קוראים לנו עם הספר, ואנחנו כפי שנודע לי העם היחידי שחוגג פעם בשנה את שבוע הספר העברי. ואמנם כשגרתי ליד תל אביב, שבוע הספר היה בשבילי חגיגה. כל שנה התרגשתי מחדש כשהלכתי בין הדוכנים העמוסים בספרים והתבוננתי על הכותרים. וחוויתי מפגשים עם סופרים. שבאו לשם לחתום על הספרים החדשים שלהם. לפני למעלה משלושים עשורים הפכתי לתושבת רמת גן. וגם אם לבנים. ומאז אני לא מתרגשת משבוע הספר. אולי משום שבכיכר רמב"ם או כפי שכולם קוראים לה כיכר אורדע אין כל כך הרבה דוכנים. כמו בתל אביב. ואולי משום שמגיעים אליהם הרבה פחות אנשים. ואולי משום שלא נתקלתי שם בסופרים שעומדים ליד הדוכנים וחותמים על ספריהם החדשים. אבל הן בתל אביב והן ברמת גן, נצלתי את שבוע הספר לרכישת ספרים. בשנים האחרונות אני גוזרת קופונים משבועונים שמקלים עלי את הרכישה הזאת. והמעניין הוא שבשבוע הספר האחרון ברמת גן כמעט לא ראיתי אנשים ליד הדוכנים. ודווקא ליד הדוכן של "ידיעות ספרים" עמדו אנשים עם קופונים, ורכשו באמצעותם ספרים, דבר שגרם לי לחשוב שהפכנו היום מעם הספר להיות עם הקופונים. בני הסביר לי שפעם שבוע הספר היה שבוע של מבצעים בדוכנים ובחנויות הספרים. ואחר כך המבצעים
נמשכו עשרה ימים עד שבועיים, והיום הם נמשכים כבר חודש ימים, ומהמוכרות בדוכנים הבנתי ששבוע הספר נמשך כיום עשרה ימים. ולא שבוע כמו שהוא נקרא. ותהיתי אם האנשים מנצלים את זאת לרכישת ספרים. או שהקופונים מביאים אותם רק לרכישת ספרים בדוכנים שאליהם הם קשורים, בכלל הפכנו מזמן להיות עם המחשבים. הרשתות החברתיות הטויטר הפייסבוק וגם האינטרנט בכלל תפסו את מקומם של הספרים, ביחוד כשמדובר בדור הצעיר, ואני לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עושים הכל כדי למכור ספרים. כמו למשל, מבצעים של אחד במאה. ואני גם לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עורכות מפגשים עם סופרים. למען שיפגשו פנים אל פנים עם אנשים. ויחבבו עליהם בהזדמנות זאת את ספריהם.
ואני גם לא מתפלאת על חנויות ספרים שהופכות בחלקן לבתי קפה. בכדי שהאנשים שיבואו להנות בהם מקפה ומאפה יעיינו בהזדמנות זאת גם בספרים. וירכשו מהם את אלו שאותם מענינים. לכשהייתי ילדה מי בכלל חשב על מחשבים. ויכולת לפגוש בספריות ילדים שנחשבו לתולעי ספרים. כאלו שקראו ספר אחר ספר, אפילו כמה ספרים ביום. כן, כשהייתי ילדה כמעט כולם היו רשומים לספריות.
והמורים דרשו מאיתנו שנרשום ביומן קריאה, את הרשמים שלנו מהספרים שאנחנו קוראים. היום אני רואה שאלו שמחליפים ספרים בספרותיהם בעיקר מבוגרים, וכאלו שנמצאים בגמלאות. ואני אומרת לעצמי שזו תוצאה של דור המחשבים. שאין לו זמן לקרוא ספרים. עד לפני מספר שנים הספריות היו גובות מהמנויים כספים. ואני זוכרת את הימים שבהם הספרנית הזכירה לנו לשלם את דמי המנוי בזמן. היום כבר לא גובים מהמנויים כספים, מה שנדרש מהם הוא רק לשלם עם ההרשמה דמי פיקדון לספריה. שאותם הם מקבלים בחזרה לכשהם מבטלים את המנוי. ואני שואלת את עצמי לא פעם. מתי אנשים היו רשומים יותר לספריות. אז כשדרשו מהם לשלם כספים מידי חודש, או היום כשהמנוי ניתן להם בחינם. כשילדי היו קטנים היו עורכים בספריות לפעוטות שעת סיפור. ככה היו גורמים להורים לרשום אותם לספריה. או לרכוש להם בחנויות ספרים. היום ילדי כבר גדולים. ואני לא יודעת אם בספריות מתקיימת עדיין שעות סיפור כאלו, בכל אופן אני חושבת שזוהי עוד דרך לקרב ילדים מגיל הגן לספרים. לילדי הייתי מקריאה סיפור מספר לפני השינה. ומנסיוני היום הם מחוברים לספרים. למרות שאת המחשב הם אינם זונחים. וכשהם חוגגים יום הולדת, ואני שואלת אותם מה לקנות להם. הם תמיד מבקשים ספר. כמובן, שכל אחד מהם מנצל את ההזדמנות הזאת להוסיף לספריה שלו ספר שמעניין אותו, וכאן אוסיף ואציין, שכבני הבכור היה קטן היתה חברה שהפיצה ספרים. ומכרה אותם דרך נציגים שהגיעו לבתים של מנויים. בני קרא לאדם שהגיע מידי חודש לביתנו "דוד הספרים", וממש חיכה ליום שבו יקבל ממנו ספרים חדשים, וגם אנחנו הגדלנו הודות לו, והודות לחברה שאותה
הוא ייצג את הספריה שלנו. אני חושבת שהיום כבר לא קימת חברה שכזאת, המוכרת מבית לבית ספרים למנויים, וחבל, כי גם זו לדעתי דרך טובה לקרב מבוגרים וילדים לעולם הספרים. נוכחתי לדעת שמה שהולך היום טוב בשטח, אלו הם הספרים על גידול ילדים, וספרי הכנה ללידה. אכן, בעידן של המחשבים ושל סופר נני, האמהות הצעירות עדיין מבקשות לקבל הדרכה בגידול ילדים והכנה ללידה דרך ספרים. לא מכבר שמעתי הרצאה שבה נאמר שבעתיד הקרוב כל הספרים יכתבו במחשב, ויראו אור על צגי המחשב. והספרים המודפסים יעלמו מהשטח. לשמחתי זוהי רק תחזית עתידית. ואני מברכת על כך שבכלל בישראל מעודדים יוצרים לכתוב ספרים. ולטובים שביניהם מעניקים פרסים. כמו פרס ספיר.
פרס ראש הממשלה ואחרים ושהתברכנו בסופרים מוכשרים כמו למשל א.ב. יהושע, עמוס עוז, אייל מגד, יורם קניוק שהלך לעולמו לא מכבר. וש"י עגנון שזכה בפרס נובל. וכבר מזמן איננו איתנו. ובסופרות מוכשרות לא פחות. כמו יוכי ברנדס, מיכל שליו,יהודית רותם ואחרות. חברה שאלה אותי לאחרונה מה עושה לי קריאה בספר. ועניתי לה שספרים מביאים אותי לעולמות אחרים, גורמים לי להפליג על כנפי הדימיון למקומות שאין סיכוי שאגיע אי פעם אליהם. לחיות בכאילו בתקופות אחרות. שלא נולדתי להן. ולהכיר אנשים חדשים. הן דמויות היסטוריות. והן פשוטי עם. וגם ציינתי שטוב שישנם ג'אנרים שונים של ספרים, כמו ספרי ביאוגרפיה , רומנים , ספרי מדע בדיוני, ספרות היסטורית. ספרות בלשית ועוד. וטוב שהספרים נכתבים בידי סופרים שונים, שלכל אחד מהם יש את הסגנון שלו. ככה כל אחד ואחד יכול לבחור את הספר שאותו מעניין. וכמובן, לקרוא אותו. לאחרונה החכמתי ולמדתי מתוכנית טלוויזיה שהג'אנר האהוב היום על ילדי ישראל הם ספרי האימה, מבחינתי לפחות ישנם ספרים שהם קוראים.
נמשכו עשרה ימים עד שבועיים, והיום הם נמשכים כבר חודש ימים, ומהמוכרות בדוכנים הבנתי ששבוע הספר נמשך כיום עשרה ימים. ולא שבוע כמו שהוא נקרא. ותהיתי אם האנשים מנצלים את זאת לרכישת ספרים. או שהקופונים מביאים אותם רק לרכישת ספרים בדוכנים שאליהם הם קשורים, בכלל הפכנו מזמן להיות עם המחשבים. הרשתות החברתיות הטויטר הפייסבוק וגם האינטרנט בכלל תפסו את מקומם של הספרים, ביחוד כשמדובר בדור הצעיר, ואני לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עושים הכל כדי למכור ספרים. כמו למשל, מבצעים של אחד במאה. ואני גם לא מתפלאת על כך שחנויות הספרים עורכות מפגשים עם סופרים. למען שיפגשו פנים אל פנים עם אנשים. ויחבבו עליהם בהזדמנות זאת את ספריהם.
ואני גם לא מתפלאת על חנויות ספרים שהופכות בחלקן לבתי קפה. בכדי שהאנשים שיבואו להנות בהם מקפה ומאפה יעיינו בהזדמנות זאת גם בספרים. וירכשו מהם את אלו שאותם מענינים. לכשהייתי ילדה מי בכלל חשב על מחשבים. ויכולת לפגוש בספריות ילדים שנחשבו לתולעי ספרים. כאלו שקראו ספר אחר ספר, אפילו כמה ספרים ביום. כן, כשהייתי ילדה כמעט כולם היו רשומים לספריות.
והמורים דרשו מאיתנו שנרשום ביומן קריאה, את הרשמים שלנו מהספרים שאנחנו קוראים. היום אני רואה שאלו שמחליפים ספרים בספרותיהם בעיקר מבוגרים, וכאלו שנמצאים בגמלאות. ואני אומרת לעצמי שזו תוצאה של דור המחשבים. שאין לו זמן לקרוא ספרים. עד לפני מספר שנים הספריות היו גובות מהמנויים כספים. ואני זוכרת את הימים שבהם הספרנית הזכירה לנו לשלם את דמי המנוי בזמן. היום כבר לא גובים מהמנויים כספים, מה שנדרש מהם הוא רק לשלם עם ההרשמה דמי פיקדון לספריה. שאותם הם מקבלים בחזרה לכשהם מבטלים את המנוי. ואני שואלת את עצמי לא פעם. מתי אנשים היו רשומים יותר לספריות. אז כשדרשו מהם לשלם כספים מידי חודש, או היום כשהמנוי ניתן להם בחינם. כשילדי היו קטנים היו עורכים בספריות לפעוטות שעת סיפור. ככה היו גורמים להורים לרשום אותם לספריה. או לרכוש להם בחנויות ספרים. היום ילדי כבר גדולים. ואני לא יודעת אם בספריות מתקיימת עדיין שעות סיפור כאלו, בכל אופן אני חושבת שזוהי עוד דרך לקרב ילדים מגיל הגן לספרים. לילדי הייתי מקריאה סיפור מספר לפני השינה. ומנסיוני היום הם מחוברים לספרים. למרות שאת המחשב הם אינם זונחים. וכשהם חוגגים יום הולדת, ואני שואלת אותם מה לקנות להם. הם תמיד מבקשים ספר. כמובן, שכל אחד מהם מנצל את ההזדמנות הזאת להוסיף לספריה שלו ספר שמעניין אותו, וכאן אוסיף ואציין, שכבני הבכור היה קטן היתה חברה שהפיצה ספרים. ומכרה אותם דרך נציגים שהגיעו לבתים של מנויים. בני קרא לאדם שהגיע מידי חודש לביתנו "דוד הספרים", וממש חיכה ליום שבו יקבל ממנו ספרים חדשים, וגם אנחנו הגדלנו הודות לו, והודות לחברה שאותה
הוא ייצג את הספריה שלנו. אני חושבת שהיום כבר לא קימת חברה שכזאת, המוכרת מבית לבית ספרים למנויים, וחבל, כי גם זו לדעתי דרך טובה לקרב מבוגרים וילדים לעולם הספרים. נוכחתי לדעת שמה שהולך היום טוב בשטח, אלו הם הספרים על גידול ילדים, וספרי הכנה ללידה. אכן, בעידן של המחשבים ושל סופר נני, האמהות הצעירות עדיין מבקשות לקבל הדרכה בגידול ילדים והכנה ללידה דרך ספרים. לא מכבר שמעתי הרצאה שבה נאמר שבעתיד הקרוב כל הספרים יכתבו במחשב, ויראו אור על צגי המחשב. והספרים המודפסים יעלמו מהשטח. לשמחתי זוהי רק תחזית עתידית. ואני מברכת על כך שבכלל בישראל מעודדים יוצרים לכתוב ספרים. ולטובים שביניהם מעניקים פרסים. כמו פרס ספיר.
פרס ראש הממשלה ואחרים ושהתברכנו בסופרים מוכשרים כמו למשל א.ב. יהושע, עמוס עוז, אייל מגד, יורם קניוק שהלך לעולמו לא מכבר. וש"י עגנון שזכה בפרס נובל. וכבר מזמן איננו איתנו. ובסופרות מוכשרות לא פחות. כמו יוכי ברנדס, מיכל שליו,יהודית רותם ואחרות. חברה שאלה אותי לאחרונה מה עושה לי קריאה בספר. ועניתי לה שספרים מביאים אותי לעולמות אחרים, גורמים לי להפליג על כנפי הדימיון למקומות שאין סיכוי שאגיע אי פעם אליהם. לחיות בכאילו בתקופות אחרות. שלא נולדתי להן. ולהכיר אנשים חדשים. הן דמויות היסטוריות. והן פשוטי עם. וגם ציינתי שטוב שישנם ג'אנרים שונים של ספרים, כמו ספרי ביאוגרפיה , רומנים , ספרי מדע בדיוני, ספרות היסטורית. ספרות בלשית ועוד. וטוב שהספרים נכתבים בידי סופרים שונים, שלכל אחד מהם יש את הסגנון שלו. ככה כל אחד ואחד יכול לבחור את הספר שאותו מעניין. וכמובן, לקרוא אותו. לאחרונה החכמתי ולמדתי מתוכנית טלוויזיה שהג'אנר האהוב היום על ילדי ישראל הם ספרי האימה, מבחינתי לפחות ישנם ספרים שהם קוראים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה