כשהגעתי לערב בסדרת הראיונות "תיבת נח" בבית הגמלאי בגבעתיים, בו ריאיין ד'ר נח הלפרין את חיים טופול.
לא הופתעתי לראות שהאולם מלא עד אפס מקום, תארתי לעצמי שכמוני רבים הינם סקרנים לפגוש את חיים טופול. האדם שעליו גדלנו, ונהננו מכל התפקידים שגילם בסרטים והצגות בארץ ובחו"ל. ואהבנו את השירים שהיה שר בלהקת הנח"ל ומאוחר יותר בלהקת "בצל ירוק", בערב הזה גיליתי על חיים טופול מספר דברים שלא ידעתי עליו קודם לכן. שהוא החל את הקריירה שלו כזמר וכשחקן לא בלהקת הנח"ל, כפי שחשבתי, אלא בגן הילדים אצל הגננת והסופרת ימימה טשרנוביץ בשכונת פלורנטין בתל-אביב, וכשהיה תלמיד בבית ספר תחכמוני הוא גילם את טופלה טוטוריטו לפי אחד מסיפוריו של שלום עליכם, ומשום שהיה תלמיד חרוץ מאוד קפץ כיתה. אך כשהיה בן 14 החליט לעבוד בדפוס דבר ולמד בערב. כשסיפר על הקריירה שלו כשחקן בסרטים ובהצגות בארץ ובחו"ל, הופתעתי לגלות שהמבקרים שחטו בזמנו בבקורת שלהם את הסרט "סאלח שבאתי", שהוא אחד הסרטים הישראלים האהובים עלי. ומבקר אחד אפילו כתב שהסרט משעמם ושהקהל באולם זורק אבנים על המסך. בעוד שהמציאות בשטח היתה אחרת. הן הקהל בישראל והן הקהל בחו"ל אהבו אותו. ובחו"ל הוא קבל פרסים, בהם גלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר. טופול ריגש אותי במיוחד כשדיבר על חלקו בהקמת כפר הנוער לילדים שסובלים ממחלות מסכנות חיים. "כפר נהר הירדן". כדוגמת הכפר שהקים השחקן האמריקאי המנוח פול ניומן. היו בו ילדים שעסקו בספורט אתגרי, יהיו להם חדרי יצירה, חדרי קרמיקה ועוד. לרשותם יעמוד צוות מקצועי כולל רופאים. כולם בהתנדבות. לפני התגלה באותם רגעים אדם שלא נח על זרי הדפנה. לא מתרשם מתהילת העולם לה זכה, אלא דואג לאחרים שלכך זקוקים. חשבתי לעצמי שהוא עושה את זה מכל הלב, מתוך אכפתיות ודאגה אמיתית לזולת. וכמי שמיצג במעשיו את ישראל היפה, וכמי שנמצא כבר שנים רבות על מפת התרבות הישראלית והעולמית מגיע לו פרס ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה