלט יכול להיות שהם בודקים. אבל בשטח הלמידה המקוונת לא מתאימה לכולם. והוא גם לא מהווה לתפיסתי תחליף לספריה הציבורית. כמי שהיתה סטודנטית באוניברסיטה בתקופה אחרת אציין כאן שאין חוויה יותר גדולה ללומדים מאשר ללכת לספריה. לבחור ספרים, לעיין בהם ולסכם מהם את מה שהמרצים או המורים דורשים. היציאה מהבית לרכישת מידע בספריה יוצרת מנסיוני מוטיבציה וגורמת לאדרנלין לעלות. לדלות מידע מהמחשב הוא לטעמי מכנית גרידא. לאחרונה  דברתי עם מורה שמלמד ספרות באחד התיכוניים הגדולים בתל אביב. הוא סיפר לי שהוא בוחר ללמד את תלמידיו יצירות ספרותיות שאין עליהן מידע באינטרנט, כדי לגרום להם לחשוב בעצמם על מה שהם קוראים, ולהגיע בעצמם למסקנות ותובנות. שמחתי לגלות שישנם בקרבנו עדיין מורים שמעוררים את התלמידים שלהם לחשיבה עצמית, ולא שולחים אותם לדלות מהמוכן מידע באינטרנט. ואמרתי לעצמי שאלו הם מורים לחיים. אמנם ספרו לי שיותר ויותר מוסדות אקדמאים פותחים פקולטות המבוססות על לימודים ממוחשבים. אבל אני מתארת לעצמי שבעתיד הלא רחוק גם בבתי הספר היסודיים והתיכוניים תהיינה כאלו כיתות כאן אציין עוד שלדעתי כשהמורה או המרצה מקבל את ההורים או את התלמידים פנים אל פנים. בשעות הקבלה. יש לו יתרון על פני שעות הקבלה שבסקייפ נערכות. בקבלה הבינאישית יכולים ההורים או התלמידים להציג לו שאלות ולקבל תשובות, לתת לו הסברים על כל מיני דברים שלהם בלימודים קורים. ולהתרשם מאיך שהוא מקבל אותם. בסקייפ כל ההתרחשות וכל ההתרשמות היא מכנית. ויכולה להשאיר את התלמיד או הסטודנט עם הרבה סימני שאלה בלתי פתורים. בכל אופן, אנשי החינוך שהולכים עם הקדמה צריכים לדעתי לחשוב טוב טוב, על היתרונות והחסרונות שלה. ולהסיק לגביה מסקנות לטובת המרצים, המורים, הסטודנטים והתלמידים. 

עולם השקר / רימונה שיף.

לא מכבר צפיתי  בטלוויזיה בתוכנית "מספרי סיפורים" שהתיחסה לעולם השקר. ושאלתי את עצמי איך אני רואה את העולם הזה. לנגד עיני עלו אז וצצו אנשים שבשפה עממית קרויים שקרנים. למשל, בני זוג שלא מסתדרים ולא טוב להם ביחד. הגבר בוגד ברעיתו במהלך נישואיהם. ומשום שמסיבה מסוימת הוא לא רוצה להפרד ממנה הוא משקר לה. ובאמצעות השקר הוא מסתיר ממנה את העובדה שהוא בוגד בה. ישנם גברים כאלו שיש להם מאהבת קבועה, וישנם כאלו שיש להם מספר מאהבות. הכרתי לפני שנים גבר שהיה נשוי לאישה עשירה.  לא היה לו טוב איתה אבל הוא לא רצה לפרק את הנישואים,  כי לא רצה לחיות בלי הכספים שלה. אבל עם זאת היתה לו מאהבת, באחד הארצות שמעבר לים. אליה נהג לנסוע מפעם לפעם. ולרעיותו אמר שהוא נוסע לחו"ל לרגל עסקיו. היא סמכה עליו. ולא באה אליו בשאלות. והיא היה יכול להנות בשקט עם המאהבת. כשהמאהבת הגיעה ארצה הוא אמר לאישתו שהוא נוסע לישון בצפון. אצל אחותו. האחות שיתפה איתו פעולה, וזה איפשר לו להמשיך לשקר ולעשות מהלכים בחיי האהבה שלו, מבלי שאישתו תדע עליהם. המדובר, כאן כפי שמצאתי, בשקר נפוץ, שיש לו גרסאות שונות. כל גבר ושיטתו. אך לא כל הגברים מצליחים, כמו הגבר שהכרתי, לספר לנשותיהם סיפורים לא מציאותיים. ישנן נשים נבונות שמגלות בשלב מסוים, שהגברים שלהם בוגדים בהן. וישנן שרוצות להיות בזאת בטוחות. ושוכרות בלש פרטי שמביא להן עובדות מהשטח. במקרים יותר קיצונים ישנם גברים שמביאים לעולם ילד מחוץ לנישואין, והם מצליחים לשקר לנשותיהן. ולאמר להן שהן היחידות בחייהן. ורק לאחר שנים האמת טופחת בפניהן, והן מפרקות את חבילת הנישואין. מקרים כאלו קרו כבר לסלבריטאים בארץ ובחו"ל. אבל גם לאחרים שהם פחות ידועים. ישנם אנשים שהם שקרנים כרונים. ואפילו מאמינים בשקרים שלהם. אני מכירה אישה שמספרת על עצמה שהיא מרצה לתקשורת באוניברסיטה  בשעה שכל מי שמבין מבחין שאין לה בכלל יכולת הבעה. לא בעל פה ולא בכתב. זה נובע לדעתי מרצונה לזכות במעמד יותר גבוהה בחברה. כפי שאני נוכחת לדעת היא מאמינה בשקרים שלה. וישנם גם כאלו שמאמינים לה. אני מאמינה שישנם כאלו כמוה שרוצים לשדרג את מעמדם החברתי באמצעות סיפורים דמיוניים. ומן הסתם מצליחים להשיג את מטרתם. השקרים האלו הם שקרים חברתיים שאינם פליליים ואולם ישנם אנשים שמתחזים לאחרים ויכולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים הן לעצמם והן לאנשים שמסביבם. הנה  לפני מספר שנים הכרתי צעיר שהתחזה לעיתונאי, הוא זייף כרטיס עיתונאי ונכנס לארועים עם אחמי"ם . ונחשף למידע  שלולא כן היה נחשף אליו. ראיתי בו אדם קטן שרצה להיות אדם גדול. ועשה הכל כדי להגיע למטרה. אבל בסופו של דבר הוא שילם מחיר יקר. נתפס על ידי אנשי החוק. ונשפט ונדון למאסר. כאן מדובר לפי תפיסתי בשקר מסוכן, והשקר הזה מאפיין בכלל עבריינים.  כמו אלו שפותחים כביכול בנק. שהוא בעצם בנק פיקטיבי ולוקחים כספים מאנשים ונעלמים.  אז כאלו שאומרים שהם מתרימים למטרה מסוימת שלא קיימת בעליל, גובים כספים מתורמים ונעלמים. או שהם מתיידדים עם נשים צעירות. או מבוגרות. מבטיחים להן כל מיני הבטחות, מקבלים מהן כספים ונעלמים. או בכאלו שמוכרים לאחרים מגרשים או מכוניות לא להם. כואב הלב לראות אנשים שנפלו קורבן לשקרים של עבריינים.
לילדי ולחברותי אני תמיד אומרת שצריך לבדוק טוב טוב לפני שעושים עסקים עם אנשים. אפילו עם מכרים. פן המדובר בעסקאות מפוקפקות. אפשר לאמר שהשחקנים בקולנוע, בתיאטרון , בסדרות הטלוויזיה וכדומה משקרים. אבל כאן, כפי שאני מבינה, מדובר בשקרים מוסכמים. ובאנשים שהמקצוע שלהם בחיים הוא להכנס לדמויות שונות. לא אחת לכאלו שהן מנוגדות לאופי האמיתי שלהם. אנשים בדרך כלל מסתתרים מאחורי מסכות, בחיי היום יום, ולא רק בפורים. הם מתנהגים בחוץ באופן שונה מזה בבית. למשל, הכרתי אדם שהתנהג בצבא בקשיחות עם חייליו, שמעתי שיש לו בבית רעיה ששולטת עליו ביד רמה,  והוא מציית לה. ומכאן שבחייו  הפרטיים בבית הוא צייתן ורך. ובחייו המקצועיים בצבא הוא קשוח וקפדן. אדם אחר שהכרתי הוא אדם שידע הרבה טרגדיות בחייו. אבל בחוץ תמיד צחק וסיפר בדיחות, וגם ערך לחבריו מסיבות. הוא בקש לפי ראות עיני לברוח מהמציאות הקשה  שלו. ובקרב חבריו שיקר לעצמו ולהם והפגין חיים שמחים ומבדחים. אומרים על ילדים שהם אמיתיים, אבל כפי שנוכחתי לדעת גם ילדים משקרים, הנה ילד שרוצה שחבריו יתיחסו אליו, מספר להם למשל, שאביו הוא טייס, כשבעצם הוא אינסטלטור. ללמדכם שילדים כבר רוצים להשיג לעצמם דברים באמצעות שקרים. ומאמינים שהשקרים יועילו להם להשיג את מבוקשם. מכאן מסתבר שהשקר טבוע בבני אדם משחר ילדותם.  אני לכשעצמי נגד שקרים. מבחינתי הדרך הטובה ביותר הוא לאמר את האמת. או שלא לספר, העיקר לא לשקר. אני מאמינה שהאמת מביאה לתוצאות טובות. והשקר מוביל לצרות. ולהלן שיר שכתבתי בנושא. 

                     
                       השקר הקר
                      ידרדר סחרחר, מהר
                     יטפס אל שיאים. 
                     ישחק וישתוק
                    במשתה של  שוטים. 
                    יבלע בחדרי חדרים
                   באולמות ריקים
                  ברגעים משמימים. 
                 וכפסק דין
                 שאין לו שילומים
                יתייצב על פני תהום 
                הכלום.   

הכוכב הבא בא / רימונה שיף.

לא מכבר הסתבר לי שהפורמט המקורי של תכנית הטלוויזיה "הכוכב הבא" הוא פיתוח ישראלי וחזון בריטי. ושמחתי להיווכח לדעת שלפחות אחת מתכניות הטלוויזיה שעוסקות בגילויים של כוכבים חדשים בעולם המוסיקה היא תכנית מקורית. שהרי הן התכנית הקודמת "כוכב נולד", והן התכניות "אקס פקטור" ו"דה וויס" הינן תרגום ישראלי לתכניות לועזיות. עם התובנה הזאת נגשתי לצפות בתכנית "הכוכב הבא" מאוד נהנתי מאסי עזר הלבבי והחייכני שהוא לדעתי גם מאוד מקצועי. ומצוות השופטים. מצביקה הדר שהנחה במשך עשר שנים את "כוכב נולד", והתגלה לי שגם תפקיד המנחה מתאים לו כמו כפפה ליד. וכשאחד המעומדים אמר לו שזה  שהוא נמצא בתכנית ולא מרבה להשתתף בסרטים ישראלים זה הפסד לעולם הקולנוע.  לא הסכמתי איתו. התרשמות נוספת היתה לי מאייל גולן ששפט בעבר בתכניתו  הטלוויזיונית "אייל גולן קורא לך".  ואפילו גילה בה את נציגתנו האחרונה לאירוויזיון מורן מזוז. מצאתי שבתכנית הזאת הניסיון שצבר בהחלט עליו ניכר. ולזכותו של אייל גולן אומר גם שלא פעם הוא מעודד מועמדים, כך למשל, אמר למועמד אחד שהוא לא רק מעביר אותו אלא שהוא גם יצא איתו מהאולפן. ובשלב מסיים ציין גם שיתן לו כוחות. הבנתי שהוא מתכוון לא להסתפק רק בבחירתו. אלא גם שהוא מתכנן לא לנתק איתו את הקשר. ולעזור לו להגשים את המטרה להיות זמר מהשורה. ולא חשוב אם הקהל יעביר אותו מסך. העיקר שמבחינתו הוא בו בחר.  התרשמתי גם מריטה האמיצה, שהשפיטה שלה לפעמים מנוגדת לשופטים האחרים אבל היא לא מרימה ידיים.
וקובעת בנחישות את דעתה. הפתעה נעימה עשה לי רני רהב , הקרוי בעולם התקשורת "היחצן של המדינה", אני מכירה אותו מזה שנים, והנה בתכנית הזאת הוא התגלה לי כמנחה כריזמטי עם חוש הומור. שמוציא לא אחת את השופטים מפטפטת ומעלה על שפתותיהם חיוכים. בביקורת אחת בעיתונות קראתי שרני רהב הוא שופט מעצבן. ושהוא מחקה את החיקוי שלו בארץ נהדרת, בכל אופן לי הוא נשמע ונראה אחרת. ועוד אציין שהבחירה באסתי גינזבורג הנאה להיות זאת שמעודדת את המשפחות המתוחות והנרגשות של המעומדים היא במקום. אסתי  
מוכיחה לי בכל תכנית ותכנית שהיא לא רק דוגמנית אלא גם מנחה כריזמטית ואנושית, היודעת איך להפיג מלב המשפחות את החששות. מבחינתי לא כל המעומדים סיפקו לי את הסחורה. היו בהם כאלו ששאלתי את עצמי מה הם עושים בתכנית, והסכמתי עם השופטים שהם לא צריכים לעבור מסך לשלב הבא. ומשום שבסופו של דבר החלטת הקהל היא זו שקובעת מי יהיו אלו שעלו לשלב הבא, היו בין המעומדים כאלו שהלהיבו אותי בקולם אך הקהל לא העביר אותם. אז מצאתי את עצמי מאוכזבת ואומרת שהקהל לא מבין כלום. אבל רוב המעומדים שעברו את מבחן הקהל עברו גם את המבחן האישי שלי, וכשאחוזי ההצבעה ההמונית לטובתם עלו בסולם הספירה שמחתי איתם, בין המעומדים שעברו היה גם עומר דץ בנם של הדצים. אני מתארת לעצמי שהיו כאלו שפסקו שזו פרוטקציה. אבל בתכנית הזאת לא יכולה להיות לדעתי פרוטקציה. כי כמו שציינתי כבר הקהל הוא זה שבוחר בסופו של דבר את העולים לשלב הבא. ולא השופטים. באחת התכניות הופתעתי לגלות שהיא מקדמת תכנית אחרת של הרשת.  המדובר ב "מונית הכסף" עם עידו רוזנבלום שנשלחה להביא משדה התעופה את שופט התכנית רני רהב. אני מבינה שגם התכנית "מונית הכסף" זקוקה לרייטינג.  אך האמנם זו הדרך לרתום את הצופים לצפות בה?  שהרי גם הפרומו לתכנית הזאת משודרת. ולמה לתת עדיפות לתכנית הזאת על פני תכניות טלוויזיה אחרות שבשידור הפרומו שלהן מסתפקות. כאן אסיים ושוב אציין שעם הכל ולמרות הכל אני שמחה שהתכנית הזאת היא תכנית מקורית ויחודית. והלוואי ותרבנה תכניות טלוויזיה ישראליות שתהיינה כמוה מקוריות ויחודיות.