בעבר חגגו כאן את יום האם, אני זוכרת שהגיע היום המיוחד הזה קנינו מתנות לאמהות שלנו. ומידי שנה נוכחתי כיצד אמי שמחה לקבל את המתנה. היו גם שנים שבהן היינו עושות מתנות לאמהות בבית ספר. והייתי גאה להגיש לה אותה בהנאה. ואני זוכרת עוד שלכילדתי את בני הבכור זה יצא דווקא ביום האם, וכל היולדות בבית החולים קבלו מתנות. באותם רגעים הרגשתי שהפכתי להיות אם. חוגגים כיום את יום המשפחה. אני מקבלת בברכה את השינוי שחל בתפיסה. שכוללים בזאת גם את האבות, כי כיום בהרבה משפחות האבות נושאים גם הם בנטל, משתתפים באופן פעיל בחינוך הילדים ולא לוקחים אותם רק לחוגים, בעולם הגדול. וגם אצלנו מציינים פעם בשנה את יום האישה הבינלאומי. וזה מוקדש לנשים באשר הן. שם בעולם הגדול לא הפנימו עדיין שאפשר לציין את יום המשפחה הבינלאומי.
בשטח כפי שמצאתי ישנם הבדלים בין גברים לנשים. נשים למשל נמצאות על פי הנתונים הסטטיסטים פחות במשרות בכירות מאשר הגברים, וישנן נשים מעטות שעובדות במקצועות לא שגרתיים. מקצועות גבריים. הנשים נחשבות ברוב המשפחות למפרנסות המשניות. את עיקר הפרנסה מביא הגבר. וכשילד חולה האישה, האם היא זו שנעדרת מהעבודה. ולא הגבר. וכשהילד לא חש בטוב בגן או בבית הספר מתקשרים לאמו ולא לאביו. ומבשרים לה שהיא צריכה לקחת אותו הביתה. עקב זאת היא נאלצת לעזוב את מקום עבודתה, הנה כי כן, באישה רואים קודם כל אם ובגבר מפרנס. כל שנה נערכת תחרות יופי לנשים. הנשים נחשבות למין היפה. ועל גברים יפים לא חושבים. למרות שעל מסלול תצוגות האופנה מסתובבים גם דוגמנים. אכן, הגיע הזמן לשינוי, לעריכת תחרות יופי לגברים.
ולהבדיל במשפחות רבות הנשים הן אלו שעומדות במטבח ומבשלות. אך לפי הנתונים ישנם כאן יותר שפים גברים משפים נשים. אומרים שהעבודה הזאת מצריכה עמידה על הרגליים שעות רבות. ושנשים מתקשות לעשות את זאת. אני מאמינה שזה נכון. אבל עם זאת הייתי רוצה לראות בשטח יותר נשים שהן שפיות.
פעם נשים לא כתבו ספרים והעיתונות היתה נחלת הגברים בלבד. היום ישנן סופרות מחוננות ובעיתונות תמצא הרבה נשים כותבות. וגם עורכות. ובכל זאת מדברים כפי שנוכחתי לדעת, בהרצאות על ספרים מנקודת מבט נשית. ועל ספרים מנקודת מבט גברית. ומנתחים אותם בהתאם, במקום להתייחס לספרים כמכלול אחד. לעמוד איתם על פי קריטריונים של יצירה ספרותית. ולראות את הספרות כיצירה שעומדת בפני עצמה. ובאשר לענייני מוזה אומר עוד. שהיום ישנן משוררות רבות. ובאמנות ישנן צירות ופסלות מוכשרות, שאפילו עולות
בכישוריהן על הגברים. כך גם בקולנוע ובתאטרון תמצא במאיות ושחקניות מחוננות. ובזמר העברי מלחינות פזמונאיות וזמרות גדולות. וכל אותן נשים מוכשרות זוכות אפילו בפרסים. בבלט בפרט ועל רחבת הריקודים בכלל רוקדים רקדנים ורקדניות. הן בעיתונות והן באמנות נמצאות נשים שמצלמות באופן מקצועי. צילומים שהם ברמה גבוהה. לאחרונה שמחתי לשמוע שעומדים להנפיק שטרות כסף עם דיוקנאות של נשים מפורסמות. כמו ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, והמשוררת לאה גולדברג. לפחות בכספים אין הדרת נשים. לאחרונה גיליתי גם שעומדים לקרוא באור יהודה לככרות על שמות של יוצרים ואמנים מפורסמים, גם גברים וגם נשים. כמו למשל, ככר אריק אינשטיין, ככר יהורם גאון, לצד ככר סמדר שיר. וככר נורית הירש. ועל הוגי הרעיון תבוא הברכה, וההערכה. בספורט ישנן מזה שנים ספורטאיות מכשרות שמגיעות להישגים מרשמים ממש כמו הגברים. ועל הכבישים אפשר לראות נהגות רבות שנוהגות ברכבים פרטיים. ולעומת זאת ישנן נהגות אוטובוס מעטות. וכך גם נהגות מוניות, ואני אומרת שאם ישנן נשים רבות שנוהגות במכוניות פרטיות, הגיע הזמן שעל ההגה באוטובוסים ובמוניות תהיינה נשים. ובאשר לפוליטיקה כאן חל לדעתי שינוי לטובה, עד לפני מספר שנים הצביעו בהרצאות שונות, מרצים ששמעתי, על כך שבכנסת נמצאות חכי"ות מעטות, ורק שתי נשים מכהנות כראשי ערים. היום לשמחתי גדל מספר החכי"ות בכנסת. וישנן גם נשים שעומדות בראש מפלגות, ותחשבו שפעם נשים לא בחרו. ולא החזיקו כספים. עם זאת לא אחת אני שומעת פרשנים בטלוויזיה שאומרים שהגיע הזמן שתהיה לנו ראש ממשלה אישה. והרי, היתה כבר בהיסטוריה שלנו אישה שהיתה ראש ממשלה,
גולדה מאיר. בצבא אנחנו מוצאים לשמחתי גם כן שינוי מגמה. חילות ממלאות תפקידים שהיו עד לא מזמן נחלתם של הגברים. למעט במלחמת השחרור. באשר לצבא אציין עוד שפעם היתה קצינת חן, קצינת חיל נשים, היום אין הבדל בין חיילים וחילות. ישנן קצינות בדרגות שונות. היו ואני מאמינה שעוד יהיו נשים שהן דוברות צה"ל. וישנה כיום צנזורית ראשית. ובמשטרה כמו בצבא ישנן נשים בתפקידים שונים. כולל קצינות. ובשנים האחרונות אורנה ברביאי עשתה היסטוריה נשים יוצאות לחופשת לידה, וזוכות לקבל פסק זמן מהעבודה, אני חושבת שגם גברים זכאים בעידן שלנו לקבל את זאת. אבל כמו שכבר ציינתי על הנשים מסתכלים כאל אמהות ועל הגברים כאל המפרנסים. בציבור מדברים על אמהות חד הוריות. ולא על גברים חד הורים. בכאלו כמעט ולא נתקלים. לאישה קרייריסטית שהיא רווקה קל יותר להבקיע את תקרת הזכוכית, ואישה נשואה צריכה שתהיה לה תמיכה מצד בעלה. ואם יש לה ילדים או שתהיה לה עזרה מצד ההורים או מטפלת צמודה. ודבר אחר. כשהיחסים בין גברים ונשים מעורערים, בגברים רואים את הפוגעים ובנשים את הקרבנות. ופעם בשנה מציינים יום נגד אלימות כלפי נשים. למרות שאני בטוחה שישנם גברים שסבלו, או סובלים מאלימות נשית. האם חשבתם על כך שנשים הן אלו שנופלות קרבנות להטרדות מיניות. ועל כך שמקלטים הוקמו רק לנשים מוכות. אכן, ההבדלים בין גברים לנשים נעשה על פי דפוסים מגדריים שהחברה יצרה. מבחינתי הגיע הזמן לערוך עוד שינויים.
בשטח כפי שמצאתי ישנם הבדלים בין גברים לנשים. נשים למשל נמצאות על פי הנתונים הסטטיסטים פחות במשרות בכירות מאשר הגברים, וישנן נשים מעטות שעובדות במקצועות לא שגרתיים. מקצועות גבריים. הנשים נחשבות ברוב המשפחות למפרנסות המשניות. את עיקר הפרנסה מביא הגבר. וכשילד חולה האישה, האם היא זו שנעדרת מהעבודה. ולא הגבר. וכשהילד לא חש בטוב בגן או בבית הספר מתקשרים לאמו ולא לאביו. ומבשרים לה שהיא צריכה לקחת אותו הביתה. עקב זאת היא נאלצת לעזוב את מקום עבודתה, הנה כי כן, באישה רואים קודם כל אם ובגבר מפרנס. כל שנה נערכת תחרות יופי לנשים. הנשים נחשבות למין היפה. ועל גברים יפים לא חושבים. למרות שעל מסלול תצוגות האופנה מסתובבים גם דוגמנים. אכן, הגיע הזמן לשינוי, לעריכת תחרות יופי לגברים.
ולהבדיל במשפחות רבות הנשים הן אלו שעומדות במטבח ומבשלות. אך לפי הנתונים ישנם כאן יותר שפים גברים משפים נשים. אומרים שהעבודה הזאת מצריכה עמידה על הרגליים שעות רבות. ושנשים מתקשות לעשות את זאת. אני מאמינה שזה נכון. אבל עם זאת הייתי רוצה לראות בשטח יותר נשים שהן שפיות.
פעם נשים לא כתבו ספרים והעיתונות היתה נחלת הגברים בלבד. היום ישנן סופרות מחוננות ובעיתונות תמצא הרבה נשים כותבות. וגם עורכות. ובכל זאת מדברים כפי שנוכחתי לדעת, בהרצאות על ספרים מנקודת מבט נשית. ועל ספרים מנקודת מבט גברית. ומנתחים אותם בהתאם, במקום להתייחס לספרים כמכלול אחד. לעמוד איתם על פי קריטריונים של יצירה ספרותית. ולראות את הספרות כיצירה שעומדת בפני עצמה. ובאשר לענייני מוזה אומר עוד. שהיום ישנן משוררות רבות. ובאמנות ישנן צירות ופסלות מוכשרות, שאפילו עולות
בכישוריהן על הגברים. כך גם בקולנוע ובתאטרון תמצא במאיות ושחקניות מחוננות. ובזמר העברי מלחינות פזמונאיות וזמרות גדולות. וכל אותן נשים מוכשרות זוכות אפילו בפרסים. בבלט בפרט ועל רחבת הריקודים בכלל רוקדים רקדנים ורקדניות. הן בעיתונות והן באמנות נמצאות נשים שמצלמות באופן מקצועי. צילומים שהם ברמה גבוהה. לאחרונה שמחתי לשמוע שעומדים להנפיק שטרות כסף עם דיוקנאות של נשים מפורסמות. כמו ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, והמשוררת לאה גולדברג. לפחות בכספים אין הדרת נשים. לאחרונה גיליתי גם שעומדים לקרוא באור יהודה לככרות על שמות של יוצרים ואמנים מפורסמים, גם גברים וגם נשים. כמו למשל, ככר אריק אינשטיין, ככר יהורם גאון, לצד ככר סמדר שיר. וככר נורית הירש. ועל הוגי הרעיון תבוא הברכה, וההערכה. בספורט ישנן מזה שנים ספורטאיות מכשרות שמגיעות להישגים מרשמים ממש כמו הגברים. ועל הכבישים אפשר לראות נהגות רבות שנוהגות ברכבים פרטיים. ולעומת זאת ישנן נהגות אוטובוס מעטות. וכך גם נהגות מוניות, ואני אומרת שאם ישנן נשים רבות שנוהגות במכוניות פרטיות, הגיע הזמן שעל ההגה באוטובוסים ובמוניות תהיינה נשים. ובאשר לפוליטיקה כאן חל לדעתי שינוי לטובה, עד לפני מספר שנים הצביעו בהרצאות שונות, מרצים ששמעתי, על כך שבכנסת נמצאות חכי"ות מעטות, ורק שתי נשים מכהנות כראשי ערים. היום לשמחתי גדל מספר החכי"ות בכנסת. וישנן גם נשים שעומדות בראש מפלגות, ותחשבו שפעם נשים לא בחרו. ולא החזיקו כספים. עם זאת לא אחת אני שומעת פרשנים בטלוויזיה שאומרים שהגיע הזמן שתהיה לנו ראש ממשלה אישה. והרי, היתה כבר בהיסטוריה שלנו אישה שהיתה ראש ממשלה,
גולדה מאיר. בצבא אנחנו מוצאים לשמחתי גם כן שינוי מגמה. חילות ממלאות תפקידים שהיו עד לא מזמן נחלתם של הגברים. למעט במלחמת השחרור. באשר לצבא אציין עוד שפעם היתה קצינת חן, קצינת חיל נשים, היום אין הבדל בין חיילים וחילות. ישנן קצינות בדרגות שונות. היו ואני מאמינה שעוד יהיו נשים שהן דוברות צה"ל. וישנה כיום צנזורית ראשית. ובמשטרה כמו בצבא ישנן נשים בתפקידים שונים. כולל קצינות. ובשנים האחרונות אורנה ברביאי עשתה היסטוריה נשים יוצאות לחופשת לידה, וזוכות לקבל פסק זמן מהעבודה, אני חושבת שגם גברים זכאים בעידן שלנו לקבל את זאת. אבל כמו שכבר ציינתי על הנשים מסתכלים כאל אמהות ועל הגברים כאל המפרנסים. בציבור מדברים על אמהות חד הוריות. ולא על גברים חד הורים. בכאלו כמעט ולא נתקלים. לאישה קרייריסטית שהיא רווקה קל יותר להבקיע את תקרת הזכוכית, ואישה נשואה צריכה שתהיה לה תמיכה מצד בעלה. ואם יש לה ילדים או שתהיה לה עזרה מצד ההורים או מטפלת צמודה. ודבר אחר. כשהיחסים בין גברים ונשים מעורערים, בגברים רואים את הפוגעים ובנשים את הקרבנות. ופעם בשנה מציינים יום נגד אלימות כלפי נשים. למרות שאני בטוחה שישנם גברים שסבלו, או סובלים מאלימות נשית. האם חשבתם על כך שנשים הן אלו שנופלות קרבנות להטרדות מיניות. ועל כך שמקלטים הוקמו רק לנשים מוכות. אכן, ההבדלים בין גברים לנשים נעשה על פי דפוסים מגדריים שהחברה יצרה. מבחינתי הגיע הזמן לערוך עוד שינויים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה