בוקר קר.
ריח יסמין עוטף את גופי.
פעימות מואצות פועמות בליבי.
נשמתי חופזת, צוהלת
במחלפות שערי בדולח גבישים.
אתעצם
בהמתנה לגשם.
ואגש אליך הלום
שבויה בחלום.
סתיו.
סתיו הבחור אשר אותך יאהב
ימשיך לאהוב אותך כשיגיע הסתיו.
וכשיתיצב בשער החורף
הוא לא יפנה לך עורף.
בבוא האביב
הוא כדרכו כלפיך יהיה חביב.
ועם בוא הקיץ
הוא לא יציב בפניך חיץ.
שוב בבוא הסתיו
הוא אותך יאהב.
וכך בכל עונה בכל שנה
הוא אליך תמיד ישוב.
ואני ביניהם.
הימים קצרים
הלילה בא מהר.
ואני ביניהם
מהלכת בלבלוב האביב.
ורסיסי זיכרונות.
גם הקיץ עם הימים הארוכים
לא הביא מזור לפצעים הפתוחים.
הסתיו השיר עליו מעליו.
ורק האביב איפשר
לנו לשבת ככה מחובקים.
לאפסן את הימים המדממים
באלבום החיים
וללכת מכאן בתנועה
כל הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה