חופש העיתונות / רימונה שיף.

אני מתנגדת בתוקף להצעת החוק האמור לאסור חלוקת חינמונים, המכוון ספציפית לישראל היום. לדעתי החוק עלול לא לפגוע רק בחינמון מסויים אלא בעיתונות הישראלית בכלל, אומרים שבעולם הגדול, וביחוד בארה"ב נוהגים לחלק חינמונים לאזרחים, אז למה אנחנו השואפים להיות ככל הגויים לא נלך בעקבותיהם, טוענים שמאחורי החינמונים עומדים טיקונים, אבל אלו גם עומדים מאחורי העיתונים היומיים שבתשלום נמכרים. שהרי בישראל דהיום  יכולות להוציא לאור עיתונים רק משפחות בעלת אמצעים, אני קוראת לאלו שתומכים בהצעת החוק לפקוח את עיניהם ולראות מה קורה בשטח, כיצד החינמונים כדוגמת ישראל היום, פוסט ואחרים מביאים את העיתונות להמונים. ושבזכותם הם קוראים מה קורה כאן ובעולם. לא לכל האנשים יש היום כסף לרכישת עיתונים, והחינמונים נותנים להם אפשרות להיות בענינים. טוענים כלכלנים שיוקר המחיה קורה היום בגלל שאין תחרות בין ספקי המזון הגדולים, אז למה שלא תהיה תחרות בין בעלי העיתונים. עשרים שנה פרסמתי במעריב כתבות. היו אלו הימים שבהם הוא נחשב לעיתון הנפוץ בארץ. לעיתון שהוא על רמה גבוהה וידיעות לעיתון שהוא של העמכא. במעריב כתבו אז סופרים וכתבים שהקפידו על כתיבה רהוטה ועל אמינות, וסופרים ידועים, ובזכותם הוא הפך לעיתון תרבותי ואיכותי. באותה תקופה למרות ההבדלים בין שני העיתונים המובילים, התחרות ביניהם היתה גדולה, וכשנודע לעורך שכתבה על נושא מסויים עומדת להפרסם בעיתון השני הוא לא פרסם אותה. למגינת ליבו של הכתב. לדעתי זה הפך את שני העיתונים למענינים. כי מלבד נושאים חדשותיים. לא התפרסמה כתבה על אותו נושא פעמיים. היינו, לא יכולת לקרוא על אותו נושא בשני העיתונים. היום לצערי הרב כבר לא מקפידים ליצור תחרות בריאה בין עיתונים. ובימים היותר טובים של מעריב הוא וידיעות נראו לא פעם כתאומים סיאמים. התומכים בחוק נראים לי כאנשים שלא עושים את זה משיקולים נקיים. וככאלו שטובת הציבור לא עומדת לנגד עיניהם, שהרי כבר שנים מחולקים בישובים ובערים מקומנים בחינם, ואף אחד לא קם להלחם בחופש הביטוי שלהם. התומכים בחוק אומרים שישראל היום משרת את שלטון הימין אבל הארץ נראה כמי שמשרת את השמאל. לי אישית אין בעיה עם התופעה הזאת. כי לדעתי ריבוי קולות וריבוי דעות הוא ערובה לקיומה של הדמוקרטיה. ומי שרוצה שלא להזדהות עיתון עם קו פוליטי מסויים יכול לקרוא את העיתון שהוא מזדהה אתו. היום בעידן המחשבים כשבאינטרנט מתפרסמים עיתונים. וכשהחדשות הטריות מתפרסמות בהם לפני הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות  חשוב לדעתי פי כמה שלא לפגוע בחופש העיתונות. והיום שבו עקב הקדמה ועקב בעיות ניהול עיתונים נסגרים, צריך לתמוך  באלו שעדיין על פני השטח קימים. תראו מה שקרה לעיתונים כמו דבר, על המשמר, וכמעט למעריב. ותבינו למה אני מתכוונת. שמחתי לקרוא שבסקר שנערך לאחרונה הציבור אמר את דברו. וקבע שהוא מתנגד לפגיעה בחופש העיתונות על ידי המחוקק ממניעים אישיים. ושאין לו ספק בחיוניותם של החינמונים, ואני מקווה שהצעת החוק לקידום והגנת העיתונות  הכתובה בישראל של ח"כ איתן כבל לא תעבור, ושימצאו בכנסת מספיק חכי"ם שידאגו לשמור על עקרונות הדמוקרטיה. כי סתימת פיות מזכירה לי את הדיקטטורות הגדולות שבהן השלטונות קבעו אלו עיתונים יצאו לאור ואלו לא. ואלו כתבות תתפרסמנה בהם ואלו תגנזנה. אם הצעת החוק הזו תאושר היא לא תפגע רק בחופש העיתונות אלא גם באושיות הדמוקרטיה הישראלית. ועבורי ועבור רבים אחרים תגרום לכך שהמדינה תהיה שונה.