לאחרונה בקרתי באולפני ערוץ 2 בנווה אילן במסגרת טיול של ארגון יוצאי מרכז אירופה. את פנינו קיבל באולפני החדשות כתב החוץ עמית ולמן. הוא הסביר לנו שחלק משידורי החוץ של החדשות עובר היום באינטרנט, ומכיוון שכך חברת החדשות של ערוץ 2 עברה גם היום לשם. כדבריו לרשות הכתבים והעורכים שמתעסקים בחדשות עומדות תמונות סטילס. חומרי סטילס וחומרי וידאו. ככה למשל כשבקרתי באולפני החדשות עברו על המסך תמונות מהכתרת האפיפיור בותיקן ברומא. בשידור ישיר. עמית הוסיף והסביר לנו שישנה גם מחלקה שמופקדת על הרשת החברתית, אנשי חטיבת הפייסבוק מנהלים חקשורת ישירה מול האנשים שבחדשות. לכל תוכנית יש עורך, והכתב אומר לו 'שמע יש לי תמונות לשדר בשידור ישיר מהותיקן' ומוכר לו את האייטם שלו, והוא מאשר. אם יש לכתב חדשות הוא משדר במהדורה, אם אין לו חדשות הוא לא משדר. הוא לא עובד במשמרות אלא רק אם יש לו חדשות לשדר, בעבר היתה העבודה מול דוברים, ומשרדים של יחצ"נים, היום אין גבול. הכל פתוח לעולם. סוכנות ידיעות מעבירה כתבות לכל העולם, ואנחנו לוקחים אותן ומשדרים אותן. לאחר מכן הקרינו סרט על אולפני החדשות של ערוץ 2, שבו מסבירה המגישה יונית לוי על הנעשה בהם. היא מספרת שבנובמבר נחנך אולפן גדול במיוחד, במטרה להביא את החדשות העדכניות והחשובות, גם היא מתיחסת לכך שלכל תוכנית יש עורך, והעורך צריך לדעת מה הצופים רוצים לראות במהדורה. ומוסיפה שלכל תוכנית יש גם במאי שמחליט מה הצופים רוצים לראות בכל רגע ורגע. ומפרטת שמהאולפן עוברים היום 13 תוכניות שונות. כאשר מתחילים לשדר אותן לפני שבע . בין התוכניות.
"פגוש את העיתונות", "המהדורה הצעירה", "תוכנית חסכון" ואחרות. הכל צריך להעשות, כדבריה באופן מדויק בלי טעות, וכל אחד יודע את תפקידו, ועוד הוא מגלה בסרט שהטכנולוגיה המתקדמת, מאפשרת לשנות צבע ותפאורה בלחיצת כפתור. המהדורה הראשונה בחמש בערב מסכמת את האירועים שהתרחשו
במשך היום, אחת לשבוע במהדורה של שבת חוזרים לאירועים המרכזיים שהתרחשו בעולם, בשתי מילים עורכים סבוב עולמי. לאחר מכן ארבל, איש אולפני החדשות הוסיף וציין שבאולפן ישנן ארבע מצלמות, אחת מהן היא מצלמה רובוטית. שמכוונת ועוברת ממקום למקום, והיא הראשונה מסוגה בישראל
מצלמה נוספת היא מצלמת רחף. באולפן ישנם גם פנסים שנותנים לצופה תחושה שהוא גדול. מינימום כמו מגרש כדורסל, והם גם גורמים לכך שכשהכתבים משדרים מהאולפן. הצופים לא יראו את השריטות שעל השולחן. מכשיר הטרפלונטר מאפשר למגישים ולכתבים לקרוא את הטקסט. אבל כשהם מביטים לטרפלונטר הצופים מקבלים תחושה שהם מביטים למצלמה. ומה קורה כשהטרפלונטר מתקלקל? ארבל הסביר שישנם טקסטים מודפסים, שבהם משתמשים כשזה קורה. וישנה גם מחלקת גרפיקה שדואגת בין השאר לכתוביות.
באשר לפרסומות הסביר שלערוץ 2 לא משלמים. הוא צריך להתפרנס. ולכן משודרות בו פרסומות. גם למשל, במהלך תוכניות אקטואליה כמו השבעת הממשלה בכנסת. וכשנשאל מה קורה כשבשעת שידור מתרחש אירוע כמו פיגוע, הסביר שבמהלך שידור רגיל קורה משהו אז יש מצב של פריצה. יש תמיד מגיש שנכנס במצב כזה לאולפן. ואז שמים מפה גדולה שבה אפשר לראות איפה קרה האירוע ופורצים אליו. כמובן, כשכתבי השטח נמצאים בו. בשלב הראשון באירוע כמו פיגוע אוספים נתונים עד שמבינים מה קרה. היה מקרה בנתניה, כולם חשבו שאירע במקום
פיגוע אבל כשאספו את הנתונים הבינו שהמדובר בבלון גז שהתפוצץ. הוא הצביע בדבריו עוד שהרשות השניה שהיא מתחת משרד התקשורת ממונה על העקיפה, כן
גם על כך שבאולפני החדשות לא מתעסקים עם הפרסומות, הן שייכות לזכיון.
בביקור בחדר העריכה התיחס ארבל לשניה לשעונים שנמצאים בו. ואמר שהם מאפשרים קשר בין מגישי המהדורה. כמו יונית לוי. לבין חדרי העריכה. וסיפר שעורך התוכן קובע כמה זמן כל אייטם ישודר, וכמה זמן ידרש לכל מרואיין, ואם קורה משהו עוזבים את הנושא המסוקר ועוברים לנושא הבא. עורך התוכן קובע על איזה סעיף בכתבה יש לדלג, ומתי יש לעבור לפרסומות. ומתי יש לחזור אליהן אחר כך. הוא גילה שבחדר הוידאו עדיין קיימות קלטות, והכתבות הקטנות עדיין נמצאות בקלטות. בסיום דבריו סיפר על מחקר שנערך ובו גילו שצופים רבים
עוברים בזמן הפרסומות לערוץ אחר. ואחר כך חוזרים לערוץ 2, ואני חשבתי בליבי שאם כך המצב זה מראה שלערוץ 2 ישנם צופים נאמנים. והגעתי למסקנה שאני נמצאת במיעוט, כי אותי הפרסומות לא מרתיעות לצפות בשידורי ערוץ 2,
ואני אפילו לא עוברת לערוצים אחרים.
"פגוש את העיתונות", "המהדורה הצעירה", "תוכנית חסכון" ואחרות. הכל צריך להעשות, כדבריה באופן מדויק בלי טעות, וכל אחד יודע את תפקידו, ועוד הוא מגלה בסרט שהטכנולוגיה המתקדמת, מאפשרת לשנות צבע ותפאורה בלחיצת כפתור. המהדורה הראשונה בחמש בערב מסכמת את האירועים שהתרחשו
במשך היום, אחת לשבוע במהדורה של שבת חוזרים לאירועים המרכזיים שהתרחשו בעולם, בשתי מילים עורכים סבוב עולמי. לאחר מכן ארבל, איש אולפני החדשות הוסיף וציין שבאולפן ישנן ארבע מצלמות, אחת מהן היא מצלמה רובוטית. שמכוונת ועוברת ממקום למקום, והיא הראשונה מסוגה בישראל
מצלמה נוספת היא מצלמת רחף. באולפן ישנם גם פנסים שנותנים לצופה תחושה שהוא גדול. מינימום כמו מגרש כדורסל, והם גם גורמים לכך שכשהכתבים משדרים מהאולפן. הצופים לא יראו את השריטות שעל השולחן. מכשיר הטרפלונטר מאפשר למגישים ולכתבים לקרוא את הטקסט. אבל כשהם מביטים לטרפלונטר הצופים מקבלים תחושה שהם מביטים למצלמה. ומה קורה כשהטרפלונטר מתקלקל? ארבל הסביר שישנם טקסטים מודפסים, שבהם משתמשים כשזה קורה. וישנה גם מחלקת גרפיקה שדואגת בין השאר לכתוביות.
באשר לפרסומות הסביר שלערוץ 2 לא משלמים. הוא צריך להתפרנס. ולכן משודרות בו פרסומות. גם למשל, במהלך תוכניות אקטואליה כמו השבעת הממשלה בכנסת. וכשנשאל מה קורה כשבשעת שידור מתרחש אירוע כמו פיגוע, הסביר שבמהלך שידור רגיל קורה משהו אז יש מצב של פריצה. יש תמיד מגיש שנכנס במצב כזה לאולפן. ואז שמים מפה גדולה שבה אפשר לראות איפה קרה האירוע ופורצים אליו. כמובן, כשכתבי השטח נמצאים בו. בשלב הראשון באירוע כמו פיגוע אוספים נתונים עד שמבינים מה קרה. היה מקרה בנתניה, כולם חשבו שאירע במקום
פיגוע אבל כשאספו את הנתונים הבינו שהמדובר בבלון גז שהתפוצץ. הוא הצביע בדבריו עוד שהרשות השניה שהיא מתחת משרד התקשורת ממונה על העקיפה, כן
גם על כך שבאולפני החדשות לא מתעסקים עם הפרסומות, הן שייכות לזכיון.
בביקור בחדר העריכה התיחס ארבל לשניה לשעונים שנמצאים בו. ואמר שהם מאפשרים קשר בין מגישי המהדורה. כמו יונית לוי. לבין חדרי העריכה. וסיפר שעורך התוכן קובע כמה זמן כל אייטם ישודר, וכמה זמן ידרש לכל מרואיין, ואם קורה משהו עוזבים את הנושא המסוקר ועוברים לנושא הבא. עורך התוכן קובע על איזה סעיף בכתבה יש לדלג, ומתי יש לעבור לפרסומות. ומתי יש לחזור אליהן אחר כך. הוא גילה שבחדר הוידאו עדיין קיימות קלטות, והכתבות הקטנות עדיין נמצאות בקלטות. בסיום דבריו סיפר על מחקר שנערך ובו גילו שצופים רבים
עוברים בזמן הפרסומות לערוץ אחר. ואחר כך חוזרים לערוץ 2, ואני חשבתי בליבי שאם כך המצב זה מראה שלערוץ 2 ישנם צופים נאמנים. והגעתי למסקנה שאני נמצאת במיעוט, כי אותי הפרסומות לא מרתיעות לצפות בשידורי ערוץ 2,
ואני אפילו לא עוברת לערוצים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה