סיבה לדאגה / רימונה שיף.

לאחרונה חברה שלי חזרה מביקור בברלין שבגרמניה וקבעה שהעיר השתנתה במהלך השנה האחרונה. כדבריה, היום היא מלאה במוסלמים בעוד שאשתקד כשבקרה בה לראשונה לא ראתה אותם שם. היא תארה בפני כיצד החנויות ברחוב המרכזי הולכות ומקבלות צביון מוסלמי. וספרה שאפילו המוכרת במרכול בו קנתה מוצרים היתה מוסלמית, כששמעתי אותה חזרתי אחורה לביקור שלי עם בעלי בברלין לפני מספר שנים. העיר היתה אז אמנם קוסמופוליטית. אבל יום אחד לאחר שביקרנו במוזיאון היהודי עלינו לאוטובוס,  בתחנה מסוימת עלו אליו מוסלמים רבים, בעיקר מוסלמיות. לבושות בבגדים המסורתיים, החלטנו שכנראה ישנו רובע מוסלמי בקרבת מקום, והיום במבט לאחור אני אומרת שזו היתה ההתחלה של מה שמתרחש שם. יש לי חברה נוספת שהיא ילידת לונדון שבאנגליה לא מכבר היא חזרה מביקור משפחתי ותארה בפני כיצד לונדון מלאה במוסלמים. עד כדי שלא רואים בכלל נוצרים. אפילו בגינה מפורסמת גילתה שבנו מסגד עם כיפת זהב. היא הוסיפה וסיפרה לי שכל נהגי המוניות שעמם נסעה היו מוסלמים, ובכל החנויות שאליהם נכנסה לקנות המוכרים היו מוסלמים, "היה לי עצוב לראות שחנות בה קניתי בילדותי היא היום בבעלות מוסלמית" ציינה.  היום מדברים כל הזמן בתקשורת על ארגון הטרור הקיצוני דאעש שחדר לעיראק, לסוריה ובאחרונה ללבנון. על הארגון המזוהה עם אל קאעידה שתפס עמדות בצד הסורי של קוניטרה ומנהל קרבות עם החיילים הסורים. ואני לא מבינה את המפגינים שבמדינות העולם שערכו הפגנות נגד הלחימה שלנו בחמאס, שירה טילים על ישובי הדרום מזה ארבע עשרה שנה. וחפר מנהרות. להגיע לקיבוצים הסמוכים לעזה ולעשות בהם פיגועים. שיפקחו עיניים ויראו מה קורה אצלם. כיצד המהגרים המוסלמים דוחקים  את רגלי התושבים הנוצרים הוותיקים. ויחשבו על התוצאות הצפויות.  
השיחות שלי עם החברות הובילו אותי לספר "אהבה ומלחמה" שערכתי לפני עשרים שנה לאברהם זמיר שכבר איננו איתנו. הספר עוסק בסיפור השתלטותה של איראן על ארצות הברית, כשאיראן מחדירה פצצה אטומית לארצו של הדוד סם. הספר נשמע בזמנו הזוי למדי. וגם המחבר ציין בו שהכל דמיון בין הכתוב לבין המציאות הוא מקרי בלבד. היום אפשר בהחלט לאמר שהוא ראה אז את הנולד. ואירוע כזה יכול בהחלט לקרות למרות שהמדובר בתבוסה של מעצמה גדולה. רק לאחרונה ציינו שלוש עשרה שנה לפיגוע במגדלי התאומים של אל קאעידה בארצות הברית. אם תרחיש כזה היה נכתב לפני שנים היינו אומרים שהסופר לקה בהזיות. אבל עובדה, הדמיון עולה על המציאות. כשאני קוראת את הפרק "המנשר הראשון לאמריקנים לאחר ההשתלטות" אני חושבת שהוא בהחלט יכול להפוך למנשר הראשון לאירופאים. וכך כתוב בין השאר במנשר "הנשים בארצות הברית יופיעו בציבור ובמקומות העבודה כשהן מכוסות מכף רגל ועד ראש, יש להקפיד על כיסוי הראש ברעלה שבה פתח לעיניים בלבד. פתח זה יכוסה ברשת אבל שום גבר לא יוכל לראות את עיניה. אסור לאישה ללכת ברחוב עם גבר שאינו קרוב משפחה שלה". ובאשר לחינוך ולתרבות נאמר  "כל המוסדות להשכלה גבוהה יוכלו להמשיך ולתפקד רק אם מחצית שעות הלימוד של כל תלמיד תוקדשנה למקצועות לימוד מוסלמיים ואיראנים וללימודי השפה הערבית והשירה הערבית, מורים איראנים יגיעו יחד עם ספרים מתאימים. סטודנט שלא ישלים את לימודיו בנושא הקוראן וההיסטוריה של האיסלאם ולא ישלוט בשפה הערבית, לא יוכל לקבל תואר. כל מוסדות החינוך החל בפעוטונים ילמדו לדבר ולשיר בשפה הערבית כשפה ראשונה. כל הכנסיות, בתי הכנסת וכל הבניינים של דתות ופולחנים אחרים יימסרו למושלים אחרי שנותבו וכל סימני ההיכר של דת זו או אחרת. המושלים יבנו על הבניינים צריחי מסגד יתאימו את פנים המבנים לדרישות הדת המוסלמית.  לא יוצגו הצגות תיאטרון ולא יוקרנו סרטים בקולנוע או בטלוויזיה אם מופיעה בהם שחקנית שאינה מכוסה בשחור מכף רגל ועד ראש". ועוד "כל השחורים והצבעוניים, אשר יבקרו במסגדים של האיסלאם וילמדו ערבית וקוראן יקבלו 24,000 דולר לשנה. תוקם ועדה מיוחדת להכנת תוכניות בידור ותרבות באיראנית ובערבית לשימוש הרדיו והטלוויזיה, כל שלוחות הממשל ידאגו שתוך חודשים יפונו 'מישראל פלסטינה' כל היהודים ויחזרו להתישב בארצות מוצאם, יהודים שנולדו בישראל. יעברו למחנות מאסר באיראן עד שייחרץ גורלם או שיתאסלמו ויישארו בישראל",. אכן חומר למחשבה. לנו הישראלים ולכל מדינות העולם.