כשהוצאתי לאור ספר שירים בגיל עשרים הרגשתי שאני כמו לאחר לידה. למעשה אז עדיין לא ידעתי מה זה
ללדת ילדים, אבל בהחלט הרגשתי שילדתי שירים. מסיבת השקה לספר לא עשיתי, כי מי חשב באותם ימים על
עריכת מסיבת השקה לספרים, כשבני אשר הצטרף בפייסבוק לחבורת יוצרים, ופרסם שישה שירים בספר
שהוציאו לאור "פסיפס יוצרים" הרגשתי שיש לי ממשיך. וכשערכו לספר מסיבת השקה "בבית יד לבנים" בתל-אביב
חשבתי לעצמי שאין ראוי מזה לערוך מסיבת השקה לספר חדש שיצא לאור. וטוב שישנה סיבה למסיבה.
במסיבת ההשקה הזאת היתה לי הוכחה לכך שאנו ראויים להקרא עם הספר. כי בסופו של דבר הספר של
חבורת היוצרים הזאת שנוצרה בפייסבוק לא יצא לאור כספר אינטרנטי, אלא כספר שנמכר לכל שוחרי
הספרות בכלל והשירה העברית בפרט, רבים וטובים הגיעו למסיבת ההשקה, מכל עבר הרעיפו על היוצרים
חבוקים, נשיקות ופרגונים, ראיתי זאת במו עיני וממש לנגד עיני נולדו משוררים חדשים. הייתי עדה בה גם למפגשים
חברותיים בין אנשים שלא התראו שנים. ומשפטים כמו "כמה כיף לראות אותך" או "מה הביא אותך לכאן?" נשמע
בכל פינה, דבר שהביא אותי למסקנה שהשקת ספר היא גם מסיבת רעים.
בהשקת הספר הזה כל יוצר הקריא שיר שכתב ממבחר השירים שפרסם בו. כמובן, שחיכיתי לרגע שבו בני אשר
יופיע, והוא עבר את טבילת האש בהצלחה. כשהיוצרים עלו לבמה אחד אחד והקריאו משיריהם, תארתי לעצמי
שכל אחד מהם מרגיש באותו הרגע כאילו העניקו לו פרס מפעל חיים.
לא לפני שהרגיש התרגשות מסוימת. ואולי אפילו היה נתון בחששות. שחלפו כשהגיע לרגע האמת. לחשיפת התוכן
האמנותי שלו ברבים. וכאן עלי לציין שלכל אחד מהיוצרים היה מה להשמיע ממה שהספר הביע. באותו רגע
שבני עלה לבמה והקריא את שירו, מטבע הדברים, התגאתי בו, אך גם בספר שהוצאתי לאור בזמנו שאולי היווה
לו השראה. ואבן דרך להמשך. או כמה שהשתוקקנו להשקה הזאת. לאירוע החגיגי שפתח בפניו דלת לשדה השירה
העברית כיוצר. בהשקה הזאת כמו בכל ההשקות אמרו רבים דברים לטובת הספר. ובמילים אחרות לשבחו של
הספר. כאן הדובר היה הרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים. וכשהוא דיבר חשבתי לעצמי, מה היה קורה לו היו
מזמינים גם מבקרים למסיבה. מה הם היו על הספר אומרים. כמובן, שבליבי יחלתי שכשתכתבנה עליו בקורות
ספרותיות, הן תהינה רק טובות. בהשקה הוצאו למכירה ספרים, כי בסך הכל ספר הוא מוצר ככל המוצרים, אמנם מוצר תרבותי, להבדיל משאר המוצרים, ואמורים לרכוש אותו אנשים שמבינים שירה. אך עצם העובדה שהוא פרי יצירה
משותפת של חבורת יוצרים שהתחברה בפייסבוק. ועצם העובדה שהם לא הוציאו אותו לאור כספר אינטרנטי.
מוכיחה שישנם בעולם החומרי בו אנו חיים כאלו שעוד מתחברים למילה הכתובה. ולאור זאת התעוררה בי
תקווה שלספר "פסיפס יוצרים" יהיו רוכשים. וכאן אציין שבני התחבר בפייסבוק לעוד קבוצות של יוצרים וזה
חיזק אצלי את המסקנה האישית שלמשוררים הישראלים יש עוד עתיד. כשהחזקתי את הספר "פסיפס יוצרים" לראשונה
אחלתי בליבי ליוצרים בהצלחה. לא רק בגלל שבני הוא אחד מהם. אלא בעיקר משום שאני בעצמי חויתי את החויה
של החזקת ספר ראשון ביד. ואת כל השלבים שהביאו את יוצריו עד לרגע הזה. שהוא בלי ספק אחד מהרגעים
הגדולים בחייהם. אדם שמבין עניין שעיין בספר אמר לי שהוא רואה שהמדובר בו בחבורה של יוצרים מוכשרים.
וכל אחד ואחד מהם יכול להחשב ליוצר מבטיח. ובאותו רגע ששמעתי את דבריו הרגשתי שבני לא לבד. ושהוא
אחד מחבורה יוצרת שמעוררת עניין. התבשרתי לאחרונה שהספר
יכלל בין הספרים של הספרייה הלאומית בירושלים. מהבשורה הזאת הייתי כולי נפעמת. וכשהתאשתתי לעצמי אמרתי.
כן זה היה מעניין לראות איך חבורה כזאת של יוצרים, שנוצרה דרך הפייסבוק הולכת ומתגבשת, ומקום של כבוד בשדה
הספרות והשירה העברית כובשת.
ללדת ילדים, אבל בהחלט הרגשתי שילדתי שירים. מסיבת השקה לספר לא עשיתי, כי מי חשב באותם ימים על
עריכת מסיבת השקה לספרים, כשבני אשר הצטרף בפייסבוק לחבורת יוצרים, ופרסם שישה שירים בספר
שהוציאו לאור "פסיפס יוצרים" הרגשתי שיש לי ממשיך. וכשערכו לספר מסיבת השקה "בבית יד לבנים" בתל-אביב
חשבתי לעצמי שאין ראוי מזה לערוך מסיבת השקה לספר חדש שיצא לאור. וטוב שישנה סיבה למסיבה.
במסיבת ההשקה הזאת היתה לי הוכחה לכך שאנו ראויים להקרא עם הספר. כי בסופו של דבר הספר של
חבורת היוצרים הזאת שנוצרה בפייסבוק לא יצא לאור כספר אינטרנטי, אלא כספר שנמכר לכל שוחרי
הספרות בכלל והשירה העברית בפרט, רבים וטובים הגיעו למסיבת ההשקה, מכל עבר הרעיפו על היוצרים
חבוקים, נשיקות ופרגונים, ראיתי זאת במו עיני וממש לנגד עיני נולדו משוררים חדשים. הייתי עדה בה גם למפגשים
חברותיים בין אנשים שלא התראו שנים. ומשפטים כמו "כמה כיף לראות אותך" או "מה הביא אותך לכאן?" נשמע
בכל פינה, דבר שהביא אותי למסקנה שהשקת ספר היא גם מסיבת רעים.
בהשקת הספר הזה כל יוצר הקריא שיר שכתב ממבחר השירים שפרסם בו. כמובן, שחיכיתי לרגע שבו בני אשר
יופיע, והוא עבר את טבילת האש בהצלחה. כשהיוצרים עלו לבמה אחד אחד והקריאו משיריהם, תארתי לעצמי
שכל אחד מהם מרגיש באותו הרגע כאילו העניקו לו פרס מפעל חיים.
לא לפני שהרגיש התרגשות מסוימת. ואולי אפילו היה נתון בחששות. שחלפו כשהגיע לרגע האמת. לחשיפת התוכן
האמנותי שלו ברבים. וכאן עלי לציין שלכל אחד מהיוצרים היה מה להשמיע ממה שהספר הביע. באותו רגע
שבני עלה לבמה והקריא את שירו, מטבע הדברים, התגאתי בו, אך גם בספר שהוצאתי לאור בזמנו שאולי היווה
לו השראה. ואבן דרך להמשך. או כמה שהשתוקקנו להשקה הזאת. לאירוע החגיגי שפתח בפניו דלת לשדה השירה
העברית כיוצר. בהשקה הזאת כמו בכל ההשקות אמרו רבים דברים לטובת הספר. ובמילים אחרות לשבחו של
הספר. כאן הדובר היה הרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים. וכשהוא דיבר חשבתי לעצמי, מה היה קורה לו היו
מזמינים גם מבקרים למסיבה. מה הם היו על הספר אומרים. כמובן, שבליבי יחלתי שכשתכתבנה עליו בקורות
ספרותיות, הן תהינה רק טובות. בהשקה הוצאו למכירה ספרים, כי בסך הכל ספר הוא מוצר ככל המוצרים, אמנם מוצר תרבותי, להבדיל משאר המוצרים, ואמורים לרכוש אותו אנשים שמבינים שירה. אך עצם העובדה שהוא פרי יצירה
משותפת של חבורת יוצרים שהתחברה בפייסבוק. ועצם העובדה שהם לא הוציאו אותו לאור כספר אינטרנטי.
מוכיחה שישנם בעולם החומרי בו אנו חיים כאלו שעוד מתחברים למילה הכתובה. ולאור זאת התעוררה בי
תקווה שלספר "פסיפס יוצרים" יהיו רוכשים. וכאן אציין שבני התחבר בפייסבוק לעוד קבוצות של יוצרים וזה
חיזק אצלי את המסקנה האישית שלמשוררים הישראלים יש עוד עתיד. כשהחזקתי את הספר "פסיפס יוצרים" לראשונה
אחלתי בליבי ליוצרים בהצלחה. לא רק בגלל שבני הוא אחד מהם. אלא בעיקר משום שאני בעצמי חויתי את החויה
של החזקת ספר ראשון ביד. ואת כל השלבים שהביאו את יוצריו עד לרגע הזה. שהוא בלי ספק אחד מהרגעים
הגדולים בחייהם. אדם שמבין עניין שעיין בספר אמר לי שהוא רואה שהמדובר בו בחבורה של יוצרים מוכשרים.
וכל אחד ואחד מהם יכול להחשב ליוצר מבטיח. ובאותו רגע ששמעתי את דבריו הרגשתי שבני לא לבד. ושהוא
אחד מחבורה יוצרת שמעוררת עניין. התבשרתי לאחרונה שהספר
יכלל בין הספרים של הספרייה הלאומית בירושלים. מהבשורה הזאת הייתי כולי נפעמת. וכשהתאשתתי לעצמי אמרתי.
כן זה היה מעניין לראות איך חבורה כזאת של יוצרים, שנוצרה דרך הפייסבוק הולכת ומתגבשת, ומקום של כבוד בשדה
הספרות והשירה העברית כובשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה