מפורים יש לי זיכרונות שנוגעים דווקא למכשפות. בפורים אחד בילדותי צפיתי במרפסת האחורית של ביתי כיצד בונים מכשפה מעץ, כולם היו שם מומחים. ואף אחד לא התיעץ עם השני כיצד היא תעצב. שלב אחר שלב. מאוחר יותר הלכתי עם הורי לעדלידע, ישבנו בשורה הראשונה עם כל המכובדים, ראיתי טוב את מה שהתרחש ברחוב, התזמורות, המכוניות, הרקדנים, הרקדניות, והילדים המחופשים, כשהבחנתי במכשפה נוסעת, בובה ענקית במשאית ססגונית, שלחתי לה ברכה להצלחה, והייתי מרוגשת ושמחה, הסיפור השני נוגע למכשפות אנושיות. הימים היו ימים שכיכר רבין נקראה כיכר מלכי ישראל. במקום לא היתה עירייה אלא מגרש גדול ושומם. בפורים הגיע לשם קרקס. ואמי אחותי ואני הלכנו לראות את ביתני הלולינים וכלובי החיות. והנה הגיעו שני אחים ילדים מהשכונה כשהם למכשפות מחופשים שלא ראו להם את הפנים. אמי ניסתה לגלות את זהותם מאחורי המסכות. נגעה בהם, סובבה אותם וקראה בשמם. ברגע מסוים אחותי התינוקת נפלה מהעגלה. היה לה מזל שלא קרה לה כלום בכלל. ומאז אנחנו אומרים שבזכות מכשפות פורים קורים נסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה