לאחרונה נפגשתי עם הזמר מיכאל מחפוד פטישי. מי ששר בזמנו את הלהיט
"ממי", מגיל שבע עשרה החזיק רכוש גנוב. גנב מכוניות, גנב גיטרה, ישב
בכלא תל-מונד בישראל. ברח לצרפת. הפך לשודד בנקים. וישב במעצר גם שם.
והיום הוא פותח דף חדש בחיים. הוא סיפר לי שבזמן שישב בכלא שאל את
עצמו מה הוא צריך לעשות כדי שיצא נשכר, הפסיק לעשן, התחיל לכבד את
האסירים והסוהרים, והגיע עם עצמו למסקנה שהוא יוצר לעצמו את הקשיים,
ומתחבר אליהם מתוך השנאה והזעם שבו. והחליט להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לסלוח לאסירים, לשוטרים ולמ לאסירים , לשוטרים ולמערכת השיפוטית. כי מהסליחה נוצרת אהבה, וחש שיש לו
צורך להגן על אנשים שזקוקים להגנה. ומאותו רגע שהחלו אצלו השינויים חלו
אצלו רק דברים טובים בחיים. הוא הודה בפני שמהניסיון שלו הסליחה מסלקת
הטינה מהלב וחש הקלה, ואמר לי "תראי מה קורה לנו היום עם האויבים שלנו,
אין סליחה ואין מחילה, ויש לנו שפיכות דמים, אם שני הצדדים היו יודעים את משמעות
והמחילה היה לנו שלום לדורות. אנחנו היום חברה משוסעת, חברה אנושית,
זה כמו גוף אנושי. בגוף כל תא מקבל את החמצן שמגיע לו. בחברה אנושית כולם
זקוקים לעזרה הדדית וכל אדם זקוק ליחס שווה, אחרת החברה האנושית תקרוס.
כמו שקורס הגוף האנושי שלא מקבל את מה שמגיע לו, ברגע שניגשים לאויב הכי גדול עם
חיוך וכוונות טובות הוא לעולם לא ינזק. כששאלתי אותו מה הוא עושה בשטח כדי
לישם את השינוי שבו הוא דוגל, סיפר לי שהקים עמותה שנקראת "אלה. אדם למען
אסיר". ופרש בפני את האני מאמין שלו. "אני מאמין שצריך לחבר את האנשים
לאסירים. לגרום לאנשים שיקשיבו להם. לשנות את הגישה החברתית שקיימת
במדינה, ולעבור למערכת טיפולית. צריך לטפל באנשים שסטו מהדרך הישרה גם
ברוצחים, כי הם פגועים. וכשאדם מרגיש עצמו פגוע הוא מבצע דברים שליליים, מרוב
יאוש ותסכול. חוסר טפול באנשים פגועים יוצר חולי בחברה. והמטרה שלנו היא ליצור
חברה בריאה יותר, על כן, אני סבור שצריך לבוא אל אותם אנשים שנפגעו ממקום
הומאני, להראות להם שאכפת לו מהם ולא לסלוד מהם. אני מאמין שאסירים צריכים
טיפול שיקומו לא הרחקה ולא נקמה. צריך להוציא את המחלה מבני האדם, ולא
לכלוא אותם עם המחלה בבתי כלא. היום גם למחלות קשות יש סיכוי". כשנפרדתי
ממנו הרהרתי רבות על המסרים שלו לשקום אסירים. וחשבתי לעצמי שאמנם מגיע לאסירים
שישקמו אותם, אפילו לאלו בצעו מעשים נוראים. אבל עד שמשקמים אותם מן הראוי
שיבודדו מהחברה. כי בשלבים הראשונים הם עדיין מסוכנים. וכשבעלי המקצוע
יחשבו שהם כבר משוקמים מן הראוי לדעתי, שימשיכו לפקח עליהם, אפילו פקוח צמוד.
לבל יחזרו לסורם. ובאשר לסליחה ומחילה, אמרתי לעצמי שבכלות הכל קשה למחול. וגם אם
האסירים יהיו באמת משוקמים תמיד תרדוף עננה מעל ראשם. ואם כבר על שיקום
אסירים אנחנו מדברים נשאלת השאלה על אלו אסירים. על כאלו שחוטפים חילים או
טרמפיסטים תמימים, על כאלו שמפוצצים אוטובוסים או שמפוצצים במקומות אחרים.
ואם ברוצחים אנו עוסקים אז נשאלת השאלה באלו רוצחים, בבעלים שרוצחים את
נשותיהם, בהורים שרוצחים את ילדיהם או להיפך בילדים שרוצחים את ההורים.
במחסלי חשבונות או ברוצחים לשם שוד ועוד. ואם כבר משקמים מי אמר שזה יהיה קל
לשקם את האסירים בכלל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר ברוצחים שרצחו בדם קר.
"ממי", מגיל שבע עשרה החזיק רכוש גנוב. גנב מכוניות, גנב גיטרה, ישב
בכלא תל-מונד בישראל. ברח לצרפת. הפך לשודד בנקים. וישב במעצר גם שם.
והיום הוא פותח דף חדש בחיים. הוא סיפר לי שבזמן שישב בכלא שאל את
עצמו מה הוא צריך לעשות כדי שיצא נשכר, הפסיק לעשן, התחיל לכבד את
האסירים והסוהרים, והגיע עם עצמו למסקנה שהוא יוצר לעצמו את הקשיים,
ומתחבר אליהם מתוך השנאה והזעם שבו. והחליט להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לסלוח לאסירים, לשוטרים ולמ לאסירים , לשוטרים ולמערכת השיפוטית. כי מהסליחה נוצרת אהבה, וחש שיש לו
צורך להגן על אנשים שזקוקים להגנה. ומאותו רגע שהחלו אצלו השינויים חלו
אצלו רק דברים טובים בחיים. הוא הודה בפני שמהניסיון שלו הסליחה מסלקת
הטינה מהלב וחש הקלה, ואמר לי "תראי מה קורה לנו היום עם האויבים שלנו,
אין סליחה ואין מחילה, ויש לנו שפיכות דמים, אם שני הצדדים היו יודעים את משמעות
והמחילה היה לנו שלום לדורות. אנחנו היום חברה משוסעת, חברה אנושית,
זה כמו גוף אנושי. בגוף כל תא מקבל את החמצן שמגיע לו. בחברה אנושית כולם
זקוקים לעזרה הדדית וכל אדם זקוק ליחס שווה, אחרת החברה האנושית תקרוס.
כמו שקורס הגוף האנושי שלא מקבל את מה שמגיע לו, ברגע שניגשים לאויב הכי גדול עם
חיוך וכוונות טובות הוא לעולם לא ינזק. כששאלתי אותו מה הוא עושה בשטח כדי
לישם את השינוי שבו הוא דוגל, סיפר לי שהקים עמותה שנקראת "אלה. אדם למען
אסיר". ופרש בפני את האני מאמין שלו. "אני מאמין שצריך לחבר את האנשים
לאסירים. לגרום לאנשים שיקשיבו להם. לשנות את הגישה החברתית שקיימת
במדינה, ולעבור למערכת טיפולית. צריך לטפל באנשים שסטו מהדרך הישרה גם
ברוצחים, כי הם פגועים. וכשאדם מרגיש עצמו פגוע הוא מבצע דברים שליליים, מרוב
יאוש ותסכול. חוסר טפול באנשים פגועים יוצר חולי בחברה. והמטרה שלנו היא ליצור
חברה בריאה יותר, על כן, אני סבור שצריך לבוא אל אותם אנשים שנפגעו ממקום
הומאני, להראות להם שאכפת לו מהם ולא לסלוד מהם. אני מאמין שאסירים צריכים
טיפול שיקומו לא הרחקה ולא נקמה. צריך להוציא את המחלה מבני האדם, ולא
לכלוא אותם עם המחלה בבתי כלא. היום גם למחלות קשות יש סיכוי". כשנפרדתי
ממנו הרהרתי רבות על המסרים שלו לשקום אסירים. וחשבתי לעצמי שאמנם מגיע לאסירים
שישקמו אותם, אפילו לאלו בצעו מעשים נוראים. אבל עד שמשקמים אותם מן הראוי
שיבודדו מהחברה. כי בשלבים הראשונים הם עדיין מסוכנים. וכשבעלי המקצוע
יחשבו שהם כבר משוקמים מן הראוי לדעתי, שימשיכו לפקח עליהם, אפילו פקוח צמוד.
לבל יחזרו לסורם. ובאשר לסליחה ומחילה, אמרתי לעצמי שבכלות הכל קשה למחול. וגם אם
האסירים יהיו באמת משוקמים תמיד תרדוף עננה מעל ראשם. ואם כבר על שיקום
אסירים אנחנו מדברים נשאלת השאלה על אלו אסירים. על כאלו שחוטפים חילים או
טרמפיסטים תמימים, על כאלו שמפוצצים אוטובוסים או שמפוצצים במקומות אחרים.
ואם ברוצחים אנו עוסקים אז נשאלת השאלה באלו רוצחים, בבעלים שרוצחים את
נשותיהם, בהורים שרוצחים את ילדיהם או להיפך בילדים שרוצחים את ההורים.
במחסלי חשבונות או ברוצחים לשם שוד ועוד. ואם כבר משקמים מי אמר שזה יהיה קל
לשקם את האסירים בכלל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר ברוצחים שרצחו בדם קר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה