יצירות שמרתקות אותי ועשויות לרתק גם קוראים אחרים הן היצירות של קפקא. לדעתי, משום שהקורא יכול לגלות בהן עולם חדש ומסתורי, בו לא פגש קודם לכן, הטיפוס הקפקאי הוא אדם חסר חיוניות, אומלל מטבע בריאתו, מעין כדור משחק בידי כוחות חזקים ושרירותיים. היינו זרועות החוק, מנגנון בירוקרטי, סדרי חברה...
כל שאיפותיו מתנפצות אל מכשולים, הנערמות בדרכן על ידי מושך חוטים אדיר וסמוי מהעין. חוסר ישע, הרגשת אבדון ואימת עזיבות מלווים את הגיבור הקפקאי התועה ללא טעם במבוך החיים. כשתהומות פזורות לרגליו והגורל מהתל בו ובתכניותיו, ציר יצירתו של קפקא, כפי שאני מוצאת, הוא מצד אחד בריחה גמורה מהעולם החיצוני אל תוך לב עולמו של "האני" מצד שני ערגה נוקבת נואשת, אל אותו עולם חיצוני עצמו שאינה מרפה מהגיבור אפילו אם נדונה מראש לכישלון, ביצירה "הגלגול" הוא נסוג נסיגה גמורה ומוחלטת אל תוך עצמו. הביטוי הפיוטי, הסמלי והפלסטי כאחד לאותה נסיגה ניתן על ידי כך שיום אחד מתעורר הגיבור והוא שרץ קטן הזוחל ומטפס על הקירות, וזוהי התכנסות, התגמדות גמורה של "האני" לתוך עצמו כנגד העולם החיצוני הזר והעניין, כשכל פגישותיו עמו נידונות לכישלון, וכך מרחף ביצירה זו ובכל היצירות הקפקאיות הגיבור נופש ערטילאיות בחלל הריק. שאינה מסוגלת למצוא נקודת אחיזה בזולת. ביצירה "הגלגול" אנו מוצאים חוקיות של חלום. אי ממשות בתוך ממשות . ומסביב העולם המצטייר מתוכה הוא טרגי ומיוסר. מוסרי מאוד בקשיות הנוקבות הצצות בראש הקורא עם קריאה ראשונה, והרושם הכללי עם גמר קריאתה הוא של יאוש וחוסר תקוה.
כדי להבין מדוע כתב קפקא יצירות מהסוג הזה ומה היתה מטרתו בציירו עולם של סיוט. אנו צריכים להביט על עברו, קפקא נולד בשנת 1833 למשפחה יהודית, אביו היה עני מאוד. פרנץ קפקא ככל בני הבורגנות היהודית, באותה תקופה, התחנך על ברכי התרבות הגרמנית ולמד בגמנסיה גרמנית. קפקא חי בניכור, השפה הצ'כית היתה זרה לו. הוא למד, כאמור גרמנית. וגם גדל על סיפורים בלתי מציאותיים על העירה היהודית, שנהג אביו לספר לבני המשפחה. הסביבה הנוצרית שבה חי היתה שונה לחלוטין מהאווירה היהודית ששררה בביתו. וזה לא מקרה שהוא התענין אחר כך בתאטרון ובספרות היהודית. כי הוא חיפש שורשים ושייכות. קפקא למד אחרי התיכון משפטים, ואחר כך עבד כפקיד בחברת ביטוח. אך הקדיש עצמו לספרות. מי שקבעה מאוד בחייו זו היתה דמותו המאיימת של אביו, האב שלא היה מסוגל להבין את בנו הרגיש. מבחינתו של קפקא לא היה קיים בסיס משותף של הורות בינו לבין אביו, בסיס התורם לפרידה ואיזון. הוא ואביו היו בבחינת שתי הוויות נפרדות. ונוצר בינהם יחס מעוות. מכאן דמותו של האב מרחפת על יצירתו, היצירה המודרנית, כפי שאני מוצאת, היא בעיקרה יצירה עירונית. היצירה של המאה עשרים היא עירונית טיפוסית, ובלא מעט יצירות מודרניות מודגשת ההתפרקות שלנו על העבר, ביצירותיו של קפקא ניכרת לדעתי זיכרון הילדות שלו הוא שהשפיע על חייו. בנוסף לחינוך שקיבל בביתו. אני רואה חשיבות עצומה ליצירותיו של קפקא בזה שהן מציגות בפני הקורא עולם של סיוט ובלהות. של ניכור ושל חרדה. ומהוות מזור לרגשות החרדה מפני העתיד הבלתי מודע השולטות כיום על בני האדם. שאינם יודעים מה ילד יום המחר. ומרוקנים מזיקות דתיות לאומיות, הם עסוקים בחיפוש אחר שורשים ושייכות
כל שאיפותיו מתנפצות אל מכשולים, הנערמות בדרכן על ידי מושך חוטים אדיר וסמוי מהעין. חוסר ישע, הרגשת אבדון ואימת עזיבות מלווים את הגיבור הקפקאי התועה ללא טעם במבוך החיים. כשתהומות פזורות לרגליו והגורל מהתל בו ובתכניותיו, ציר יצירתו של קפקא, כפי שאני מוצאת, הוא מצד אחד בריחה גמורה מהעולם החיצוני אל תוך לב עולמו של "האני" מצד שני ערגה נוקבת נואשת, אל אותו עולם חיצוני עצמו שאינה מרפה מהגיבור אפילו אם נדונה מראש לכישלון, ביצירה "הגלגול" הוא נסוג נסיגה גמורה ומוחלטת אל תוך עצמו. הביטוי הפיוטי, הסמלי והפלסטי כאחד לאותה נסיגה ניתן על ידי כך שיום אחד מתעורר הגיבור והוא שרץ קטן הזוחל ומטפס על הקירות, וזוהי התכנסות, התגמדות גמורה של "האני" לתוך עצמו כנגד העולם החיצוני הזר והעניין, כשכל פגישותיו עמו נידונות לכישלון, וכך מרחף ביצירה זו ובכל היצירות הקפקאיות הגיבור נופש ערטילאיות בחלל הריק. שאינה מסוגלת למצוא נקודת אחיזה בזולת. ביצירה "הגלגול" אנו מוצאים חוקיות של חלום. אי ממשות בתוך ממשות . ומסביב העולם המצטייר מתוכה הוא טרגי ומיוסר. מוסרי מאוד בקשיות הנוקבות הצצות בראש הקורא עם קריאה ראשונה, והרושם הכללי עם גמר קריאתה הוא של יאוש וחוסר תקוה.
כדי להבין מדוע כתב קפקא יצירות מהסוג הזה ומה היתה מטרתו בציירו עולם של סיוט. אנו צריכים להביט על עברו, קפקא נולד בשנת 1833 למשפחה יהודית, אביו היה עני מאוד. פרנץ קפקא ככל בני הבורגנות היהודית, באותה תקופה, התחנך על ברכי התרבות הגרמנית ולמד בגמנסיה גרמנית. קפקא חי בניכור, השפה הצ'כית היתה זרה לו. הוא למד, כאמור גרמנית. וגם גדל על סיפורים בלתי מציאותיים על העירה היהודית, שנהג אביו לספר לבני המשפחה. הסביבה הנוצרית שבה חי היתה שונה לחלוטין מהאווירה היהודית ששררה בביתו. וזה לא מקרה שהוא התענין אחר כך בתאטרון ובספרות היהודית. כי הוא חיפש שורשים ושייכות. קפקא למד אחרי התיכון משפטים, ואחר כך עבד כפקיד בחברת ביטוח. אך הקדיש עצמו לספרות. מי שקבעה מאוד בחייו זו היתה דמותו המאיימת של אביו, האב שלא היה מסוגל להבין את בנו הרגיש. מבחינתו של קפקא לא היה קיים בסיס משותף של הורות בינו לבין אביו, בסיס התורם לפרידה ואיזון. הוא ואביו היו בבחינת שתי הוויות נפרדות. ונוצר בינהם יחס מעוות. מכאן דמותו של האב מרחפת על יצירתו, היצירה המודרנית, כפי שאני מוצאת, היא בעיקרה יצירה עירונית. היצירה של המאה עשרים היא עירונית טיפוסית, ובלא מעט יצירות מודרניות מודגשת ההתפרקות שלנו על העבר, ביצירותיו של קפקא ניכרת לדעתי זיכרון הילדות שלו הוא שהשפיע על חייו. בנוסף לחינוך שקיבל בביתו. אני רואה חשיבות עצומה ליצירותיו של קפקא בזה שהן מציגות בפני הקורא עולם של סיוט ובלהות. של ניכור ושל חרדה. ומהוות מזור לרגשות החרדה מפני העתיד הבלתי מודע השולטות כיום על בני האדם. שאינם יודעים מה ילד יום המחר. ומרוקנים מזיקות דתיות לאומיות, הם עסוקים בחיפוש אחר שורשים ושייכות
