בדרך לכיכר המדינה / רימונה שיף.

ראיתי אותם נחשול עצום של אדם. הולכים ברחוב ארלוזרוב בתל-אביב להפגנה הגדולה מכולן בכיכר המדינה, למחות נגד יוקר המחיה ולמען צדק חברתי וכלכלי. חלקם שואפים לשינויים במערכת השלטונית הקיימת. חלקם רוצים להחליף אותה. חולמים שהאלטרנטיבה תהיה יותר טובה. ראיתי אותם הישראלים החדשים שאינם מרוצים מהמצב העכשוי ורוצים לחיות בעתיד בכבוד. אנשי מעמד הביינים. דתיים וחילוניים, צעירים ומבוגרים, אמהות טריות עם עגלות ילדים ואמהות ותיקות. אלו רוצות לגדל ילדים בלי להכנס לחובות ואלו מתגייסות למען שילדיהם יוכלו להקים בראש שקט משפחות משלהם. לפני כחודש כשראיתי את הקמתם של האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד לא תארתי לעצמי שאני צופה במהפכה חברתית בהתהוותה, אבל עובדה הישראלים כבר לא אדישים. והקריאות להפגנות חברתיות הוציאו המונים לרחובות, לא רק בתל-אביב אלא גם בערים אחרות. בצפון ובדרום, וגם בישובי הספר. ובשרו למערכת השלטונית שהמחאה החברתית בישראל רק תלך ותתגלגל אם לא יחול שינוי. כשראיתי את הישראלים החדשים גודשים את רחוב ארלוזרוב, אמרתי לעצמי שאפילו אם לא יהיו מיליון מפגינים כפי שהמארגנים מצפים, גם מספרים כמו מאות אלפים מהווים ניצחון, ניצחון להפסקת האדישות הציבורית שאפינה עד לאחרונה את המתרחש במדינה, ושמחתי בלב על כך שהמנהיגים רואים שאין להם כבר עסק עם תושבים מנומנמים, אלא עם כאלו שאינם שותקים. לוקחים את העינינים בידיים ויוצרים תמונה שונה במדינה. ולרגע לא חשבתי שלאלו שיצאו לרחובות היתה כוונה נאיבית. אלא שזו באמת זעקה מלבבות כואבים של כאלו שרוצים לשנות את הסדר החברתי והכלכלי הקיים. ומציגים כלפי המציאות גישה שונה. לאחרונה היו שניסו לעורר בי מחשבה על כך שהכלכלה הישראלית יציבה ובריאה בהשואה לכלכלה העולמית. והציגו לי כראיה שישראל ל- o.c.d התקבלה, אך אני הגעתי עם עצמי למסקנה שנכון שמבחינה עולמית המצב טוב למדי. אולם עם ה-o.c.d לא הולכים למכולת. מהגם שהמומחים אומרים שאנחנו נחשבים לאחת המדינות היקרות ב-o.c.d, כשראיתי את ההמונים נוהרים לכיכר המדינה נזכרתי שבשנות התשעים התמקמו בה עשרות מחוסרי דיור, קראו לה "כיכר הלחם" והמחישו במעשיהם את הפערים החברתיים והכלכליים, לנוכח חנויות היוקרה שהקיפו אותם, לבסוף הם גורשו על ידי צו משפטי בטענה שפלשו לקרקע לא שלהם, אמרתי לעצמי, המפגינים של תחילת ספטמבר 2011 כבשו בהמוניהם את אותה כיכר ממש, והיא הפכה לשלהם לשעות איכותיות אחדות. כשהם מדברים דברים שיוצאים מהלב ונכנס ללבבות של מאות אלפים. ונושאים שלטים בנוסח "צדק צדק תרדוף", "מדינת רווחה חובה" "רוצים להשתכר באופן הולם" ואחרים. ומוכיחים לכל עם ישראל ולמנהיגים שהכיכר היא אכן כיכר המדינה. כפי שהיא במקור נקראת. ובקרוב היא גם תכנס להיסטוריה המקומית בפרט והישראלית בכלל. הלוואי שהמאבק ההמוני לשינוי המצב הקיים ישא תוצאות, ונוכל לחיות בכבוד בארץ הזאת.