יו"ר סיעת העבודה איתן כבל, מתכוון להביא בקרוב לאישור בכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק שאוסרת לחלק חינם את החינמון "ישראל היום", הסתבר לי לאחרונה, שעל הצעת החוק חתמו מלבדו החכי"ם הבאים: רוברט אלטוב מישראל ביתנו. איילת שקד מהבית היהודי, אלעזר שטרן מהתנועה, אילן גילאון ממרץ, יואל רוזבוב מיש עתיד. ואילו החכי"ם יצחק כהן ויצחק וקנין מש"ס שהיו חתומים על הצעת החוק, ביקשו ממזכירות הכנסת למחוק את שמם, משום שמצאו ששגו. וחזרו בהם מכוונתם לתמוך בו. בהצעת החוק כפי שנודע לי נטען כי מטרתו היא לחזק את העיתונות בישראל. ולגרום לתחרות בין העיתונים. תמוהה בעיני שההתיחסות בחוק הוא לחינמון "ישראל היום" שיוצא לאור שש פעמים בשבוע.
ולא ל"פוסט" שיוצא לאור חמש פעמים בשבוע. האם יוזם החוק ותומכיו מתכוונים לכך שלא כדאי להוציא לאור בישראל חינמון שש פעמים בשבוע. ושכן יוציאו לאור חינמון חמש פעמים בשבוע. יוזמי החוק והתומכים בו מצביעים בנימוקי המניעים שלהם על העובדה שהעיתונות הכתובה קורסת היום במדינה. ואומרים שאם לא יצאו בה לאור חינמונים כדוגמת "ישראל היום" היא תתאושש. ואולם כפי שאני מבינה הקריסה של העיתונות היומית היא בכלל עולמית. לא בגלל הוצאתם לאור של החינמונים אלא בגלל המחשבים והאינטרנט בפרט. אמרו לי שבכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות מחולקים לציבור לפחות שני חינמונים. ולא שמעתי על כאלו שקמו וחלקו בהן המגמה הזאת. כמו שאצלנו עומדים חכי"ם לעשות. יוזמי החוק כנראה מתעלמים מהעובדות בשטח ומעלים נימוקים שעלי כעיתונאית לא מתקבלים. הם אומרים גם שבאמצעות התיק שלהן הם עשויים לקרב אנשים לעיתונות הכתובה. ואני אומרת שאם התיק הזה יחוקק תהיה בתרבות הישראלית החמצה. שהרי לא לכל האנשים יש אמצעים לעשות מינוי לעיתונים, וגם לא אמצעים לרכוש אותם יום יום. וחינמון כמו "ישראל היום" מאפשר לציבור קוראים גדול לצרוך עיתון ולהיות בעניינים. אני חושבת שאם באמצעות החוק ימחקו החינמון בישראל העיתונות הכתובה תפסיד קוראים רבים. ולאלו שסבורים שחינמון כדוגמת "ישראל היום" פוגע בעיתונים היומיים אומר שאני בטוחה שאלו שרגילים לקרוא עיתונים כדוגמת "ידיעות אחרונות", "מעריב", וה"ארץ" ימשיכו להיות מנויים עליהם. או לרכוש אותם יום יום. כי גם בישראל עיתון הוא הרגל, לפני "ישראל היום" יצא החינמון "אנשים" פעם בשבוע אף ח"כ לא התקומם. כנראה שפעם בשבוע יכול היה להיות מחולק חינמון באופן קבוע. ובכלל מזה שנים יוצאים לאור בערים ובישובים מקומונים בסוף שבוע. ראשי העריות והמועצות המקומיות מוצאים בהם במה למסירת המסרים שלהם וגם נבחרי הציבור זוכים בהם לכיסוי הולם. ועצם קיומם התקבל עליהם בברכה מרגע הופעתם. התופעה הזאת מעוררת בהחלט שאלות לאור החוק המוצע היום. אני רואה לנגד עיני כיצד סגירת עיתון במדינה גורמת להוצאתם לשוק העבודה של עשרות עיתונאים ועובדים נוספים, והגדלת האבטלה. שהרי אין לנו היום מגוון של עיתונים יומיים כמו פעם, שיכולים לקלוט אותם לשורותיהם ושואלת את עצמי האם יוזמי החוק ותומכיו לא חשבו על התוצאות הצפויות מיוזמתם, לדעתי הם פוגעים גם בחופש העסוק. ומונעים בתקשורת הכתובה תחרות הוגנת. כי אם ישנם חינמונים וישנם עיתונים שהם בתשלום. העיתונים שבתשלום יצטרכו להתחרות בחינמונים, ויעשו הכל כדי למשוך את הקוראים לקרוא אותם. באמצעות כתבות איכותיות וסיפורים אקטואליים ומעניינם, אכן, אם הם יביאו סקופים וסיפורים חדשותיים שאת הקוראים יסקרנו ויענינו הם ימשיכו להיות מבוקשים. ויש גם סיכויים שכאלו שלא חשבו להוציא עליהם כספים ירכשו אותם. בהקשר זה אציין גם שעוד לפני שהחינמון "ישראל היום" יצא לאור הבחנתי לא פעם בכותרות דומות ואפילו זהות ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות". וסיפורים שהוכרזו על ידם כבלעדיים נמצאו בשניהם. אם החינמון "ישראל היום" יסגר אני צופה שהמצב הזה יחזור. ויעשה את העיתונים היומיים והפכו אותם למגוחכים. אומרים שח"כ איתן כבל וכל אלו שאיתו הולכים שואפים באמצעות החוק לגרום לכך ש"ידיעות אחרונות" יהפך שוב להיות העיתון הנפוץ במדינה. ואני לא מבינה למה רק עליו מדברים, בעוד שקיימים עדיין עוד שני עיתונים יומיים "מעריב" וה"ארץ". האם רק אינטרסים של עיתון אחד עומדים לנגד כל אלו שמאחורי החוק עומדים. ובחזרה לעובדה שבכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות קיימים לפחות שני חינמונים. אני חושבת שהחוק המוצע עשוי לפגוע בדמוקרטיה שלנו. ולהפוך את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית, וגם אינה תרבותית כפי שהיא שואפת להראות. אני מאוד מבינה את החכ"ים שתמכו בחוק בתחילה וחזרו בהם. ומעריכה אותם על כך שלאחר מחשבה שניה ומעמיקה הם החליטו להיות שומריה של הדמוקרטיה ולא מהרסיה. אני מתנגדת לחוק כעיתונאית שחיה את התקשורת שנים רבות. וחושבת שהוא לא עומד בקנה אחד עם ערכי הדמוקרטיה והתרבות של המדינה. ושמאבקים בין שני עיתונים יומיים מובילים לא צריכים להביא לחקיקה בכנסת ולמהפכה מיותרת בתקשורת הכתובה.
ולא ל"פוסט" שיוצא לאור חמש פעמים בשבוע. האם יוזם החוק ותומכיו מתכוונים לכך שלא כדאי להוציא לאור בישראל חינמון שש פעמים בשבוע. ושכן יוציאו לאור חינמון חמש פעמים בשבוע. יוזמי החוק והתומכים בו מצביעים בנימוקי המניעים שלהם על העובדה שהעיתונות הכתובה קורסת היום במדינה. ואומרים שאם לא יצאו בה לאור חינמונים כדוגמת "ישראל היום" היא תתאושש. ואולם כפי שאני מבינה הקריסה של העיתונות היומית היא בכלל עולמית. לא בגלל הוצאתם לאור של החינמונים אלא בגלל המחשבים והאינטרנט בפרט. אמרו לי שבכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות מחולקים לציבור לפחות שני חינמונים. ולא שמעתי על כאלו שקמו וחלקו בהן המגמה הזאת. כמו שאצלנו עומדים חכי"ם לעשות. יוזמי החוק כנראה מתעלמים מהעובדות בשטח ומעלים נימוקים שעלי כעיתונאית לא מתקבלים. הם אומרים גם שבאמצעות התיק שלהן הם עשויים לקרב אנשים לעיתונות הכתובה. ואני אומרת שאם התיק הזה יחוקק תהיה בתרבות הישראלית החמצה. שהרי לא לכל האנשים יש אמצעים לעשות מינוי לעיתונים, וגם לא אמצעים לרכוש אותם יום יום. וחינמון כמו "ישראל היום" מאפשר לציבור קוראים גדול לצרוך עיתון ולהיות בעניינים. אני חושבת שאם באמצעות החוק ימחקו החינמון בישראל העיתונות הכתובה תפסיד קוראים רבים. ולאלו שסבורים שחינמון כדוגמת "ישראל היום" פוגע בעיתונים היומיים אומר שאני בטוחה שאלו שרגילים לקרוא עיתונים כדוגמת "ידיעות אחרונות", "מעריב", וה"ארץ" ימשיכו להיות מנויים עליהם. או לרכוש אותם יום יום. כי גם בישראל עיתון הוא הרגל, לפני "ישראל היום" יצא החינמון "אנשים" פעם בשבוע אף ח"כ לא התקומם. כנראה שפעם בשבוע יכול היה להיות מחולק חינמון באופן קבוע. ובכלל מזה שנים יוצאים לאור בערים ובישובים מקומונים בסוף שבוע. ראשי העריות והמועצות המקומיות מוצאים בהם במה למסירת המסרים שלהם וגם נבחרי הציבור זוכים בהם לכיסוי הולם. ועצם קיומם התקבל עליהם בברכה מרגע הופעתם. התופעה הזאת מעוררת בהחלט שאלות לאור החוק המוצע היום. אני רואה לנגד עיני כיצד סגירת עיתון במדינה גורמת להוצאתם לשוק העבודה של עשרות עיתונאים ועובדים נוספים, והגדלת האבטלה. שהרי אין לנו היום מגוון של עיתונים יומיים כמו פעם, שיכולים לקלוט אותם לשורותיהם ושואלת את עצמי האם יוזמי החוק ותומכיו לא חשבו על התוצאות הצפויות מיוזמתם, לדעתי הם פוגעים גם בחופש העסוק. ומונעים בתקשורת הכתובה תחרות הוגנת. כי אם ישנם חינמונים וישנם עיתונים שהם בתשלום. העיתונים שבתשלום יצטרכו להתחרות בחינמונים, ויעשו הכל כדי למשוך את הקוראים לקרוא אותם. באמצעות כתבות איכותיות וסיפורים אקטואליים ומעניינם, אכן, אם הם יביאו סקופים וסיפורים חדשותיים שאת הקוראים יסקרנו ויענינו הם ימשיכו להיות מבוקשים. ויש גם סיכויים שכאלו שלא חשבו להוציא עליהם כספים ירכשו אותם. בהקשר זה אציין גם שעוד לפני שהחינמון "ישראל היום" יצא לאור הבחנתי לא פעם בכותרות דומות ואפילו זהות ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות". וסיפורים שהוכרזו על ידם כבלעדיים נמצאו בשניהם. אם החינמון "ישראל היום" יסגר אני צופה שהמצב הזה יחזור. ויעשה את העיתונים היומיים והפכו אותם למגוחכים. אומרים שח"כ איתן כבל וכל אלו שאיתו הולכים שואפים באמצעות החוק לגרום לכך ש"ידיעות אחרונות" יהפך שוב להיות העיתון הנפוץ במדינה. ואני לא מבינה למה רק עליו מדברים, בעוד שקיימים עדיין עוד שני עיתונים יומיים "מעריב" וה"ארץ". האם רק אינטרסים של עיתון אחד עומדים לנגד כל אלו שמאחורי החוק עומדים. ובחזרה לעובדה שבכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות קיימים לפחות שני חינמונים. אני חושבת שהחוק המוצע עשוי לפגוע בדמוקרטיה שלנו. ולהפוך את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית, וגם אינה תרבותית כפי שהיא שואפת להראות. אני מאוד מבינה את החכ"ים שתמכו בחוק בתחילה וחזרו בהם. ומעריכה אותם על כך שלאחר מחשבה שניה ומעמיקה הם החליטו להיות שומריה של הדמוקרטיה ולא מהרסיה. אני מתנגדת לחוק כעיתונאית שחיה את התקשורת שנים רבות. וחושבת שהוא לא עומד בקנה אחד עם ערכי הדמוקרטיה והתרבות של המדינה. ושמאבקים בין שני עיתונים יומיים מובילים לא צריכים להביא לחקיקה בכנסת ולמהפכה מיותרת בתקשורת הכתובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה