לאחרונה התפרסם באמצעי התקשורת ממצא שלפיו כל ילד שני נפל קורבן להתעללות מינית במשפחה, האמנם? בכל אופן במקרה או שלא במקרה שמעתי במועדון ויצ"ו גבעתיים הרצאה בנושא.
המרצה סיפרה לנו, בין השאר, שהסטטיסטיקה שנוגעת לפגיעה מינית מציגה מזה הרבה שנים את אותם נתונים, הן במחקרים והן בשאלונים. לפיהם 1 מתוך 6 ילדים נופל קורבן לגילוי עריות. היינו, לפגיעה מינית במשפחה. 1 מתוך 7 גברים עוברים תקיפה מינית. עד גיל 12 הפגיעה בבנים ובבנות שווה. מגיל 12 הפגיעה בבנות עולה, ובנגוד לסברה שנשים ההולכות בסמטה חשוכה בלילה נפגעות מינית על ידי מישהו זר שמתנפל עליהן. הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך ש 80% ממקרי תקיפה מינית מתבצעים על ידי בן משפחה.
וש 20% מהקורבנות שומרים את הדבר בסוד. בנוסף למרצה הופיעה בפנינו אישה צעירה שהיתה קורבן לתקיפה מינית בילדותה. היא סיפרה לנו שבגיל 3 פגע בה בן משפחה. והיא שמרה מהוריה את הדבר בסוד. מאוחר יותר היא נפלה קורבן לתקיפה מינית על ידי מורה בבית הספר שסולק מאוחר יותר ממערכת החינוך. וגילתה לנו שבמרוצת השנים היא סבלה מאנורקסיה. וניסתה מספר פעמים גם להתאבד. למררות שהיא עברה טיפולים פסיכולוגיים שונים, היא לא יצאה מהטראומה שעברה. עד שגילתה באינטרנט את קיומו של "הבית האמיתי", של עמותת על"ם. שאליו מגיעות פעמיים בשבוע נפגעות תקיפה מינית, משוחחות עם עובדת סוציאלית. מקבלות ארוחה. ומשתתפות בפעילויות בתחומי האמנות והמוסיקה, בבית הזה, אמרה, הן עובדות תהליך למידה בלי שיפוטיות ובלי בקורת. ולא שומעות את המשפט "זה קרה ולכי הלאה". הן לומדות לתפקד בעולם המעשי כשהן מחליטות לקחת את עצמן בידיים. והחום והאהבה שמעניקים להן בו עוזרים להן לקום ולתפקד, ולהקים בית בישראל. המרצה הוסיפה וציינה שככל שמגלים פגיעה מינית בילדים מוקדם אפשר לטפל בהם מוקדם. ואם מורה מגלה שתלמידה נפגעה מינית חל עליה חובת הדיווח. מגיל 18 נערה יכולה להגיש תלונה על שנפגעה מינית, ויכולה לקבל סיוע ממרכז לנפגעי תקיפה מינית. ובהקשר זה הסבירה שהרבה מקרים מאופינים בהתנהגות של לא לרצות מגע עם אנשים מבוגרים, ומאידך, הרבה מקרים מאופינים בפתיחת יתר, וברצון למגע קרוב עם אנשים מבוגרים, וכשהאישה הצעירה שהופיעה סיפרה לנו שבהיותה תלמידה בתיכון היא עשתה עבודה על גילוי עריות. והתקשתה למצוא חומר בנושא. סיפרתי לה שבעבר הייתי מעורבת בעמותת גל.ער שגייסה כספים לממון טיפולים פסיכולוגיים לנפגעי תקיפה מינית. והיתה קשורה עם מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, בהם לזה הנמצא בבית חולים "בני ציון" בחיפה. אך בשלב מסויים העמותה נקלעה לקשיים וחדלה לפעול. היא הודתה בפני שלא שמעה מעולם העמותה, וציינה שאם בזמן שפעלה היה קיים אינטרנט היה סיכוי טוב שהיתה שומעת עליה, ואני הסכמתי איתה. ואמרתי לעצמי שאולי אפילו היתה מסתיעת בה, ואולי בזכות האינטרנט העמותה היתה מתגברת על הקשיים אליהן נקלעה. ובאשר לממצאים שהתפרסמו לאחרונה. אני חושבת שהם מאוד מדאיגים. ומצריכים חשיבה לטווח ארוך. עם זאת אני מברכת על כך שאחד מהפרוייקטים של עמותת על"ם נרתם למען קורבנות התקיפה המינית. ושהודות "לבית האמיתי" שהקם במסגרתו הרבה בנות שנפלו קורבן לתקיפה מינית עולות על דרך המלך. אני גם מקווה שהן מסתייעות במרכזים לסיוע שכל תכליתם הוא לפעול לטובתן. ומברכת את אלו שעברו את גיל 18 והחליטו לעשות מעשה ולהתלונן על התקיפה המינית שעברו. אך חסרה לי בשטח עמותה כמו גל.ער לדעתי עמותה שכזאת יכולה גם היא לתרום לכל אלו שנפלו קורבנות לגילוי עריות. בהזדמנות זאת אני קוראת לכם לתרום כפי יכולתכם לעמותות המטפלות בנפגעות תקיפה מינית. כמו עמותת על"ם שהרי, אם העמותות האלו תפעלנה בשטח הממצאים שיתפרסמו לגבי הנושא הזה לא יהיו מדאיגים.
המרצה סיפרה לנו, בין השאר, שהסטטיסטיקה שנוגעת לפגיעה מינית מציגה מזה הרבה שנים את אותם נתונים, הן במחקרים והן בשאלונים. לפיהם 1 מתוך 6 ילדים נופל קורבן לגילוי עריות. היינו, לפגיעה מינית במשפחה. 1 מתוך 7 גברים עוברים תקיפה מינית. עד גיל 12 הפגיעה בבנים ובבנות שווה. מגיל 12 הפגיעה בבנות עולה, ובנגוד לסברה שנשים ההולכות בסמטה חשוכה בלילה נפגעות מינית על ידי מישהו זר שמתנפל עליהן. הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך ש 80% ממקרי תקיפה מינית מתבצעים על ידי בן משפחה.
וש 20% מהקורבנות שומרים את הדבר בסוד. בנוסף למרצה הופיעה בפנינו אישה צעירה שהיתה קורבן לתקיפה מינית בילדותה. היא סיפרה לנו שבגיל 3 פגע בה בן משפחה. והיא שמרה מהוריה את הדבר בסוד. מאוחר יותר היא נפלה קורבן לתקיפה מינית על ידי מורה בבית הספר שסולק מאוחר יותר ממערכת החינוך. וגילתה לנו שבמרוצת השנים היא סבלה מאנורקסיה. וניסתה מספר פעמים גם להתאבד. למררות שהיא עברה טיפולים פסיכולוגיים שונים, היא לא יצאה מהטראומה שעברה. עד שגילתה באינטרנט את קיומו של "הבית האמיתי", של עמותת על"ם. שאליו מגיעות פעמיים בשבוע נפגעות תקיפה מינית, משוחחות עם עובדת סוציאלית. מקבלות ארוחה. ומשתתפות בפעילויות בתחומי האמנות והמוסיקה, בבית הזה, אמרה, הן עובדות תהליך למידה בלי שיפוטיות ובלי בקורת. ולא שומעות את המשפט "זה קרה ולכי הלאה". הן לומדות לתפקד בעולם המעשי כשהן מחליטות לקחת את עצמן בידיים. והחום והאהבה שמעניקים להן בו עוזרים להן לקום ולתפקד, ולהקים בית בישראל. המרצה הוסיפה וציינה שככל שמגלים פגיעה מינית בילדים מוקדם אפשר לטפל בהם מוקדם. ואם מורה מגלה שתלמידה נפגעה מינית חל עליה חובת הדיווח. מגיל 18 נערה יכולה להגיש תלונה על שנפגעה מינית, ויכולה לקבל סיוע ממרכז לנפגעי תקיפה מינית. ובהקשר זה הסבירה שהרבה מקרים מאופינים בהתנהגות של לא לרצות מגע עם אנשים מבוגרים, ומאידך, הרבה מקרים מאופינים בפתיחת יתר, וברצון למגע קרוב עם אנשים מבוגרים, וכשהאישה הצעירה שהופיעה סיפרה לנו שבהיותה תלמידה בתיכון היא עשתה עבודה על גילוי עריות. והתקשתה למצוא חומר בנושא. סיפרתי לה שבעבר הייתי מעורבת בעמותת גל.ער שגייסה כספים לממון טיפולים פסיכולוגיים לנפגעי תקיפה מינית. והיתה קשורה עם מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, בהם לזה הנמצא בבית חולים "בני ציון" בחיפה. אך בשלב מסויים העמותה נקלעה לקשיים וחדלה לפעול. היא הודתה בפני שלא שמעה מעולם העמותה, וציינה שאם בזמן שפעלה היה קיים אינטרנט היה סיכוי טוב שהיתה שומעת עליה, ואני הסכמתי איתה. ואמרתי לעצמי שאולי אפילו היתה מסתיעת בה, ואולי בזכות האינטרנט העמותה היתה מתגברת על הקשיים אליהן נקלעה. ובאשר לממצאים שהתפרסמו לאחרונה. אני חושבת שהם מאוד מדאיגים. ומצריכים חשיבה לטווח ארוך. עם זאת אני מברכת על כך שאחד מהפרוייקטים של עמותת על"ם נרתם למען קורבנות התקיפה המינית. ושהודות "לבית האמיתי" שהקם במסגרתו הרבה בנות שנפלו קורבן לתקיפה מינית עולות על דרך המלך. אני גם מקווה שהן מסתייעות במרכזים לסיוע שכל תכליתם הוא לפעול לטובתן. ומברכת את אלו שעברו את גיל 18 והחליטו לעשות מעשה ולהתלונן על התקיפה המינית שעברו. אך חסרה לי בשטח עמותה כמו גל.ער לדעתי עמותה שכזאת יכולה גם היא לתרום לכל אלו שנפלו קורבנות לגילוי עריות. בהזדמנות זאת אני קוראת לכם לתרום כפי יכולתכם לעמותות המטפלות בנפגעות תקיפה מינית. כמו עמותת על"ם שהרי, אם העמותות האלו תפעלנה בשטח הממצאים שיתפרסמו לגבי הנושא הזה לא יהיו מדאיגים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה