כשקראתי ששליט טורקיה ארדואן דרש להעמיד לדין את בכירי הצבא
הישראלים לשעבר על מה שקרה במשט המרמרה. חזרתי במנהרת
הזמן אחורה בעשר שנים, לטיול שעשיתי עם בעלי באנטליה שבטורקיה.
ושבמהלכו פגשתי רק טורקים נחמדים. מוכרים שהפוליטיקה לא מענינת
אותם בכלל, אלא רק הפרנסה שהם צריכים להביא לבני משפחתם, בגלל
התיירים הישראלים הרבים שהגיעו אליהם באותה תקופה הם ידעו מספר
מילים בעברית. והציעו להם באותן מילים את הסחורה שלהם, וכשנתקלו
בסרוב הם ממש התחננו שיקנו אותה מידיהם. ואפילו היו מוכנים להוריד
את המחיר הראשוני, העיקר שהסחורה שלהם תמכר. יש שהצליחו להשיג
את מבוקשם. לאחר מסע שכנועים שלם. ויש שהיו מאוכזבים שלא השיגו את
מבוקשם. וניסו את מזלם אצל קבוצות נוספות של תיירים ישראלים, אבל
כולם עשו הכל כדי להראות ישרים, הגונים ומסבירי פנים לתיירים.
באחד הימים גילינו ליד המלון שלנו מוזיאון. בוקר אחד החלטנו לבקר בו.
וכשהגענו הבחנו שהוא סגור, כשנוכחו אנשי המוזיאון לדעת שאנחנו מאוד
רוצים לבקר בו, הם לא רצו שנצא משם מאוכזבים, והעדיפו לפתוח את
שעריו בשעות הבוקר המוקדמות, אנחנו אמרנו לעצמנו שהם עושים את
זאת במיוחד בשבילנו, ומאוד התרגשנו מהחוויה, כמובן, שהיינו היחידים
שהלכו בבוקרו של אותו היום במסדרונות המוזיאון, הרגשנו כמלכים ונהננו.
וכשחזרנו למלון עם רשמים קבענו שלא בכל יום פוגשים אנשים אכפתיים
לתיירים כמו אותם אנשי מוזיאון טורקים. ביום אחד כשעשינו טיול מאורגן
לכפר דייגים סמוך רדף אחרינו, מוכר תה והציע לנו את הסחורה שלו, סרבנו,
שהרי, לא חסר לנו תה בישראל. בטעמים שונים. אבל הוא בשלו רדף אחרינו.
דחף לנו לפנים את חבילות התה שלו. והתחנן שנקנה אותן ממנו. ואפילו היה
מוכן להוריד את המחיר לשביעות רצוננו. הוא כל כך נידנד לנו עד שבשלב מסויים
נכנענו וקנינו מספר חבילות של תה תפוחים ממנו. כשחזרנו הביתה לישראל לא
התחרטנו. התה היה כל כך טעים שחשבנו לעצמנו שחבל שלא קנינו ממנו עוד
חבילות. ועד היום אנחנו מחפשים כזה תה טעים ברשתות השיווק שלנו. ולא מוצאים.
בטיול שלנו באנטליה למדנו לדעת שאם הטורקים לא אוהבים אותנו זה לא בגלל
מניעים פוליטים. אלא בגלל אותם ישראלים שגונבים מאפרות, מגבות, ושאר
מזכרות מבתי המלון, או שוברים דברים של בית המלון שייכים,
או בגלל שהם צועקים, מתחצפים לאלו שלהם מעירים, אבל בסך
הכל האזרחים הטורקים הפשוטים כן אוהבים את התיירים הישראלים. ואני מאמינה
שגם היום לכשיפגשו בתיירים ישראלים הם יתיחסו אליהם יפה, ולא יעשו איתם
חשבונות, כי את הפוליטיקה הם משאירים לפוליטיקאים. ועוד אני מאמינה שהיום
המוכרים הטורקים שואלים את עצמם לאן נעלמו התיירים הישראלים, ומתגעגעים
לימים שהם היו מגיעים אליהם בהמוניהם, לסחבקיות שלהם. למיקוח על המחיר איתם.
ולצחוקים שלהם. ואם זה היה תלוי בהם הם היו קוראים לסובלנות בין העמים.
הישראלים לשעבר על מה שקרה במשט המרמרה. חזרתי במנהרת
הזמן אחורה בעשר שנים, לטיול שעשיתי עם בעלי באנטליה שבטורקיה.
ושבמהלכו פגשתי רק טורקים נחמדים. מוכרים שהפוליטיקה לא מענינת
אותם בכלל, אלא רק הפרנסה שהם צריכים להביא לבני משפחתם, בגלל
התיירים הישראלים הרבים שהגיעו אליהם באותה תקופה הם ידעו מספר
מילים בעברית. והציעו להם באותן מילים את הסחורה שלהם, וכשנתקלו
בסרוב הם ממש התחננו שיקנו אותה מידיהם. ואפילו היו מוכנים להוריד
את המחיר הראשוני, העיקר שהסחורה שלהם תמכר. יש שהצליחו להשיג
את מבוקשם. לאחר מסע שכנועים שלם. ויש שהיו מאוכזבים שלא השיגו את
מבוקשם. וניסו את מזלם אצל קבוצות נוספות של תיירים ישראלים, אבל
כולם עשו הכל כדי להראות ישרים, הגונים ומסבירי פנים לתיירים.
באחד הימים גילינו ליד המלון שלנו מוזיאון. בוקר אחד החלטנו לבקר בו.
וכשהגענו הבחנו שהוא סגור, כשנוכחו אנשי המוזיאון לדעת שאנחנו מאוד
רוצים לבקר בו, הם לא רצו שנצא משם מאוכזבים, והעדיפו לפתוח את
שעריו בשעות הבוקר המוקדמות, אנחנו אמרנו לעצמנו שהם עושים את
זאת במיוחד בשבילנו, ומאוד התרגשנו מהחוויה, כמובן, שהיינו היחידים
שהלכו בבוקרו של אותו היום במסדרונות המוזיאון, הרגשנו כמלכים ונהננו.
וכשחזרנו למלון עם רשמים קבענו שלא בכל יום פוגשים אנשים אכפתיים
לתיירים כמו אותם אנשי מוזיאון טורקים. ביום אחד כשעשינו טיול מאורגן
לכפר דייגים סמוך רדף אחרינו, מוכר תה והציע לנו את הסחורה שלו, סרבנו,
שהרי, לא חסר לנו תה בישראל. בטעמים שונים. אבל הוא בשלו רדף אחרינו.
דחף לנו לפנים את חבילות התה שלו. והתחנן שנקנה אותן ממנו. ואפילו היה
מוכן להוריד את המחיר לשביעות רצוננו. הוא כל כך נידנד לנו עד שבשלב מסויים
נכנענו וקנינו מספר חבילות של תה תפוחים ממנו. כשחזרנו הביתה לישראל לא
התחרטנו. התה היה כל כך טעים שחשבנו לעצמנו שחבל שלא קנינו ממנו עוד
חבילות. ועד היום אנחנו מחפשים כזה תה טעים ברשתות השיווק שלנו. ולא מוצאים.
בטיול שלנו באנטליה למדנו לדעת שאם הטורקים לא אוהבים אותנו זה לא בגלל
מניעים פוליטים. אלא בגלל אותם ישראלים שגונבים מאפרות, מגבות, ושאר
מזכרות מבתי המלון, או שוברים דברים של בית המלון שייכים,
או בגלל שהם צועקים, מתחצפים לאלו שלהם מעירים, אבל בסך
הכל האזרחים הטורקים הפשוטים כן אוהבים את התיירים הישראלים. ואני מאמינה
שגם היום לכשיפגשו בתיירים ישראלים הם יתיחסו אליהם יפה, ולא יעשו איתם
חשבונות, כי את הפוליטיקה הם משאירים לפוליטיקאים. ועוד אני מאמינה שהיום
המוכרים הטורקים שואלים את עצמם לאן נעלמו התיירים הישראלים, ומתגעגעים
לימים שהם היו מגיעים אליהם בהמוניהם, לסחבקיות שלהם. למיקוח על המחיר איתם.
ולצחוקים שלהם. ואם זה היה תלוי בהם הם היו קוראים לסובלנות בין העמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה