כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי בסוף שנות החמישים ושנות השישים הלכנו לבית הספר
עם ילקוט מעור חום ועליו מנעול, על השכם העמסנו שקית אוכל רקומה ובה מפית
וכריך עטוף בנייר פרגמנט, ובתיק ההתעמלות שהתווסף לכל. לקחנו פעמים בשבוע
מכנסיים כחולים קצרים לבנים היו אלו מכנסיים רגילים ולבנות צמודים בגומי מלמעלה ולמטה
דבר ששיווה להן מראה מעוגל. בכיתה המורה כתבה בגיר על הלוח את החומר הנלמד
וגם את המשימות ושעורי הבית, והתלמידים בכיתות הנמוכות רשמו את הכל בחצי מחברת, מאוחר יותר בכיתות הגבוהות קבלנו מחברות שלמות, כלן עם כריכות חומות. היומנים שבהם רשמנו את שעורי הבית שלנו נראו ממש כמו המחברות. על
העפרונות העטים וצבעי הפסטל שמרנו בקלמרים עשויים מעץ. מאוחר יותר נכנסו לשימוש
הקלמרים דמויי הנרתיקים, כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי, נדרשנו בכיתות הנמוכות
לכתוב בכתיבת תמה. ובשעורי הספרות והאנגלית המורים דרשו מאיתנו ללמוד בעל פה יצירות
שלמות ובתנ"ך קטעים מפרקים נבחרים, כמו שירת דבורה ואחרים, כשילדי היו קטנים התלוננתי
בפני אשת חינוך ותיקה שהם כותבים בשגיאות. היא אמרה לי שזה נובע בגלל שהשתנו הזמנים
ופשוט כשהתלמידים נדרשו פעם ללמוד בעל פה חלק מחומר הלימודים הם ראו לנגד עינהם
כיצד הם כתובים והפנימו את זה. וזה מנע מהם לכתוב בשגיאות, ואלו היום כשהורידו מתוכנית
הלימודים את השנון בעל פה. התלמידים כותבים כמו שבא להם. פעם כשהייתי תלמידה בבית הספר
היסודי, האחיות עשו חיסונים, הן הגיעו לכיתות מידי פעם עם שני קסמים ובדקו על הראשים שלנו
אם יש לנו כינים, וכן, משקל וגובה, ובכיתות הגבוהות הן הרצו בפני התלמידים על התפתחות מינית
של הבנים והבנות. באותן שנים שמש בית הספר החזיק בידו פעמון. וכשהגיעה ההפסקה הוא
השמיע את צלצולו. וכולם יצאו מהכיתות את הראש לנקות. כשהייתי תלמידה בכיתות הנמוכות של
בית הספר היסודי למדתי במשמרת שניה, אני זוכרת איך הייתי הולכת עם אמי ברחובות ורואה איך
התלמידים הגדולים הולכים לבית הספר בבקרים. ומחכה בסבלנות שתגיע השנה המיועדת שגם אני
אוכל ללכת כמותם ללימודים. בבית הספר היסודי של פעם היתה גם ספריה שבה התלמידים החליפו
ספרים בחינם. ונדרשנו להכין יומן קריאה ולדווח על הרשמים שלנו מקריאת ספרים. החינוך באותן
שנים היה באמת חינוך חינם. ולא רק ראשי תיבות של "חה.תה". אנחנו קבלנו את ספרי הלימוד.
המחברות העטים והעפרונות בחינם. ולא היו מהדורות של ספרי לימוד שיצאו כל שנה לאור.
כשאני הייתי תלמידה הן בבית הספר היסודי והן בתיכון רכשנו כבוד למורים ולמנהלים, ואף אחד
לא העז להתחצף אליהם או להמרות את פיהם. ועל רכוש בית הספר שמרנו, ונדרשנו במועד
מסויים לשייף את השולחנות בנייר זכוכית. כדי שהם יהיו יפים ונוחים לתלמידים שבאים
אחרינו ללמוד בכיתה. היום כשאני קוראת לא פעם כתבות בעיתונים על גילויי אלימות של
תלמידים כלפי מורים. והשחתת רכוש של בית הספר. אני אומרת לעצמי בצער רב "תראי איך
השתנו הזמנים. ולא לטובה".
עם ילקוט מעור חום ועליו מנעול, על השכם העמסנו שקית אוכל רקומה ובה מפית
וכריך עטוף בנייר פרגמנט, ובתיק ההתעמלות שהתווסף לכל. לקחנו פעמים בשבוע
מכנסיים כחולים קצרים לבנים היו אלו מכנסיים רגילים ולבנות צמודים בגומי מלמעלה ולמטה
דבר ששיווה להן מראה מעוגל. בכיתה המורה כתבה בגיר על הלוח את החומר הנלמד
וגם את המשימות ושעורי הבית, והתלמידים בכיתות הנמוכות רשמו את הכל בחצי מחברת, מאוחר יותר בכיתות הגבוהות קבלנו מחברות שלמות, כלן עם כריכות חומות. היומנים שבהם רשמנו את שעורי הבית שלנו נראו ממש כמו המחברות. על
העפרונות העטים וצבעי הפסטל שמרנו בקלמרים עשויים מעץ. מאוחר יותר נכנסו לשימוש
הקלמרים דמויי הנרתיקים, כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי, נדרשנו בכיתות הנמוכות
לכתוב בכתיבת תמה. ובשעורי הספרות והאנגלית המורים דרשו מאיתנו ללמוד בעל פה יצירות
שלמות ובתנ"ך קטעים מפרקים נבחרים, כמו שירת דבורה ואחרים, כשילדי היו קטנים התלוננתי
בפני אשת חינוך ותיקה שהם כותבים בשגיאות. היא אמרה לי שזה נובע בגלל שהשתנו הזמנים
ופשוט כשהתלמידים נדרשו פעם ללמוד בעל פה חלק מחומר הלימודים הם ראו לנגד עינהם
כיצד הם כתובים והפנימו את זה. וזה מנע מהם לכתוב בשגיאות, ואלו היום כשהורידו מתוכנית
הלימודים את השנון בעל פה. התלמידים כותבים כמו שבא להם. פעם כשהייתי תלמידה בבית הספר
היסודי, האחיות עשו חיסונים, הן הגיעו לכיתות מידי פעם עם שני קסמים ובדקו על הראשים שלנו
אם יש לנו כינים, וכן, משקל וגובה, ובכיתות הגבוהות הן הרצו בפני התלמידים על התפתחות מינית
של הבנים והבנות. באותן שנים שמש בית הספר החזיק בידו פעמון. וכשהגיעה ההפסקה הוא
השמיע את צלצולו. וכולם יצאו מהכיתות את הראש לנקות. כשהייתי תלמידה בכיתות הנמוכות של
בית הספר היסודי למדתי במשמרת שניה, אני זוכרת איך הייתי הולכת עם אמי ברחובות ורואה איך
התלמידים הגדולים הולכים לבית הספר בבקרים. ומחכה בסבלנות שתגיע השנה המיועדת שגם אני
אוכל ללכת כמותם ללימודים. בבית הספר היסודי של פעם היתה גם ספריה שבה התלמידים החליפו
ספרים בחינם. ונדרשנו להכין יומן קריאה ולדווח על הרשמים שלנו מקריאת ספרים. החינוך באותן
שנים היה באמת חינוך חינם. ולא רק ראשי תיבות של "חה.תה". אנחנו קבלנו את ספרי הלימוד.
המחברות העטים והעפרונות בחינם. ולא היו מהדורות של ספרי לימוד שיצאו כל שנה לאור.
כשאני הייתי תלמידה הן בבית הספר היסודי והן בתיכון רכשנו כבוד למורים ולמנהלים, ואף אחד
לא העז להתחצף אליהם או להמרות את פיהם. ועל רכוש בית הספר שמרנו, ונדרשנו במועד
מסויים לשייף את השולחנות בנייר זכוכית. כדי שהם יהיו יפים ונוחים לתלמידים שבאים
אחרינו ללמוד בכיתה. היום כשאני קוראת לא פעם כתבות בעיתונים על גילויי אלימות של
תלמידים כלפי מורים. והשחתת רכוש של בית הספר. אני אומרת לעצמי בצער רב "תראי איך
השתנו הזמנים. ולא לטובה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה