מזה שנים אני מכירה את חניתה הלוי ותמיד אני מתרשמת מחדש
מהאופטימיות שהיא מקרינה ומהנתינה שלה לזולת.
לאחרונה היא העניקה לי את ספר השירים שכתבה
"מילים", שעל כריכתו כתבה "המילים אינן מתות הן תמיד נולדות מחדש
ומחייכות". וכשאמרה לי "גדלתי על ברכי מתן תרומות בסתר ועזרה לזולת
שאפיינו את בני משפחתי.
וכשבגרתי ולימים גם כשהקמתי משפחה משלי המשכתי להתנהג
בהתאם. כך עשה יעקב בעלי המנוח, עד היום בני גם הם תורמים לזולת, ואני מרגישה
שהתברכתי". הבנתי שלא בכדי התרשמתי במיוחד מהשיר שלה, בו היא כותבת בין השאר
"אנשים זה הסם שלי, אני מריחה אותם, בולעת, לפעמים גם מסניפה, אפילו הכנתי
מאנשים מספר קוקטילים טובים". הספר "מילים" הוא אחד משלושת ספרי
שירה שכתבה, הוא מכיל שירים אישיים הכתובים בקורטוב של הומור, ובשפה פשוטה מרתקת
ומרגשת. חניתה תמיד נטתה לעבוד עם אנשים ולמען אנשים, היא עבדה קרוב לחמש עשרה שנה
עם נכי צה"ל ומשפחות שכולות. וכשהחליטה לעזוב , בקשו שתחזור לעוד שלושה
חודשים. היא חשה שהתעייפה ופנתה לעסוק אחר. פתחה חנות לחפצי חן בגבעתיים. כעבור שלוש שנים סגרה את החנות ועברה לרמת
השרון. מידי פעם כתבה שיר. סיפור קטן, והחליטה שהיא רוצה ללמוד עיתונות. ואמנם היא
למדה אצל נתן ברון עיתונות פרסום ויחצי ציבור, אחרי שגמרה את הקורס החלה לעבוד
במקומון "צומת רמת השרון". וכתבה בו כתבות פרופיל. בהמשך הפכה לכתבת
ראשית "בעולם האישה" ודאגה שיהיו בו כתבות מעניינות בנושאים שונים. אחרי
כן ערכה את כתבי העת "עולם האופנה", "אינדקס", "שרון
שלי", ועבדה ב"מעריב" כפרילנס ב"גבר לעניין"
וב"סגנון" בין לבין לימדה פקידות בבית ספר תיכון "פיטמן".
לאחרונה חוותה פגישה מרגשת עם תלמידה שלה שזיהתה אותה לאחר ארבעים שנה. כמו כן,
היתה עוזרת שיקום בבית ספר לחינוך מיוחד "אחיקם". ובתחום היצירתי כתבה
תסריט עם ניסים דיין "עוגיות המלח של סבתא סולטנה" לפי ספרו של בניה
סארי. התסריט נשאר בינתיים במגרה. מאידך היא זכתה להצלחה רבה עם תסריט שכתבה עם
בנה יואב הלוי, שהוא קולנוען, מפיק, תסריטאי ומרצה לקולנוע במכללת בית ברל. התסריט
נכתב לפי ספרה של דורית זילברמן "סירוס" והיה לתסריט הסרט
"טאהרה". "טאהרה" הוא סיפור אהבה חושני המתרחש
ברחבי האי סיני. בין שיח' בדואי לבין תיירת ישראלית ונוגע למילת נשים המתבטא
בגיבורה ומשנה את חייה, הסרט זכה בפרסים בינלאומיים, ולאחרונה זכה בנה יואב בפרס
בפסטיבל ירושלים על הסרט הדוקומנטרי "עסקה אפס שש". הנוגע לחוקרים של אייכמן.
יצירה ספרותית נוספת של חניתה "נקודת ה- ג'י של קרן בירד" נכתבה גם
כתסריט וגם כספר, וכן העלתה גם כמחזה בבית לסין, ב"נקודת ה-ג'י של קרן
בירד" גופת גבר נמצאת על שפת הים כששפתיו צבועות באדום בוהק. כביכול רצח שלא
פוענח, המשטרה פתחה בחקירה מחודשת וגילתה עולם אינטרנטי אפל ביזארי המלווה בגלישות
ליליות, כשהגיבורים מנהלים בינהם רומן אינטרנטי לוהט, במסגרת כתיבת "נקודת
ה-ג'י של קרן בירד" חניתה ערכה מחקר על היחסים הכי גבוהים של אדם עם עצמו
והקשרים שלו עם אנשים . כשהספר נכתב , כפי שמסתבר, החל עידן האינטרנט. היא כתבה בו
שהאינטרנט והמחשב יהיו משהו יומיומי.
והקדימה בנקודת המבט העתידית שלה את זמנה. בכל אופן, הספר אינו עוסק
באורגזמה כפי שרבים חושבים. התסריט שלו תורגם לאנגלית. חניתה כתבה כאמור, שלושה
ספרי שירה. ספר השירים שלה "עץ
התפוחים" תורגם לערבית, שירה "אהיה גדול" הופק כסרט באורך שבע
דקות, שש עשרה משיריה הלחנו על ידי המלחינים רוברט ניסנזון, נטע רז ורובי ראובני. מאז שהפכה לסבתא, יש לה שלושה בנים ותשעה נכדים,
החלה לכתוב ספרי ילדים, מספרה "דרקוני אריה ואנשי החלל" עשו תערוכה
שהצגה ברחבי הארץ. ובהקשר זה חניתה מספרת שהרעיון שלה היה לעשות תערוכות לפי
ספרים, התערוכה הראשונה שלה בבית הסופר היתה לפי הספר הזה. והיום שם מידי פעם
מוצגות תערוכות שמבוססות על שירים. את הציורים לספר צייר הצייר שרגא הלר,
"כשהוא קרא את הספר הוא שאל אותי 'איך את רוצה שאצייר דרקוני אריה' אמרתי לו שיקח את הגוף של האריה ואת הפנים של
הדרקון, ולאחר שיצייר דרקון שהוא חצי אריה יוסיף לו רעמה של שער, וככה יצא לו
דרקון אריה". מגלה חניתה. בספר ילדים נוסף שכתבה הנקרא "למי מחכים
החיבוק והנשיקה", מסופר על נכדים שבאים לבקר את סבתא שלהם ומעניקים לה חיבוק
ונשיקה, והיא מכניסה את החיבוקים והנשיקות למקרר. ואומרת להם שלכשהם לא יהיו לידה
היא תוציא אותם מהמקרר וככה הם ימשיכו להיות ביחד. הספר מעלה את ערכם של הסבים
והסבתות, חניתה מעידה שסבים וסבתות שהקריאו לנכדיהם את הספר שלה ספרו לה שהם
אוהבים אותם מאוד. שניים מספרי הילדים שכתבה תורגמו לאנגלית, בסחה"כ היא
הוציאה לאור עשרה ספרים. חניתה חברה ב"אגודת הסופרים". היא חברה בעמותה
של בית התנ"ך, חברה ב"חברה לחקר המקרא" וב"אקדמיה לקולנוע וטלוויזיה",
מזה שנים היא יור' אנ"י אגוד נשים יוצרות בישראל. בעבר היתה חברת הנהלה
באגודת הסופרים. וכיום היא חברת הנהלה ב"אגוד כללי הסופרים בישראל". עוד
היא מנחת יוגה צחוק וחברה בארגון של מנחי יוגה צחוק, כמנחת יוגה צחוק וכאוהבת אדם
היא גורמת בדרך הזאת לאנשים להיות שמחים, וכמי שניצלה חמש פעמים ממצבים שיכלו להסתיים בכי רע חשוב לה
להעניק משמעות לחיים של אחרים. וכשאני חושבת לעצמי מאין חניתה שואבת כוחות ואיך יש
לה זמן לכל הפעילות והיצירתיות המגוונת שלה. אני נזכרת שפעם אמר לי אדם חכם שזמן
יוצרים. וכשיוצרים זמן ישנם כוחות למלא אותו בתכנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה