הייתי בובה
בסטודיו של ריבי
לא הרחק מכאן
בגבעתיים ברחוב המעין.
היו לי בו
הרבה חברות
בובות קטנות,
בובות גדולות
שמנות, רזות
הריוניות
וכאלו שנראות ממש כמו דוגמניות.
ריבי יצרה
אותי ואת השאר מעיסת ניר
ביד אמן מכשר.
דאגה שאראה
יפה
ממש שאפה
עם תווי פנים
עדינים
המקרינים שמחת
חיים
שער שחור,
עיניים כחולות
וריסים
ארוכים.
גם עצבה לי
שמלה צבעונית ופרחונית
ועצבה לי
שרשרת ורודה
שאראה בכלל
כאילו
יצאתי
מג'ורנאל.
הסתדרתי יפה
עם כל הבובות החברות
לא קנאתי באלו
שנראו ממש כמו דוגמניות
וגם התחשבתי
בהיריוניות.
לסטודיו היו
מגיעות מידי פעם נשים
שאף פעם לא
הזעיפו פנים
הן הביטו בנו
הבובות
במבטים בוחנים
וקבעו נחרצות
"הן יפות".
יום אחד באה
לסטודיו אישה
הצביעה עלי
באצבעה ואת ריבי שאלה
"את לא
עייפה
לעשות שעות על
גבי שעות בובות?".
"לא לא'
ריבי ענתה לה
לעשות בובות
תמיד יש לי כוח.
הן בעבורי ממש
עיסוי למוח".
אחר הוסיפה
האישה ושאלה
"כמה
הבובה הזאת עולה?"
ריבי נקבה
בסכום מסויים
האישה שלפה ארנק קטן מאי שם
שלמה את מה
ששלמה
ואותי לקחה
איתה.
עכשיו, אני
נמצאת בדירה חדשה
ממש לא רחוק
מכאן.
ומתגעגעת לחברותי
הבובות
שנשארו
בגבעתיים ברחוב המעין
ואני מקווה
שחברותי תגענה לדירה
תענקנה לה
תמורה
יופי וצבע
בקבע
ולדייריה שמחה
והצלחה.
תמיד אזכור
במקום אליו הגעתי
מאיפה באתי.
ולכשנהינה
מפוזרות בדירות רבות
אעשה הכל
ככלות הכל
למען שנמצא
שעת כושר
לסטודיו של
ריבי לחזור
ונעשה בו
פגישת מחזור
אנחנו הבובות
שמביאות אור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה