לאחרונה שואלים אותי מכרים וחברים אם אני בעד משאל עם. אני אומרת לכולם שאני בעד העברת הסמכות להכריע בסוגיות מדיניות וביטחוניות חשובות הרות גורל לידי הציבור. יש האומרים לי שאם אכן כך יהיה זה יהיה כרסום במעמדה של הכנסת ופגיעה בדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו, ואני עומדת על שלי וקובעת בפניהם שאין יותר דמוקרטיה בעיני מעריכת משאל עם, כלומר שהעם יהיה זה שיקבע מה יהיה עתידה של המדינה. ומדגישה בפניהם שאם העם יקבע זה ימנע קונפליקטים בין הימין והשמאל, ובין החילונים והדתיים, ימנע הפגנות ואת האשמת המנהיגים שלנו בכל מה שקורה לנו. לנגד עיני עומדת תמיד התקופה הסוערת של לפני רצח רבין. עת היו פיגועים על רקע הסכמי אוסלו, ומחאות הימין על ההסכמים והתוצאות שלהם בשטח. שהולידו הפגנות וסערת רגשות בקרב אזרחי ישראל. וקיטוב בין הימין לשמאל. אני עצמי הייתי עדה להפגנה שהתארגנה בבני ברק לאחר פיגוע עם נפגעים. התקופה הסוערת הזאת הביאה כידוע בסופו של דבר לרצח ראש ממשלה בפעם הראשונה בתולדות המדינה. אני חושבת שאם היה משאל עם הרצח הזה היה נמנע. העם היה אומר את דברו. ואפילו אם התוצאות הסופיות שלו לא היו מקובלות על ראש הממשלה. הוא היה צריך לקבל את הכרעת העם, כי מי אם לא העם יכול להשפיע ולהכריע בשאלות גורליות לעתיד המדינה. כדי למנוע רציחות כאלו בעתיד, שהן בהחלט לא מקובלות אך בהחלט יכולות לקרות, אני בעד כרסום הכנסת, והפיכת משאל העם לחוק יסוד. מה גם שהשימוש
של המנהיגים שלנו היום ברשת החברתית רק הולך וגובר. כלומר שהם רוצים לשתף את העם במה שקורה או הולך לקרות כאן, ורוצים מאוד לשמוע את דעתו בסוגיות שונות. שר האוצר יאיר לפיד משווק את מדיניותו הכלכלית והפוליטית באמצעות סטטוסים ופוסטים. או דרך שיחות צ'אט עם הציבור, ובהתחלה הציבור היה הראשון לדעת מה הוא עומד לעשות בסוגיות כלכליות. חברת הכנסת רות קלדרון מנהלת שיג ושיח עם הגולשים בעמוד הפיסבוק שלה. ועוררה סערה רבתית כשתמכה בעמוד המשטרה במקרה שבו שתי פעילות מחאה שהפגינו מול ביתו של שר האוצר, טענו כי הוטרדו מינית על ידי שוטר, היא גם עוררה סערה רבתית כשציצה לאחרונה בפיסבוק שלה על הצורך במאפרת זמינה לחברות הכנסת. יום לאחר הישיבות המרתוניות בכנסת לאישור התקציב התפרסם בעיתונים שבמהלך ההצבעה על התקציב מצא שר הכלכלה נפתלי בנט עיסוק מקורי. הוא קרא לגולשים לשלוח לו נושא שמעסיק אותם, ושהם היו רוצים לקבל עליו תשובות. רוב הגולשים הציגו לו שאלות שברומו של עולם, כמו מדוע הוא לא פורש מהממשלה שהחליטה על שחרור מחבלים, ומה יקרה אתו ועם המפלגה שלו אם הממשלה תחליט להחזיר שטחים. וזה לדעתי שוב מוכיח שהציבור הישראלי אינו אדיש לדברים שבמדינה קורים. ורוצה להיות שותף בהכרעות הגורליות. גם המחאה החברתית שהוציאה לפני שנתיים מאות אנשים לרחובות, הוכיחה שהציבור הישראלי רוצה לקבוע ולהשפיע על הדברים שכאן מתרחשים. ולא להשאיר את ההחלטות על איך יראו פני הדברים רק לנבחרים אנחנו חיים במזרח התיכון. ובמזרח התיכון אנחנו רואים היום כיכרות מוסתים, אם יהיה משאל עם אנחנו לא נגיע למצב כזה. ונשאר כמו שאומרים הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני צופה שאם יהיה משאל עם, במקום הפגנות סוערות שיכולות להביא חלילה לגילוי אלימות, יהיו ויכוחים ציבוריים סוערים שבהם הסדר ישמר, וויכוחים לוהטים בחדרי חדרים. ועל כך צריך לדעתי, לתת את הדעת. משאל עם יצור בעם אחדות. כמובן שאילו שיהוו את הרוב והכרעתם תתקבל בגדול יהיו מרוצים. ואלו שיהיו במיעוט והכרעתם תדחה יהיו מאוכזבים, אך לא תהיה להם ברירה, אלא להשלים עם התוצאות, שהרי עובדות בשטח אין מה להתווכח.
של המנהיגים שלנו היום ברשת החברתית רק הולך וגובר. כלומר שהם רוצים לשתף את העם במה שקורה או הולך לקרות כאן, ורוצים מאוד לשמוע את דעתו בסוגיות שונות. שר האוצר יאיר לפיד משווק את מדיניותו הכלכלית והפוליטית באמצעות סטטוסים ופוסטים. או דרך שיחות צ'אט עם הציבור, ובהתחלה הציבור היה הראשון לדעת מה הוא עומד לעשות בסוגיות כלכליות. חברת הכנסת רות קלדרון מנהלת שיג ושיח עם הגולשים בעמוד הפיסבוק שלה. ועוררה סערה רבתית כשתמכה בעמוד המשטרה במקרה שבו שתי פעילות מחאה שהפגינו מול ביתו של שר האוצר, טענו כי הוטרדו מינית על ידי שוטר, היא גם עוררה סערה רבתית כשציצה לאחרונה בפיסבוק שלה על הצורך במאפרת זמינה לחברות הכנסת. יום לאחר הישיבות המרתוניות בכנסת לאישור התקציב התפרסם בעיתונים שבמהלך ההצבעה על התקציב מצא שר הכלכלה נפתלי בנט עיסוק מקורי. הוא קרא לגולשים לשלוח לו נושא שמעסיק אותם, ושהם היו רוצים לקבל עליו תשובות. רוב הגולשים הציגו לו שאלות שברומו של עולם, כמו מדוע הוא לא פורש מהממשלה שהחליטה על שחרור מחבלים, ומה יקרה אתו ועם המפלגה שלו אם הממשלה תחליט להחזיר שטחים. וזה לדעתי שוב מוכיח שהציבור הישראלי אינו אדיש לדברים שבמדינה קורים. ורוצה להיות שותף בהכרעות הגורליות. גם המחאה החברתית שהוציאה לפני שנתיים מאות אנשים לרחובות, הוכיחה שהציבור הישראלי רוצה לקבוע ולהשפיע על הדברים שכאן מתרחשים. ולא להשאיר את ההחלטות על איך יראו פני הדברים רק לנבחרים אנחנו חיים במזרח התיכון. ובמזרח התיכון אנחנו רואים היום כיכרות מוסתים, אם יהיה משאל עם אנחנו לא נגיע למצב כזה. ונשאר כמו שאומרים הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני צופה שאם יהיה משאל עם, במקום הפגנות סוערות שיכולות להביא חלילה לגילוי אלימות, יהיו ויכוחים ציבוריים סוערים שבהם הסדר ישמר, וויכוחים לוהטים בחדרי חדרים. ועל כך צריך לדעתי, לתת את הדעת. משאל עם יצור בעם אחדות. כמובן שאילו שיהוו את הרוב והכרעתם תתקבל בגדול יהיו מרוצים. ואלו שיהיו במיעוט והכרעתם תדחה יהיו מאוכזבים, אך לא תהיה להם ברירה, אלא להשלים עם התוצאות, שהרי עובדות בשטח אין מה להתווכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה