בית הורים בשירים / רימונה שיף.

              נכתב בהשראת ערב בבית הורי בתל אביב.

סימנים.

בכף האפלה
מתכנפים הפרפרים. 
כשמתחיל השעון לצלצול פתאום
הם עפים.
וצל חדש נולד. 
מרצד במנורה
כשני סימני קריאה סתומים. 
ואין למי לצפות
כאן.
בבית מלא צללים
מתרגשים הספרים במדף. 
בזהירות חורקת הכרסא. 
והמשקה האדום בבקבוק לא נלגם.
כשיתחילו ללחוש פתאום
ליד החלון המוגף. 
נתעופף בבת אחת כפרפרים
מוקפים בחומה.
כשני סימני שאלה סתומים.

נכתב בהשראת בקור בבית הורים ברמת -אביב.

לעת ערב.

לעת ערב צופה הלב
בפרחי השמש הרכים.
את המכאוב הראשון
הוא מכה ככדור במחבט. 
אורה מנמנמת בתחושותיו.
כחול בתחתית האפיקים. 
כחוק פיכוי הנחלים.
אבן שואבת היא
לכל הנהיר הסובב.
וכצליל ענבל בחוצות
לחלומות הנעורים ראי.