אני לא שייכת לדור הרשתות החברתיות, אבל עד לאחרונה כשאמרו לי פייסבוק ישר התחברתי לדברים חיוביים שקרו בזכותו לאנשים, כי באמצעות הפייסבוק
הבן שלי הכיר חברים חדשים, הצטרף לקבוצות של יוצרים, והחל להופיע עם השירים שלו במפגשים שלהם, וגם השתתף בספר שירים שאחת הקבוצות הוציאה לאור. ואפילו מצא בפייסבוק מלחין שהלחין לו אחד משיריו. נוכחתי לדעת שהפייסבוק מאפשר, כמו היוטיוב, לאמנים, לזמרים וליוצרים אחרים להפיץ את היצירות שלהם, ומאפשר להם שלא להיות תלויים בגורמים אחרים כמו תחנות רדיו
או מוזיאונים. התרשמתי שלנבחרי ציבור הן בארץ והן בעולם יש פייסבוק, שדרכו הם מעבירים לציבור את המסרים שלהם. ויוצרים מבחינתם איתם קשר. למרות שהקשר הזה הוא למעשה קשר וירטואלי. כן, שמחתי לגלות שהיום הודות לפייסבוק מתכנסים כנסי מחזור של בתי ספר, שלאחריהם החברים ממשיכים באמצעותו לשמור על קשר. והרגשתי את רוח הקרמה כשקרו מהפכות בהיסטוריה
העכשוית. כמו למשל, במצרים. גישתי החיובית לפייסבוק השתנתה בעקבות הרצאה ששמעתי, במסגרת בית ספר להורים. ההרצאה הזאת הדליקה אצלי
נורות אדומות. למדתי ממנה "שכשאתה לפייסבוק מתחבר עלייך להזהר". אמרו לנו
שמערכת הסינון שלה מוגבלת, ושהילדים של היום יודעים איך לעקוף אותו, הסבירו לנו שכדי להיכנס לפייסבוק צריכים לפתוח כרטיס שבו רושמים פרטים אישיים, ושאפשר מגיל 13 לפתוח כרטיס ולהיכנס לפייסבוק, אבל הילדים המתוחכמים של היום פותחים כבר כרטיס בגיל עשר, הם פשוט רושמים בו פרטים אישיים לא נכונים. ונכנסים, אמרו לנו שהילדים נכנסים לפייסבוק משתי סיבות, האחת כדי ליצור קשר עם חברים. והשניה ליצור קשר עם ההורים. ומה בכל זאת עושים הילדים כדי שלא יבלו שעות רבות עם הפייסבוק שלהם? ספרו לנו שהיום
ישנה תוכנית חינמית שיכולה להגביל את גלישת הילדים מבחינת הזמן, הילד מקבל סיסמא ודרכה הוא נכנס לפייסבוק לזמן מסויים. הדגישו בפנינו שככל שהילדים מתבגרים להוריהם יש פחות שליטה עליהם. וכראיה הביאו את העובדה שפדופילים
מנצלים את העובדה הזאת, ומאלצים ילדות ונערות תמימות לפרסם ברשת תמונות עירום שלהם, ומנהלים איתן מין וירטואלי. אותן ילדות ונערות חשופות להתעללות מצד חבריהם. ומצד הפדופילים שאילצו אותן להתערטל. ועל הרקע הזה כבר כבר קרו טרגדיות אישיות. מכאן הסקתי שהפייסבוק יכול להעלים אנונימיות, נאמר לנו שלילדים בפייסבוק אין שום בעיה להכניס בו נתונים של כרטיס אשראי של הוריהם
ולרכוש באמצעותו מוצרים, ולהקרים אין שום בעיה לפרוץ ולהכנס למאגרים מסויימים, כמו למשל לחשבונות בנק, ציינו בפנינו שהילדים לא יכולים להבדיל בין חברים וירטואליים לבין חברים אמיתיים, וככל שהם רוכשים מבחינתם יותר חברים הם הופכים ליותר מקובלים. למדתי שלסמרפונים המהווים מחשבים לכל דבר, אין שום בקרה, ואין שום אפשרות חסימה, והילדים של היום מחקים את המבוגרים, ובמקום לקרוא ספרים הם מתעסקים עם הסמרפון, הם רואים את העולם דרך המסך. כאן חשבתי לעצמי שעד לא מזמן היתה לנו רק טלוויזיה. שאותה יכולנו לכבות, ולסגור בפני הילדים את דלת החדר שבה היא נמצאת, היום המחשבים הם חלק מהחפצים הביתיים, שקשה להזיזם ממקומם, ולהורה שרואה שלחברים של ילדו יש סמרפונים קשה למנוע שגם לו יהיה סמרפון משלו. לפי נתונים שהתפרסמו לאחרונה בישראל יש 3-7 מיליון סמרפונים, לאחרונה קראתי כתבה שבה נאמר בין
השאר שככל שהטכנולוגיה נוכחת יותר בחיינו, כך עולה הדאגה של ההורים ממה שהיא עלולה לעשות לילדיהם. היכולות הטכנולוגיות לא הפכו את חיי ההורים לרגועים יותר, אלא פשוט יצרו עבורם מציאות חדשה של התלבטויות וחיפושים אחר דרך ההורות הנכונה, הם רוצים שהילד יצלח את המדיה הדיגיטלית שבה יצטרך לנווט כל חייו, מצד שני הם מפחדים שהמדיה הדיגיטלית בשלב מוקדם תטביע אותו. במו עיני ראיתי הורים שאומרים שהילדים שלהם שקטים, כי הם מתעסקים עם הפייסבוק ומניחים להם. לדעתי אל להם להיכנע למציאות הטכנולוגית
של היום. כי גלולת השקט הזאת יכולה להיות גלולה מזיקה. אני סבורה שהטיפ הנכון זהו הזמן, שהרי אם הילדים יתעסקו עם הפייסבוק בצורה מבוקרת ובזמן מדוד, יהיה להם פנאי להפגש עם חברים וללכת לחוגים, ומעל לכל על ההורים לדבר עם הילדים על הדברים החיובים של הפייסבוק ועל הדברים השליליים שלו. ולהקנות להם שימוש נבון ברשת החברתית הזאת.
לא אחת אני אומרת לעצמי "תראי איזו מהפכה עשה הפייסבוק". כשהייתי ילדה היינו משחקים ברחוב. וכשהתבגרתי הלכנו להסתובב בדיזנגוף, ראינו אנשים.
ראינו חנויות. וצברנו חוויות. היום הפייסבוק שולט על החיים של הילדים, ושל הצעירים. הם לא קוראים כמעט ספרים ועיתונים, לא יוצאים לרחובות הסמוכים בפרט, ולחיק הטבע בכלל. ההתקשרות שלהם עם חברים הפכה לתקשורת וירטואלית, והם מאושרים. כי הם לא מכירים חיים אחרים.
הבן שלי הכיר חברים חדשים, הצטרף לקבוצות של יוצרים, והחל להופיע עם השירים שלו במפגשים שלהם, וגם השתתף בספר שירים שאחת הקבוצות הוציאה לאור. ואפילו מצא בפייסבוק מלחין שהלחין לו אחד משיריו. נוכחתי לדעת שהפייסבוק מאפשר, כמו היוטיוב, לאמנים, לזמרים וליוצרים אחרים להפיץ את היצירות שלהם, ומאפשר להם שלא להיות תלויים בגורמים אחרים כמו תחנות רדיו
או מוזיאונים. התרשמתי שלנבחרי ציבור הן בארץ והן בעולם יש פייסבוק, שדרכו הם מעבירים לציבור את המסרים שלהם. ויוצרים מבחינתם איתם קשר. למרות שהקשר הזה הוא למעשה קשר וירטואלי. כן, שמחתי לגלות שהיום הודות לפייסבוק מתכנסים כנסי מחזור של בתי ספר, שלאחריהם החברים ממשיכים באמצעותו לשמור על קשר. והרגשתי את רוח הקרמה כשקרו מהפכות בהיסטוריה
העכשוית. כמו למשל, במצרים. גישתי החיובית לפייסבוק השתנתה בעקבות הרצאה ששמעתי, במסגרת בית ספר להורים. ההרצאה הזאת הדליקה אצלי
נורות אדומות. למדתי ממנה "שכשאתה לפייסבוק מתחבר עלייך להזהר". אמרו לנו
שמערכת הסינון שלה מוגבלת, ושהילדים של היום יודעים איך לעקוף אותו, הסבירו לנו שכדי להיכנס לפייסבוק צריכים לפתוח כרטיס שבו רושמים פרטים אישיים, ושאפשר מגיל 13 לפתוח כרטיס ולהיכנס לפייסבוק, אבל הילדים המתוחכמים של היום פותחים כבר כרטיס בגיל עשר, הם פשוט רושמים בו פרטים אישיים לא נכונים. ונכנסים, אמרו לנו שהילדים נכנסים לפייסבוק משתי סיבות, האחת כדי ליצור קשר עם חברים. והשניה ליצור קשר עם ההורים. ומה בכל זאת עושים הילדים כדי שלא יבלו שעות רבות עם הפייסבוק שלהם? ספרו לנו שהיום
ישנה תוכנית חינמית שיכולה להגביל את גלישת הילדים מבחינת הזמן, הילד מקבל סיסמא ודרכה הוא נכנס לפייסבוק לזמן מסויים. הדגישו בפנינו שככל שהילדים מתבגרים להוריהם יש פחות שליטה עליהם. וכראיה הביאו את העובדה שפדופילים
מנצלים את העובדה הזאת, ומאלצים ילדות ונערות תמימות לפרסם ברשת תמונות עירום שלהם, ומנהלים איתן מין וירטואלי. אותן ילדות ונערות חשופות להתעללות מצד חבריהם. ומצד הפדופילים שאילצו אותן להתערטל. ועל הרקע הזה כבר כבר קרו טרגדיות אישיות. מכאן הסקתי שהפייסבוק יכול להעלים אנונימיות, נאמר לנו שלילדים בפייסבוק אין שום בעיה להכניס בו נתונים של כרטיס אשראי של הוריהם
ולרכוש באמצעותו מוצרים, ולהקרים אין שום בעיה לפרוץ ולהכנס למאגרים מסויימים, כמו למשל לחשבונות בנק, ציינו בפנינו שהילדים לא יכולים להבדיל בין חברים וירטואליים לבין חברים אמיתיים, וככל שהם רוכשים מבחינתם יותר חברים הם הופכים ליותר מקובלים. למדתי שלסמרפונים המהווים מחשבים לכל דבר, אין שום בקרה, ואין שום אפשרות חסימה, והילדים של היום מחקים את המבוגרים, ובמקום לקרוא ספרים הם מתעסקים עם הסמרפון, הם רואים את העולם דרך המסך. כאן חשבתי לעצמי שעד לא מזמן היתה לנו רק טלוויזיה. שאותה יכולנו לכבות, ולסגור בפני הילדים את דלת החדר שבה היא נמצאת, היום המחשבים הם חלק מהחפצים הביתיים, שקשה להזיזם ממקומם, ולהורה שרואה שלחברים של ילדו יש סמרפונים קשה למנוע שגם לו יהיה סמרפון משלו. לפי נתונים שהתפרסמו לאחרונה בישראל יש 3-7 מיליון סמרפונים, לאחרונה קראתי כתבה שבה נאמר בין
השאר שככל שהטכנולוגיה נוכחת יותר בחיינו, כך עולה הדאגה של ההורים ממה שהיא עלולה לעשות לילדיהם. היכולות הטכנולוגיות לא הפכו את חיי ההורים לרגועים יותר, אלא פשוט יצרו עבורם מציאות חדשה של התלבטויות וחיפושים אחר דרך ההורות הנכונה, הם רוצים שהילד יצלח את המדיה הדיגיטלית שבה יצטרך לנווט כל חייו, מצד שני הם מפחדים שהמדיה הדיגיטלית בשלב מוקדם תטביע אותו. במו עיני ראיתי הורים שאומרים שהילדים שלהם שקטים, כי הם מתעסקים עם הפייסבוק ומניחים להם. לדעתי אל להם להיכנע למציאות הטכנולוגית
של היום. כי גלולת השקט הזאת יכולה להיות גלולה מזיקה. אני סבורה שהטיפ הנכון זהו הזמן, שהרי אם הילדים יתעסקו עם הפייסבוק בצורה מבוקרת ובזמן מדוד, יהיה להם פנאי להפגש עם חברים וללכת לחוגים, ומעל לכל על ההורים לדבר עם הילדים על הדברים החיובים של הפייסבוק ועל הדברים השליליים שלו. ולהקנות להם שימוש נבון ברשת החברתית הזאת.
לא אחת אני אומרת לעצמי "תראי איזו מהפכה עשה הפייסבוק". כשהייתי ילדה היינו משחקים ברחוב. וכשהתבגרתי הלכנו להסתובב בדיזנגוף, ראינו אנשים.
ראינו חנויות. וצברנו חוויות. היום הפייסבוק שולט על החיים של הילדים, ושל הצעירים. הם לא קוראים כמעט ספרים ועיתונים, לא יוצאים לרחובות הסמוכים בפרט, ולחיק הטבע בכלל. ההתקשרות שלהם עם חברים הפכה לתקשורת וירטואלית, והם מאושרים. כי הם לא מכירים חיים אחרים.
