לאחרונה התפרסמה כתבה במגזין אטלנטיק בארה"ב ששאלה למה לנשים לא
יכול להיות הכל. וקבעה שאי אפשר להיות גם וגם, גם אם שמעורבת
בחינוך ילדיה. וגם אשת קריירה שחורצת גורלות, את הכתבה כתבה אן מארי
סלוטר שויתרה על משרת בכירה בשלטון אובמה, כדי להיות קרובה לבנה שהפסיק
לדבר איתה כתוצאה מהקריירה שעשתה. הכתבה הזכירה לי אם צעירה שהכרתי.
היא עבדה מבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה ביחסי ציבור, בשעות הבוקר
ועד שעות הערב ישבה במשרד. לאחר מכן הלכה לאירועים או לישיבות, וכששבה
לביתה שלושת ילדיה הקטנים ישנו כבר שנת ישרים במטתם. היא נתנה להם
נשיקה ובכך סיימה את תפקידה האמהי. את חינוך ילדיה הפקידה בידי מטפלת ולא
היתה מעורבת בכל מה שקורה בחייהם. מכיוון שבעלה הוא איש עסקים הנוסע
לעיתים תכופות לחו"ל, הילדים פתחו כל מיני סממנים של חפוש אחר תשומת לב,
כמו התפרצויות בכי. או התקפות זעם. כשהמצב היה כבר בלתי נסבל המליצה לה
אחת המורות ללכת ליעוץ פסיכולוגי, התוצאה היתה שאותה אם הפסיקה לעבוד
והתמסרה לילדיה. היום כפי שהיא מדווחת הם יותר רגועים. והיא מרגישה שהיא
תורמת להם מעצמה ומרוצה. ועל חזרה לעבודה היא בכלל לא חושבת. בזמנו
בעבודתי העיתונאית ב"מעריב" הכרתי זמרת אופרה שהרבתה לנסוע להופעות בחו"ל.
כששאלתי אותה איך היא מסתדרת כאם לשתי בנות קטנות, היא הסבירה לי שכשהיא
נמצאת בארץ יש לה שעות איכות קבועות עם הבנות. שבהן היא משחקת איתן,
מבלה איתן, ועוזרת להן בשעורים, כשהפכתי לאם אמצתי את זה, והקפדתי
שבכל יום בשעות אחר הצהריים אקבל את ילדי מהגן. ומאוחר יותר מבית הספר.
ובשעות האלו אכלנו ביחד ארוחה חמה. שחקנו, צפינו בטלוויזיה. וכשהיה צורך
גם עזרתי להם בשעורים. העורכים ב"מעריב" ידעו שבשעות האלו אני בבית והתקשרו
אלי עם שאלות והטלת משימות. בשעות מאוחרות יותר הילדים נשארו עם
בייביסיטר או עם בעלי. באותה תקופה הכרתי גבר שהפך לעקר בית ולאבא
במשרה מלאה, והכל כדי שרעיתו הציירת תוכל לפתח קריירה בינלאומית
ולצייר בראש שקט. גם היום אם אפגוש גבר כזה אוריד בפניו את הכובע, אבל
אם תשאלו אותי אם הייתי רוצה שיהיה לי בעל כזה, אגיד שלא. כי לפי דעתי
מטלות הבית והחינוך הילדים צריכים להתחלק שווה בשווה בין שני בני הזוג,
וכל אחד מהם צריך לבצע את המטלות לפי סדר היום שלו הקשור בעבודה שלו
מחוץ לבית. כאן אציין שמקומות העבודה לא בנויים לנשים שהן אמהות, הן
צריכות לעבוד גם כשלילדים שלהן ישנן חופשות. אם הן מורות או גננות כמובן
שזה לא חל עליהן, ישנן מקומות עבודה שבהן הנשים צריכות לשבת בישיבות
עד שעות הלילה המאוחרות, שהן צריכות להעדר מהבית כל היום.
נתקלתי כבר באמהות כאלו שנותנות לילדיהן הוראות בטלפון, או שהילדים
מתקשרים אליהן אם כל מיני בעיות ומקבלים מהן תשובות טלפוניות. ואיך אפשר
להיות אמא בשלט רחוק? מטבע הדברים ישנן אמהות שסובלות מכך שהן לא
מעורבות בחינוך ילדיהן, נתקלתי באמהות כאלו שקונות מתנות יקרות לילדים.
וחושבות שהחומר הכל פותר. ולא נותנות את דעתן על כך. שהילדים שלהן סובלים
מחסך. של חום אם. אמהות מתסכלות אחרות כפי שנוכחתי לדעת הולכות לפסיכולוג,
ושופכות בפניו את כל אשר על ליבן, חלקן מבינות עד כמה הן יכולות להיות אמהות,
ומעדיפות להיות יותר זמן במחיצת ילדיהן ולמזער נזקים. וחלקן לא מוכנות לוותר
על הקריירה שלהן, ולשאת בתוצאות 'יהיה מה שיהיה'. הכרתי נשים שהקריירה
שלהן גרמה לפירוק הקן המשפחתי שלהן, שהרי לא כל גבר מוכן לבוא לבית ריק
לאחר יום עבודה. לא לקבל נשיקה מהרעיה, וארוחה חמה. וגברים אחרים פשוט
לא אוהבים שהנשים שלהן תעפלנה עליהם עם הקריירה שלהן. ופירוק תא משפחתי
פוגע לא אחת בחוסנם הנפשי של הילדים. הורים שעובדים כל היום לא מעורבים
בחינוך הילדים שלהם, ומטבע הדברים גם לא מציבים להם גבולות, הילדים גדלים
ללא ערכים והתוצאות החברתיות הן הרסניות, האלימות בקרב הצעירים גוברת
ההתמכרות לאלכוהול הוא כבר מגיל צעיר, לאחרונה התפרסם שאפילו ילדים
בני אחד עשרה מתמכרים לטיפה המרה, ועוד התפרסם לאחרונה שאנחנו כמדינה
נמצאים במקום הראשון, באשר לילדים שיושבים ארבע שעות ויותר ליד המחשב.
ובהקשר לכך הפסיכולוגים הישראלים אמרו שהמחשב תופס אצל אותם ילדים
את זמן האיכות שיכלו לבלות עם הוריהם. והצביעו על תוצאות הרסניות עתידיות.
האבסורד הוא שמעודדים את בני הזוג הצעירים לעשות מה שיותר ילדים וגם לצאת לעבודה.
ובכלל, כדי לקיים משפחה עם ילדים קטנים צריך עקב יוקר המחיה ששני
בני הזוג יעבדו. ועל כל מה שעשוי לעבוד על אותם ילדים ולהשפיע עליהם בהמשך
דרכם לא חושבים.
יכול להיות הכל. וקבעה שאי אפשר להיות גם וגם, גם אם שמעורבת
בחינוך ילדיה. וגם אשת קריירה שחורצת גורלות, את הכתבה כתבה אן מארי
סלוטר שויתרה על משרת בכירה בשלטון אובמה, כדי להיות קרובה לבנה שהפסיק
לדבר איתה כתוצאה מהקריירה שעשתה. הכתבה הזכירה לי אם צעירה שהכרתי.
היא עבדה מבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה ביחסי ציבור, בשעות הבוקר
ועד שעות הערב ישבה במשרד. לאחר מכן הלכה לאירועים או לישיבות, וכששבה
לביתה שלושת ילדיה הקטנים ישנו כבר שנת ישרים במטתם. היא נתנה להם
נשיקה ובכך סיימה את תפקידה האמהי. את חינוך ילדיה הפקידה בידי מטפלת ולא
היתה מעורבת בכל מה שקורה בחייהם. מכיוון שבעלה הוא איש עסקים הנוסע
לעיתים תכופות לחו"ל, הילדים פתחו כל מיני סממנים של חפוש אחר תשומת לב,
כמו התפרצויות בכי. או התקפות זעם. כשהמצב היה כבר בלתי נסבל המליצה לה
אחת המורות ללכת ליעוץ פסיכולוגי, התוצאה היתה שאותה אם הפסיקה לעבוד
והתמסרה לילדיה. היום כפי שהיא מדווחת הם יותר רגועים. והיא מרגישה שהיא
תורמת להם מעצמה ומרוצה. ועל חזרה לעבודה היא בכלל לא חושבת. בזמנו
בעבודתי העיתונאית ב"מעריב" הכרתי זמרת אופרה שהרבתה לנסוע להופעות בחו"ל.
כששאלתי אותה איך היא מסתדרת כאם לשתי בנות קטנות, היא הסבירה לי שכשהיא
נמצאת בארץ יש לה שעות איכות קבועות עם הבנות. שבהן היא משחקת איתן,
מבלה איתן, ועוזרת להן בשעורים, כשהפכתי לאם אמצתי את זה, והקפדתי
שבכל יום בשעות אחר הצהריים אקבל את ילדי מהגן. ומאוחר יותר מבית הספר.
ובשעות האלו אכלנו ביחד ארוחה חמה. שחקנו, צפינו בטלוויזיה. וכשהיה צורך
גם עזרתי להם בשעורים. העורכים ב"מעריב" ידעו שבשעות האלו אני בבית והתקשרו
אלי עם שאלות והטלת משימות. בשעות מאוחרות יותר הילדים נשארו עם
בייביסיטר או עם בעלי. באותה תקופה הכרתי גבר שהפך לעקר בית ולאבא
במשרה מלאה, והכל כדי שרעיתו הציירת תוכל לפתח קריירה בינלאומית
ולצייר בראש שקט. גם היום אם אפגוש גבר כזה אוריד בפניו את הכובע, אבל
אם תשאלו אותי אם הייתי רוצה שיהיה לי בעל כזה, אגיד שלא. כי לפי דעתי
מטלות הבית והחינוך הילדים צריכים להתחלק שווה בשווה בין שני בני הזוג,
וכל אחד מהם צריך לבצע את המטלות לפי סדר היום שלו הקשור בעבודה שלו
מחוץ לבית. כאן אציין שמקומות העבודה לא בנויים לנשים שהן אמהות, הן
צריכות לעבוד גם כשלילדים שלהן ישנן חופשות. אם הן מורות או גננות כמובן
שזה לא חל עליהן, ישנן מקומות עבודה שבהן הנשים צריכות לשבת בישיבות
עד שעות הלילה המאוחרות, שהן צריכות להעדר מהבית כל היום.
נתקלתי כבר באמהות כאלו שנותנות לילדיהן הוראות בטלפון, או שהילדים
מתקשרים אליהן אם כל מיני בעיות ומקבלים מהן תשובות טלפוניות. ואיך אפשר
להיות אמא בשלט רחוק? מטבע הדברים ישנן אמהות שסובלות מכך שהן לא
מעורבות בחינוך ילדיהן, נתקלתי באמהות כאלו שקונות מתנות יקרות לילדים.
וחושבות שהחומר הכל פותר. ולא נותנות את דעתן על כך. שהילדים שלהן סובלים
מחסך. של חום אם. אמהות מתסכלות אחרות כפי שנוכחתי לדעת הולכות לפסיכולוג,
ושופכות בפניו את כל אשר על ליבן, חלקן מבינות עד כמה הן יכולות להיות אמהות,
ומעדיפות להיות יותר זמן במחיצת ילדיהן ולמזער נזקים. וחלקן לא מוכנות לוותר
על הקריירה שלהן, ולשאת בתוצאות 'יהיה מה שיהיה'. הכרתי נשים שהקריירה
שלהן גרמה לפירוק הקן המשפחתי שלהן, שהרי לא כל גבר מוכן לבוא לבית ריק
לאחר יום עבודה. לא לקבל נשיקה מהרעיה, וארוחה חמה. וגברים אחרים פשוט
לא אוהבים שהנשים שלהן תעפלנה עליהם עם הקריירה שלהן. ופירוק תא משפחתי
פוגע לא אחת בחוסנם הנפשי של הילדים. הורים שעובדים כל היום לא מעורבים
בחינוך הילדים שלהם, ומטבע הדברים גם לא מציבים להם גבולות, הילדים גדלים
ללא ערכים והתוצאות החברתיות הן הרסניות, האלימות בקרב הצעירים גוברת
ההתמכרות לאלכוהול הוא כבר מגיל צעיר, לאחרונה התפרסם שאפילו ילדים
בני אחד עשרה מתמכרים לטיפה המרה, ועוד התפרסם לאחרונה שאנחנו כמדינה
נמצאים במקום הראשון, באשר לילדים שיושבים ארבע שעות ויותר ליד המחשב.
ובהקשר לכך הפסיכולוגים הישראלים אמרו שהמחשב תופס אצל אותם ילדים
את זמן האיכות שיכלו לבלות עם הוריהם. והצביעו על תוצאות הרסניות עתידיות.
האבסורד הוא שמעודדים את בני הזוג הצעירים לעשות מה שיותר ילדים וגם לצאת לעבודה.
ובכלל, כדי לקיים משפחה עם ילדים קטנים צריך עקב יוקר המחיה ששני
בני הזוג יעבדו. ועל כל מה שעשוי לעבוד על אותם ילדים ולהשפיע עליהם בהמשך
דרכם לא חושבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה