מחלוקת בניון / רימונה שיף.

סוף סוף קראתי את הנוסח המלא של השיר "אחמד אוהב ישראל" שכתב עמיר בניון. התרשמתי שהשיר משקף את המציאות בה אנו חיים כיום. נראה לי שהוא נכתב מתוך סערת רגשות וכאב.  הוא מספר  סיפור של מחבלים מנקודת מבטם. אבל אני לא מכירה שום מחבל שהיה סטודנט באוניברסיטה הישראלית. כנראה שבניון הציג בשירו סטודנט ערבי כדי להצביע על התערותם של המחבלים האחרונים בחיינו. אלו שעם היתרון שהם מכירים את המקומות בהם הם עובדים ואת האזורים הסמוכים להם מבצעים בהם ברגע מסויים פיגוע. הנה, המחבל שניסה  להתנגש בחייו של יהודה גליק עבד במסעדה במרכז בגין שבו נשא יהודה את הרצאתו. אחד המחבלים מהשניים שעשו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף עבד במכולת הסמוכה. הרבה לפני הפיגועים האחרונים היה מקרה של ערבי שעבד במסעדה בבת ים עם ישראלי שפותה על ידו  לעבור איתו אל מעבר לקו הירוק ושם פגע בו. ובימים אלו פורסם שהצעיר שעבד על פגומים של בנין בפתח תקוה היה  גם הוא קורבן של פיגוע לאומני. כאשר אחד העובדים הערבים שם חתך את הכבל שעליו השתלשל. עם זאת אני מבינה מאוד את הסערה הציבורית שהשיר של בניון מחולל. כי בימים נפיצים אלו הוא מגדיל את החשד כלפי הערבים שעובדים אצלנו בישראל. והוא עלול להגביר גם את רגשות הנקם של חמומי המוח כלפיהם, ואני מתכוונת לאנשים כמו אלו שתקפו את נהג המונית מכפר קאסם שהסיע אחיות מבית חולים לבני ברק, ולמרות שהיה לו שלט על המכונית שהוא בתפקיד כמעט עשו בו לינץ'. לכן  השיר הוא שיר טעון, אבל בניון לא חשב לדעתי על תוצאות הצפויות בעקבותיו בעת הזאת. אם שואלים אותי אני לא הייתי מפרסמת שיר טעון שכזה בתקופה רגישה אלא מחכה לימים רגועים יותר. בתקווה שהוא יתקבל בהם אחרת.  אני מבינה את החלטת הנשיא רובי ריבלין שהשיר הזה לא יהיה מושמע באירוע שבביתו מתקיים. כי לדעתי נשיא צריך להיות ייצוגי ומורם מעם. והוא צריך להיות הנשיא של כולם. גם של המעוטים שבקרבנו חיים. שירים שמושמעים באירועים שבבית הנשיא נערכים צריכים להיות כפי שאני מבינה, שירים רגועים, שירים שמדברים על דו קיום, שלום ואהבת מולדת. ישנם כאלו שמוחים על ההחלטה הנשיאותית בשם חופש הביטוי. ואני אומרת שאני גם כן דוגלת בחופש הביטוי. אך לשיר מחאה שמדבר על גל הטרור האחרון אין מקום להיות מושמע באירוע נשיאותי, הנה, גם על שניים מהשירים האהובים עלי "עורי עור" של אביב גפן ו"איך קוראים לאהבה שלי" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. שהיה מושמע הרבה בתקופת האנתיפאדה השניה. לאחר כל פיגוע. אני מוצאת שהם שירי מחאה שמדברים על המצב הביטחוני שלנו ואינם מתאימים להיות מושמעים באירועים שבחסות נשיא המדינה נערכים. יודעי דבר כביכול, טוענים שהסערה סביב שירו  של בניון, מתחוללת כי מדובר ביוצר וזמר מזרחי שהוא גם ימני. ואני מזכירה לכם שבעבר היו גם כן שירים שחוללו סערה ציבורית ואפילו אסרו על השמעתם בשידורי הרדיו. כמו למשל "הסלע האדום" ו"שיר לשלום" והם נכתבו על ידי יוצרים אשכנזים ובוצעו על ידי זמרים אשכנזים. שהיו אנשי השמאל. ואף אחד כפי שאני זוכרת לא אמר אז שסותמים להם את הפיות בגלל שהם אשכנזים ושמאלנים, אני קובעת שאסור לפסול שירים בגלל שהם מביעים מחאה על המתרחש במדינה. אלא רק אם הם פוגעים בביטחונה. מצידי שכל שדר ושדר יעשה את חשבון הנפש שלו ויחליט אם להשמיע את שירו של בניון, להחרים בכלל את בניון זה לדעתי לא לעניין. נשיא המדינה יכול היה לדבר איתו ולבחור ביחד איתו שירים אחרים. כי בניון לדעתי הוא יוצר מדהים וזמר מחונן ויש לו ברפרטואר שלו הרבה שירים מצוינים.  כפי שאתם רואים אין לי ביקורת חריפה על שירו של בניון. אך יש לי ביקורת חריפה על התנהגותם של ישראלים מסוימים כלפי ערבים. רק בגלל מוצאם. אני נגד הכללות. ומוצאת שחיים בקרבנו גם ערבים שהם אזרחים הגונים, ואנשים טובים שרוצים לחיות בשקט ולעבוד כאן בכבוד. אני נתקלת ברופאים ואחיות ערבים שאכפת להם מכל המאושפזים, ללא הבדל מוצא ודת. ותראו כיצד רוקחים ערבים בסופר פארם ובניו פארם משרתים את הפונים אליהם, וכיצד הערבים שעובדים בבנין מהווים פתרון לחוסר הרצון של הישראלים לעבוד בעבודה הזאת. יהודה גליק שהשתחרר לא מכבר מבית החולים התיחס במסיבת עיתונאים שערך לכך  שפגע בו מחבל. אך מאידך, בבית החולים סייע לו להחלים רופא ערבי, לכן, כל אלו שאין להם כל קשר לטרור לא צריכים לשלם מחיר על פשעים שעשו אחרים ולהיות מקופחים. אני סבורה שגם בניון יודע שבקרבנו חיים ערבים שהם אזרחים הגונים ואנשים טובים. שרוצים לחיות בשקט ולעבוד כאן בכבוד, ולא התכוון בשירו אליהם אלא רק לאלו מהם שהפכו למחבלים. לאחרונה קמו כאלו הקוראים להעמיד לדין את בניון בגין הסתה נגד ערביי ישראל. ואומרים שאם זו לא הסתה אז מהי הסתה, אני קוראת להם לעיין שוב במילים ולהיווכח לדעת שהם לא מדברים על ערביי ישראל ככלל, אלא רק על אלו שפוגעים ביהודים, בסקר שפורסם ב"ישראל היום" 42% סבורים שהשיר לגיטימי. ו-38% מגדירים אותו כלא ראוי. אני מרוצה מהתוצאות המראות שרבים כמוני מבינים שהשיר לא נכתב לשם הסתה. ואני מרוצה שהוויכוח סביב השיב הציב שאלה תרבותית רחבה בציבור הישראלי. והקיף מגזרים שונים מה שבטוח הוא שלאנשים כאן אכפת מהשירים המושמעים.