עד שהיה לי כלב משלי פחדתי מכלבים של אחרים. כשהייתי רואה כלב ברחוב
הייתי מתרחקת ממנו. וכשהגעתי לביקור בבתים של בעלי כלבים בקשתי מהם
שינעלו אותם בחדרים. למזלי הם אף פעם לא סרבו, למרות שהכלבים יללו ונבחו.
היום כשיש לי כלב משלי, בשם ג'ו, אני יודעת שהכלב הוא חברו הטוב והנאמן
של האדם. הוא מקבל אותי בכשכוש זנב כשאני מגיעה לדירה. מלקק אותי
בהתלהבות בלשונו. ולא אחת הוא מחכה לי ליד הדלת שאשוב. היום
אני יודעת שהורי הם אלו שלמעשה פחדו מכלבים. והחדירו לי את הפחדים
שלהם. וכשהם אמרו לי 'תזהרי מכלבים', גדלתי עם חשש מהם. והפחדים
הובילו אותי לבורות וחוסר אפטיות. בכל פעם שנתקלתי בכלב ברחוב או
בבית מכרים. היום כשיש לי כלב משלי אני מודעת לכך שהכלב הוא חיית
להקה השומר על הטרטוריה שלו, ובעל מעמדיות גבוהה. המגדיר את
מעמדו בקרב המשפחה. כשמשהו זר מתקרב לדירה הוא מיד נובח
נביחות רמות. וכשמשהו נכנס אליה הוא מקבל אותו בנביחות שהן לא פחות
רמות. הכלב כפי שלמדתי לדעת הוא בעל חי נפלא שתלוי בנו בני האדם.
תפקידנו כבעלים לדאוג לו למזון, לטפול רפואי, ליציאות מהבית ולפעילות
גופנית. לא אחת אני רואה שכג'ו כלבי חוזר מטיולים ארוכים הוא ממש
מאושר, היום אני יכולה בהחלט לאמר שהכלב יודע להתבטא בבהירות, כשאני
מספרת לג'ו משהו הוא זוקף אזניים סקרניות ומטה את ראשו כמבקש להבין
מה אני אומרת לו, כשאני מפנקת אותו הוא חושף את שיניו בחיוך, וממש משדר
שהוא מרוצה. כשאני שרה לו הוא דופק עם הזנב שלו בשמחה. ומפגין נטיות
מוסיקאליות. לא פעם נדמה לי שהוא רוצה לתקשר איתי. לספר לי משהו,
והנביחות שלו נשמעות לי כמאין דיבור כלבי, מעבר לכך הוא ערך לעצמו סדר
יום קבוע. יש לו שעות מסוימות למשחק. בדרך כלל לפני שהוא אוכל. יש לו
שעות מסוימות למנוחה ושינה. ושעות מסוימות לעשות מעשי שובבות. הוא מודע
לשעות השינה שלנו ורובץ על השמיכה שלו עד שגם הוא נרדם. וכמובן, שהוא
מגיב תמיד בהתלהבות כשאומרים לו שהוא עומד לצאת לטיול. ועוד אספר שכשהוא
מבחין שמישהו מבני הבית חולה הוא נצמד אליו. כמי שיודע את תפקידו בשעת
מצוקה. כשהייתי ילדה היה לי בשכונה כלב זאב שכל בוקר היה ניגש לחנות
הקרובה למכשירי כתיבה עם סל בפה. בעל החנות היה זורק לו לסל עיתון
והוא היה מגיע הביתה לבעליו עם העיתון, בשכונה שלנו ידעו שהכלב ברי.
כך קראו לו. עושה כל בוקר מסלול קבוע. כשעברתי לגור לדירתי העכשוית
ברמת-גן, התידדתי עם שכנים שהיה להם כלב, ממנו לא פחדתי כי הוא
היה שקט ונבון במיוחד. הוא נהג לצאת בעצמו מהדירה לסבובים ברחובות.
וידע לעבור רחובות עם רמזורים כמו כולם. כשהיה אור אדום הוא עמד וחיכה
שיתחלף לירוק. ורק אז עבר. יום אחד הוא אפילו ליווה את הבן שלי לכיתה בבית הספר
היסודי. ולא נכנס אליה. כאילו ידע שבה לומדים רק ילדים. היום שכשמאלפים כלב
טוב אפשר להשיג תוצאות. ואני לא מתפלאת על כך שישנם כלבים היכולים לגרום
לאנשים לצאת מדיכאון ולהתגבר על מגבלות גופניות קשות. ליצור קשר עם נכים,
לגרום להם שמחה. ולהביא אותם להתקדמות גופנית ונפשית. והראיה הם כלבי
הנחיה המשמשים בין השאר, כמאין עיניים לעיוורים. ומסייעים להם לתפקד ביום
יום. כלבים המאומנים לגלות סמים וחומרי נפץ ולתקוף טרוריסטים. כמי שמגדלת
כלב אני יודעת היום שכלבים אוהבים לקבל חזוקים על דברים טובים שהם עושים. עם
זו מנת מזון, או משחק עם הצעצוע האהוב עליהם. נוכחתי לדעת שעם סבלנות
ועדינות אפשר לשפר את איכות הקשר עם הכלב, ולחנך אותו להתנהגות טובה
בבית. עבורי העיקר שנגמלתי מהפחדים מכלבים. והיום אני נהינת מגדול מהכלב
שלי. ואני בהחלט מסכימה עם כל אלו האומרים מנסיונם שכלב כולו לב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה