הודו בעקבותיה. / רימונה שיף.

כשהוזמנתי לפתיחת תערוכת הצילומים, "הודו עקבותייך וידייך בנפשי", של הצלמת גפני שליין בגלריה "שורשים" בתל-אביב, חשבתי לתומי שאגיע לתערוכת צילומים על הודו. אחת מיני רבות שמידי פעם מוצגות. להפתעתי נקלעתי לתערוכה מיוחדת. שמציגה את תושבי הודו מזוית שונה. דרך כפות רגליהם וידיהם. הצילומים היו מרשימים ומרהיבים בצבעוניותם, וליד כל צלום וצלום רשמה גפני את התחושות שליוו אותה כשראתה את האוביקט שלה. כך למשל כתבה על אדם שכפות ידיו הודגשו כשהוא מתפלל לשמש, "במסירות גדולה ללא לאות הוא מתפלל את ברכת השמש עשרות פעמים ביום. עשיתו הוא כל כך בהכנעה, בענווה, בפשטות, בעשיה מקודשת וטוטאלית שריגשה אותו מאוד. ואני עושה את ברכת השמש ביוגה פעמיים ומתעיפת עד כלות, "ועל אישה יחפת רגליים הלובשת שמלה פרחונית כתבה "כפות רגליה שנאחזו ביצירות בקרקע, הן בניגוד גמור לשמלתה הקלילה והפרחונית המתנופפת ברוח. היא כבשה אותי במבטיה כדי להשיג אוכל לילדתה הקטנה". באופן הזה לא הרשימה אותי גפני רק כצלמת, אלא, פתחה בפני צוהר לעולמה ולרגשותיה כאדם. לזכותה יאמר גם שהיא דאגה בפתיחה להכניס את המוזמנים לאווירה הודית. בכניסה ניגן נגן צעיר בסיטאר הודי. לבאים הוגש כיבוד שכלל מאכלים ומשקאות הודים, ולמקום הגיע גם נציג מהשגרירות ההודית. כן, יעל טל רקדנית ישראלית שלמדה ריקוד הודי בהודו, רקדה לצלילי מוסיקה הודית מקורית, שני ריקודים הודים מסורתיים, וכל ריקוד מיקד את תשומת הלב בכפות ידיים ורגליים. בשלב מסויים הסתקרנתי לדעת מאיפה שאבה גפני את הרעיון להציג את תושבי הודו דרך כפות רגליהם וידיהם. מהרזומה שחולק בתערוכה הסתבר לי שכבר בגיל חמש או שש היתה גפני הולכת ברחובותיה הבורגניים של חיפה שלפני 48 שנים. ומסתכלת בסקרנות רבה על כפות רגליהם החשופות והלבנבנות של העוברים והשבים, הצצה זו התאפשרה לה כשאביה לא תפש אותה בקלקלתה, בתיכון למדה צילום בבית הספר ויצ"ו שבחיפה על מורדות הכרמל, הצילום פיתח אצלה בעיקר את הגרפיקה והאסתטיקה בנוסף לראות עולם מזוית שונה. לאחר שנים חזרה שלא במודע למשיכתה הישנה לכפות רגליים וידיים, ואל המסתוריות המהפנטת שבהן לגביה. בנוסף התחילה ללמוד רפלקסולוגיה לפליאתם הרבה של הסובבים אותה, הרפלקסולוגיה היתה אז בחיתוליה ונחשבה לעסוק משונה וחריג. ואז הגיע הטיול להודו. שבו צלמה תושבים שפגשה דרך כפות רגליהם וידיהם. היא מספרת שרק בבית כשנאספו התמונות אל חדר המחשב נפל האסימון הגדול וכל הפאזל שבנתה במשך שנים הושלם לכדי תמונה שלמה וברורה שבנתה במשך שנים. ומסבירה שהצצה בסתר של בת החמש מחיפה הופכת בתערוכה לאמירה גלויה וברורה שמסר חשוב מאחוריה- כולנו איתך. כשגיליתי שכל ההכנסות ממכירת התמונות הן תרומה לעמותת רחשי לב. מרכז תמיכה לילדים חולי סרטן בבית חולים שיבא. התרגשתי מאוד. ויצאתי מהתערוכה בהרגשה שגפני היא לא רק אמנית וצלמת מוכשרת ומיוחדת, אלא גם אישה אכפתית וטובה.