לאור פרשת "האח הגדול" והכדורים הפסיכיאטרים שאינה יורדת
מהכותרות מזה מספר חודשים, מצאתי את עצמי מהרהרת בתוכנית
הריאליטי הזאת. נזכרתי שיצא לי לפגוש בשנים האחרונות מספר
משתתפים באירועים שמארגנים יחצנים. ומטבע הדברים מזמינים אליהם
גם סלבריטאים, יצא לי להבחין שהמדובר באנשים המבקשים להתפרסם
ולעמוד באורות הזרקורים. ראיתי במו עיני כיצד אנשים שהוזמנו לאותם
אירועים מתרגשים לפגוש אותם פנים אל פנים, והם מצידם מתחככים בהנאה
עם המפורסמים ומתכסים באבק כוכבים. ובעיניהם ניכר שהם מרוצים מההתרגשות
שגרמו לאנשים המוזמנים. אי לכך אני מזדהה עם מה שאמר הפסיכיאטר ד"ר
אילן רבינוביץ' בכתבה שהתפרסמה איתו לאחרונה במוסף "7 ימים" של ידיעות
אחרונות. שהמדובר באנשים שחולמים על פרסום לשם פרסום, בכתבה הזאת
הוא אמר בין השאר שחלקם הם בעלי סף גירוי נמוך ונוטים לתפרצויות , בעלי
סבולת נמוכה לחרדה, זקוקים לחידושים ולגירויים אינסופיים ומתמידים, נמצאים
בקונפליקט בחיים ומקווים שהתוכנית תפתור להם אותו. אני נוטה להאמין שאכן
הדברים לגביהם נכונים. שהרי איך אפשר להסביר את המריבות שפורצות לא
אחת בין המשתתפים במהלך התוכנית. ואת גילוי הזעם והנטיות להתקפי בכי
של חלק מהמשתתפים. אני מתארת לעצמי שבמבחן המציאות, ומאחר שמדובר
בבני אדם, לא כל המשתתפים הסגורים בבית מספר חודשים לא עומדים בלחצים.
וכשהם יוצאים לחיים האמיתיים אצל חלקם חלומם להתפרסם תתנפץ לרסיסים,
בעוד שאצל אחרים, המצב שונה. והם זוכים להנחות תוכנית טלוויזיה משלהם.
והופכים להיות מפורסמים, במיוחד אלו שהגיעו למקומות הראשונים. אני בהחלט
חושבת שאצל אלו שלא זכו ולא התפרסמו צצות ועולות שאלות כמו למה אני לא
והם כן. חלקם מתוסכלים ונקלעים לקונפליקטים, ואפילו זקוקים לסיוע מצד
פסיכולוג או פסיכיאטר, לדעתי, זה יכול לקרות ואולי גם קרה לאלו מהם שנגעו
שעה קלה בלבד, בתהילה. באשר לפרשת הכדורים הפסיכיאטרים שעוררו שישה
משתתפים מהעונה השניה, לא אביע את דעתי האישית במסגרת הזאת, כי הפרשה
כבר הגיעה לערכאות משפטיות. אך אביא עוד מספר עובדות. הצופים שיושבים
בניחותא על הכסא בסלון ביתם, המחפשים הזדמנויות למציצנות ולחטטנות
מצד אחד ואקשן מצד שני, מוצאים בתוכנית הריאליטי הזאת את מבוקשם.
אני לא מתפלאת על כך שיש לה מכורים, ושהזכינית שמחפשת רייטינג מקבלת
אותו בשעור גבוה למדי. אני מסכימה עם הנאמר בכתבה עם דר' אילן רבינוביץ',
שאנחנו הפכנו שכבה שלמה של צעירים ומבוגרים לגליאטורים במשחק אכזר
ויקר. ככול שהם מדממים יותר, אנחנו מרוצים יותר. ושטוהר הנשק הוא אחד
מסמליה של מדינת ישראל והגיע הרגע לקדש את טוהר התקשורת. אך אני
שואלת, איך אפשר לעשות את זאת ולזכות גם ברייטינג, כן, הוא בהחלט
הביא לזכינית חומר למחשבה, וימים יגידו איך היא פתרה את הסוגיה, אם בכלל.
שהרי איך אפשר שתוכנית ריאליטי שכזאת תהיה מענינת בלי דרמות.
מהכותרות מזה מספר חודשים, מצאתי את עצמי מהרהרת בתוכנית
הריאליטי הזאת. נזכרתי שיצא לי לפגוש בשנים האחרונות מספר
משתתפים באירועים שמארגנים יחצנים. ומטבע הדברים מזמינים אליהם
גם סלבריטאים, יצא לי להבחין שהמדובר באנשים המבקשים להתפרסם
ולעמוד באורות הזרקורים. ראיתי במו עיני כיצד אנשים שהוזמנו לאותם
אירועים מתרגשים לפגוש אותם פנים אל פנים, והם מצידם מתחככים בהנאה
עם המפורסמים ומתכסים באבק כוכבים. ובעיניהם ניכר שהם מרוצים מההתרגשות
שגרמו לאנשים המוזמנים. אי לכך אני מזדהה עם מה שאמר הפסיכיאטר ד"ר
אילן רבינוביץ' בכתבה שהתפרסמה איתו לאחרונה במוסף "7 ימים" של ידיעות
אחרונות. שהמדובר באנשים שחולמים על פרסום לשם פרסום, בכתבה הזאת
הוא אמר בין השאר שחלקם הם בעלי סף גירוי נמוך ונוטים לתפרצויות , בעלי
סבולת נמוכה לחרדה, זקוקים לחידושים ולגירויים אינסופיים ומתמידים, נמצאים
בקונפליקט בחיים ומקווים שהתוכנית תפתור להם אותו. אני נוטה להאמין שאכן
הדברים לגביהם נכונים. שהרי איך אפשר להסביר את המריבות שפורצות לא
אחת בין המשתתפים במהלך התוכנית. ואת גילוי הזעם והנטיות להתקפי בכי
של חלק מהמשתתפים. אני מתארת לעצמי שבמבחן המציאות, ומאחר שמדובר
בבני אדם, לא כל המשתתפים הסגורים בבית מספר חודשים לא עומדים בלחצים.
וכשהם יוצאים לחיים האמיתיים אצל חלקם חלומם להתפרסם תתנפץ לרסיסים,
בעוד שאצל אחרים, המצב שונה. והם זוכים להנחות תוכנית טלוויזיה משלהם.
והופכים להיות מפורסמים, במיוחד אלו שהגיעו למקומות הראשונים. אני בהחלט
חושבת שאצל אלו שלא זכו ולא התפרסמו צצות ועולות שאלות כמו למה אני לא
והם כן. חלקם מתוסכלים ונקלעים לקונפליקטים, ואפילו זקוקים לסיוע מצד
פסיכולוג או פסיכיאטר, לדעתי, זה יכול לקרות ואולי גם קרה לאלו מהם שנגעו
שעה קלה בלבד, בתהילה. באשר לפרשת הכדורים הפסיכיאטרים שעוררו שישה
משתתפים מהעונה השניה, לא אביע את דעתי האישית במסגרת הזאת, כי הפרשה
כבר הגיעה לערכאות משפטיות. אך אביא עוד מספר עובדות. הצופים שיושבים
בניחותא על הכסא בסלון ביתם, המחפשים הזדמנויות למציצנות ולחטטנות
מצד אחד ואקשן מצד שני, מוצאים בתוכנית הריאליטי הזאת את מבוקשם.
אני לא מתפלאת על כך שיש לה מכורים, ושהזכינית שמחפשת רייטינג מקבלת
אותו בשעור גבוה למדי. אני מסכימה עם הנאמר בכתבה עם דר' אילן רבינוביץ',
שאנחנו הפכנו שכבה שלמה של צעירים ומבוגרים לגליאטורים במשחק אכזר
ויקר. ככול שהם מדממים יותר, אנחנו מרוצים יותר. ושטוהר הנשק הוא אחד
מסמליה של מדינת ישראל והגיע הרגע לקדש את טוהר התקשורת. אך אני
שואלת, איך אפשר לעשות את זאת ולזכות גם ברייטינג, כן, הוא בהחלט
הביא לזכינית חומר למחשבה, וימים יגידו איך היא פתרה את הסוגיה, אם בכלל.
שהרי איך אפשר שתוכנית ריאליטי שכזאת תהיה מענינת בלי דרמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה