אף פעם לא תארתי לעצמי שאפשר לכתוב סיפורים מחנות יד שניה, עד שקראתי את
ספרה של דליס "סיפורים מחנות יד שניה". דליס כפי שמסתבר הגיעה באופן ספונטאני
לחנות יד שניה שנפתחה בגבעתיים, התבוננה באנשים שאליה נכנסו, קנו או רצו לקנות,
ומצאו אצל פלורה בעלת החנות אוזן קשבת. חלק מהסיפורים כפי שנוכחתי לדעת
מהקריאה בספר מתרחשים בגאוגרפיה המדוייקת של החנות. חלק
מתיחסים אליה וקשורים בה. דליס משוררת, עורכת, מבקרת ספרות, מנחת
אירועי ספרות וסדנאות כתיבה פרסמה עד היום ספרי שירה, זהו ספר הפרוזה
הראשון שלה ולזכותה יאמר שהיא בחרה נושא מקורי. והצליחה לשקף מעבר
לקוסמוס של החנות המיוחדת מעגל שלם של סיפורי חיים, ולתאר עולם
צבעוני ודינאמי של אנשים שאותם אפשר לפגוש ביום יום. ואפשר להזדהות
איתם או שלא להזדהות איתם. הדמויות בספר נוגעות גם לגברים וגם
לנשים, הן מתוארות ללא כחל וסרק, לא מתייפות, לא אחת מביעה דליס
ביקורת כלפיהן, "האירועים אמיתיים בבסיסם" היא מעידה בהקדמה "לעיתים
שונה סדר ההתרחשות, לעיתים משיקולים ספרותיים מוזגו דמויות, נוספו
דמויות משנה והשתפצו לאפיזודות בדויות". האירועים המובאים הלקוחים
מחיי היום יום מעוררים אסוציאציות. ואמרתי לעצמי שכשנכנסים לחנות ונתקלים
באנשים אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו אלו סיפורים מאחוריהם מסתתרים.
וכבר אמר לי פעם מישהו שעל כל בן אדם אפשר לכתוב ספר,
לגבי חנות יד שניה, בהקדמה לספרה כותבת דליס "בחנות יד שניה כל
בגד הוא סיפור על בעליו, כל בגד הוא הנצחה של חוויה של תקופה,
של תרבות. של אמירה חברתית, לחנות יד שניה מגיעים אנשים מיוחדים,
ארץ הייצור עבודת הפועלים, ההמצאה הרעיונית לחפצים בחנות יד שניה
יש סיפור פרטי על גלגול חיים. היסטוריה משפחתית וסאגה של בית אב".
בזכותה ל"חנות אלוירה" יש באמת כותרת משנה "דברים של פעם בטעם".
וככה היא מעידה עליה "על המדפים ניצבים סיפורי חיים, כאן ההרפתקאות
לא נעצרות, הן מתגלגלות הלאה, למחוזות אחרים, לנופים אחרים. לדמויות
אחרות. בדרך כלל מוצרים אלה מכמנים אמתיים. הן במצבן הכספי, הן
במצבן הסנטימינטאלי. דרכם לעולם אינה מסתימת". בספור "מעיל ההפתעות"
היא מתארת אותה "לול העץ שבדרך כלל משמש מקום משחק לתינוקות.
כאן אצל אלוירה הוא מכיל בעיקר בגדים מוזלים, כוסה באריג בד בשלל
צבעים, בגד הוחלף בבגד והערמה גדלה על גבי משטח הלול. בצידה
האחד נערמו מלבושים שצריכים חשיבה שניה לפני הרכישה, ובצד שכנגד
הונחו אלו שלא היו במידה המבוקשת, ובכך ניפסלו. אלה שנבחרו מתאימים
הונחו בכבוד ובאהבה". כשקראתי את זאת חשבתי לעצמי שלא כל חנות
זוכה שיכתבו עליה ספר. ואשריה של החנות הנבחרת. בסיום ההקדמה לספר
מתיחסת דליס למבחן המציאות ומגלה שהוא התקבל יפה בחנויות אחרות, אני
ספרה של דליס "סיפורים מחנות יד שניה". דליס כפי שמסתבר הגיעה באופן ספונטאני
לחנות יד שניה שנפתחה בגבעתיים, התבוננה באנשים שאליה נכנסו, קנו או רצו לקנות,
ומצאו אצל פלורה בעלת החנות אוזן קשבת. חלק מהסיפורים כפי שנוכחתי לדעת
מהקריאה בספר מתרחשים בגאוגרפיה המדוייקת של החנות. חלק
מתיחסים אליה וקשורים בה. דליס משוררת, עורכת, מבקרת ספרות, מנחת
אירועי ספרות וסדנאות כתיבה פרסמה עד היום ספרי שירה, זהו ספר הפרוזה
הראשון שלה ולזכותה יאמר שהיא בחרה נושא מקורי. והצליחה לשקף מעבר
לקוסמוס של החנות המיוחדת מעגל שלם של סיפורי חיים, ולתאר עולם
צבעוני ודינאמי של אנשים שאותם אפשר לפגוש ביום יום. ואפשר להזדהות
איתם או שלא להזדהות איתם. הדמויות בספר נוגעות גם לגברים וגם
לנשים, הן מתוארות ללא כחל וסרק, לא מתייפות, לא אחת מביעה דליס
ביקורת כלפיהן, "האירועים אמיתיים בבסיסם" היא מעידה בהקדמה "לעיתים
שונה סדר ההתרחשות, לעיתים משיקולים ספרותיים מוזגו דמויות, נוספו
דמויות משנה והשתפצו לאפיזודות בדויות". האירועים המובאים הלקוחים
מחיי היום יום מעוררים אסוציאציות. ואמרתי לעצמי שכשנכנסים לחנות ונתקלים
באנשים אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו אלו סיפורים מאחוריהם מסתתרים.
וכבר אמר לי פעם מישהו שעל כל בן אדם אפשר לכתוב ספר,
לגבי חנות יד שניה, בהקדמה לספרה כותבת דליס "בחנות יד שניה כל
בגד הוא סיפור על בעליו, כל בגד הוא הנצחה של חוויה של תקופה,
של תרבות. של אמירה חברתית, לחנות יד שניה מגיעים אנשים מיוחדים,
אנשים עם סיפור אחר. חריג. ובסיפור הפותח את הספר "מנורת הקריסטל"
היא כותבת "לחפצים בחנות יד שניה, יש סיפור. לא הסיפור על המפעל.ארץ הייצור עבודת הפועלים, ההמצאה הרעיונית לחפצים בחנות יד שניה
יש סיפור פרטי על גלגול חיים. היסטוריה משפחתית וסאגה של בית אב".
בזכותה ל"חנות אלוירה" יש באמת כותרת משנה "דברים של פעם בטעם".
וככה היא מעידה עליה "על המדפים ניצבים סיפורי חיים, כאן ההרפתקאות
לא נעצרות, הן מתגלגלות הלאה, למחוזות אחרים, לנופים אחרים. לדמויות
אחרות. בדרך כלל מוצרים אלה מכמנים אמתיים. הן במצבן הכספי, הן
במצבן הסנטימינטאלי. דרכם לעולם אינה מסתימת". בספור "מעיל ההפתעות"
היא מתארת אותה "לול העץ שבדרך כלל משמש מקום משחק לתינוקות.
כאן אצל אלוירה הוא מכיל בעיקר בגדים מוזלים, כוסה באריג בד בשלל
צבעים, בגד הוחלף בבגד והערמה גדלה על גבי משטח הלול. בצידה
האחד נערמו מלבושים שצריכים חשיבה שניה לפני הרכישה, ובצד שכנגד
הונחו אלו שלא היו במידה המבוקשת, ובכך ניפסלו. אלה שנבחרו מתאימים
הונחו בכבוד ובאהבה". כשקראתי את זאת חשבתי לעצמי שלא כל חנות
זוכה שיכתבו עליה ספר. ואשריה של החנות הנבחרת. בסיום ההקדמה לספר
מתיחסת דליס למבחן המציאות ומגלה שהוא התקבל יפה בחנויות אחרות, אני
בהחלט לא מתפלאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה