שמעתי לאחרונה שבארץ ישנה תחנת רדיו שאין בה שדרניות, ושל תוכניות שלה מגיבים רק גברים ולא נשים. כן, אין לה מאזינות. מי שסיפר לי על התחנה הזאת התפלא שהיא בכלל קימת. אבל אני הבנתי מיד שהמדובר בתחנה של קהל מצומצם.
קהל של חרדים, שגורסים שמעמדה של האישה הוא בבחינת בת מלך פנימה. ושדוגלים בהדרת נשים. כאלו שלא יסעו באוטובוסים מעורבים, ואפילו יקפידו ללכת במדרכות נפרדות מאלו שבהן הנשים הולכות. בן שיחי היה מאוד נסער, הוא אמר שלא יתכן שבמאה העשרים ואחת תהיה תחנת רדיו כזאת שאין בה שדרניות ושאין לה מאזינות. כשהסברתי לו למי מיועדת התחנה הוא לא נרגע, והוסיף שהמדובר בקומץ של גברים שעושים עוול לנשים, לא נותנים להן זכויות שוות, לא מכבדים אותן, ומתיחסים אליהן כאל נחותות, ובולמים את ההתפתחות האנטלקטואלית שלהן. הסברתי לו שהוא לא צריך להיות כל כך נסער. שבדת של המחמירים האלו הנשים הן נחותות. ואפילו סיפרו לי שאצלם בעת טקס מתן הגט הגבר יורק על האישה. אני לא יודעת אם זה נכון. אבל אם כן זה עוד משהו שמראה על היחס שלהם לנשים. "איפה זה נשמע שלנשים אין זכות הבעה?" הוא שאל בכעס. ואני אמרתי לו שאותן נשים חיות בעולם משלהן, במציאות שונה משלנו, ולא מרגישות את עצמן נחותות. טוב להן להיות תלויות בגברים שלהן, והן רואות ברכה בזה שהן נושאות בנטל של ההורות בפרט, ושל המשפחה בכלל, העלתי את העובדה שבאותה תחנת רדיו ספציפית אין גם שירת נשים זמרות. למרות שבהלכה לא נאסר על נשים לשיר. ואם נסתכל בתנ"ך הרי ששם דווקא מתיחסים בחיוב לשירת נשים. כמו שירת דבורה, ושירת מיכל לדוד המלך. ועוד הוספתי ואמרתי שזה כמו שבהלכה לא מוזכר בכלל הציווי לשים כיפה על הראש. וכל האנשים הדתיים הם חובשי כיפות. הוא טען שמה שקורה בתחנה הזאת לקוח מתקופות אחרות. ואני הסכמתי איתו. והדגשתי בפניו שאנחנו צריכים להשלים שכאלו דברים קורים אצלנו בארצנו במאה העשרים ואחת, ושאני בטוחה שהחילונים לא מאזינים לתחנה הזאת. וכמו שאנחנו דורשים שיכבדו אותנו ולא יכפו עלינו דפוסי התנהגות ודפוסי חיים, כך גם אנחנו צריכים לכבד אחרים. שמנהלים אורח חיים שונה מאיתנו. אפילו שדפוסי חשיבותם ואורח חייהם לא נראים לנו. ולדגול בסיסמא של סבלנות וסובלנות. כי רק כך נוכל ליצור חברה בריאה. בן שיחי האזין לי בקשב רב. ונרגע.
קהל של חרדים, שגורסים שמעמדה של האישה הוא בבחינת בת מלך פנימה. ושדוגלים בהדרת נשים. כאלו שלא יסעו באוטובוסים מעורבים, ואפילו יקפידו ללכת במדרכות נפרדות מאלו שבהן הנשים הולכות. בן שיחי היה מאוד נסער, הוא אמר שלא יתכן שבמאה העשרים ואחת תהיה תחנת רדיו כזאת שאין בה שדרניות ושאין לה מאזינות. כשהסברתי לו למי מיועדת התחנה הוא לא נרגע, והוסיף שהמדובר בקומץ של גברים שעושים עוול לנשים, לא נותנים להן זכויות שוות, לא מכבדים אותן, ומתיחסים אליהן כאל נחותות, ובולמים את ההתפתחות האנטלקטואלית שלהן. הסברתי לו שהוא לא צריך להיות כל כך נסער. שבדת של המחמירים האלו הנשים הן נחותות. ואפילו סיפרו לי שאצלם בעת טקס מתן הגט הגבר יורק על האישה. אני לא יודעת אם זה נכון. אבל אם כן זה עוד משהו שמראה על היחס שלהם לנשים. "איפה זה נשמע שלנשים אין זכות הבעה?" הוא שאל בכעס. ואני אמרתי לו שאותן נשים חיות בעולם משלהן, במציאות שונה משלנו, ולא מרגישות את עצמן נחותות. טוב להן להיות תלויות בגברים שלהן, והן רואות ברכה בזה שהן נושאות בנטל של ההורות בפרט, ושל המשפחה בכלל, העלתי את העובדה שבאותה תחנת רדיו ספציפית אין גם שירת נשים זמרות. למרות שבהלכה לא נאסר על נשים לשיר. ואם נסתכל בתנ"ך הרי ששם דווקא מתיחסים בחיוב לשירת נשים. כמו שירת דבורה, ושירת מיכל לדוד המלך. ועוד הוספתי ואמרתי שזה כמו שבהלכה לא מוזכר בכלל הציווי לשים כיפה על הראש. וכל האנשים הדתיים הם חובשי כיפות. הוא טען שמה שקורה בתחנה הזאת לקוח מתקופות אחרות. ואני הסכמתי איתו. והדגשתי בפניו שאנחנו צריכים להשלים שכאלו דברים קורים אצלנו בארצנו במאה העשרים ואחת, ושאני בטוחה שהחילונים לא מאזינים לתחנה הזאת. וכמו שאנחנו דורשים שיכבדו אותנו ולא יכפו עלינו דפוסי התנהגות ודפוסי חיים, כך גם אנחנו צריכים לכבד אחרים. שמנהלים אורח חיים שונה מאיתנו. אפילו שדפוסי חשיבותם ואורח חייהם לא נראים לנו. ולדגול בסיסמא של סבלנות וסובלנות. כי רק כך נוכל ליצור חברה בריאה. בן שיחי האזין לי בקשב רב. ונרגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה