לאחרונה בקרתי במסגרת היותי עיתונאית במרכז יום מדהים לקשישים, מרכז
נהורה הנמצא במרכז הכפרי נהורה במועצה האזורית לכיש. את פני קיבל
המנהל אבי אנטבי, אדם חם, לבבי המעניק לב רחב לבני גיל הזהב.
שהיה איש צבא בעברו. וצוות של עובדים מסורים שהדאגה לזולת תמיד
עומדת לנגד עיניהם. וראיתי שם קשישים שהחיוך לא מש מהפנים שלהם.
כן, כל כך הם מרוצים. ולא בכדי. כי המקום מציע שרותים ומגוון פעילויות.
לכל אלו שבאים בו לשהות ולהנות. במספרה עושות תמורת כמה שקלים קשישות.
תספורות, צבע ותסרוקות. בלובי הגדול שומעים סיפורים מפי מספרת סיפורים,
בהמשך היום יבוא לשם הרב של נהורה וידבר איתם על פרשת השבוע. בכניסה
הקדמית ישנו מרכז ספורט מוטורי. עם מכשירים שמתאימים לקשישים.
וישנה שם גם משתלה שעליה נאמר לנו ששותלים בה כבר 200 פקעות. ושיש
לה קשר עם משתלות אחרות. וישנו שם גם מגרש שבו משחקים פטאנג משחק
כדורת צרפתי. שכפי שהסתבר לי הוא צובר תאוצה ואפילו משחקי ליגה כבר
משחקים. כל מי שמשתתף בחוג למחשבים מקבל אליו הביתה מחשב כדי
שישתמש ויתאמן בו. המנהל אבי אמר לי שכל משתתפי החוג הם חברים שלו
בפייסבוק. אני לא מתפלאת. בחוג לציור פגשתי כאלו שעד שהצטרפו אליו לא
החזיקו מכחול ביד. ואכן במסדרון ניצבים על קנים ציורים יפיפיים מעשי ידיהם
וגם עבודות יד מקרמיקה. בחוג להתעמלות ראיתי קשישות וגם מטפלת פיליפינית אחת.
עושות תרגילים למניעת אוסטרופוזיס, המתעמלת אירנה סיפרה לי שהיא מלמדת אותם גם
ריקודי פלמנקו. ובימים החמים היא לוקחת אותם לפארק הסמוך שבו הן מתעמלות
על המכשירים שבו נמצאים, המנהל אבי הוסיף וסיפר לי שבכלל הוא דואג שכל
עובדי הצוות יעשו פעילות גופנית, למשל, הם משחקים באולינג באשקלון. לחוג
למלאכה מגיעות קשישות עושות עבודת יד, ועוזרות אחת לשניה להשחיל חוטים במחטים.
חלקן הגיעו בכסאות גלגלים וחלקן עם הליכונים. המדריכה סיפרה לי שהיא ממחזרת
חומרים שבחלקן הן משמשות לעשיית העבודות. ושכל פעילות ייצירתית שכזאת היא
מסיימת בשעת אקטואליה, במרכז חדר רב תכליתי המשמש גם כחדר אוכל וגם
כחדר אירועים. במסדרון הוא מעניין במיוחד. מצוי בו אוסף מרשים של פריטים
ישנים, חלקם הגיעו מאוספו הפרטי של המנהל אבי וחלקם היו שייכים לקשישים,
"ככה הם מרגישים את עצמם שייכים למקום" אמר לי אחד העובדים. ואני הבנתי
למה הוא מתכוון. בין הפריטים מצלמות ישנות, מהשנים שעל מצלמות דיגיטאליות
בכלל לא חלמו. קרשי כביסה שעליהן היו נשים מכבסות לפני עשרות שנים. מכונות
הדפסה ישנות שמלפני עידן המחשבים. מאזני צדק שבהם היו המוכרים שוקלים ירקות
ופירות לפני שגם הם הפכו לדיגיטאלים. ועוד ועוד. וישנה במסדרון גם ספריה קטנה שבה
ניתן לעיין באנציקלופדיה העברית שהפכה כמובן, עם תמורות הזמן למיצג ארכיאולוגי .
במרכז ישנו תעוד של כל אלו שהשתתפו בו בפעילויות השונות והלכו לעולמם. ולהבדיל
מתעדים את כל אלו שהם ניצולי שואה. בחדר ההתעמלות על אחד הקירות מתנוססות
תמונות של אלו שמגיעים אליו היום. בחצר הקדמית גן מרסל. ע"ש מרסל מדמוני
ממושב זוהר. שנהגה לבוא למקום. בחצר האחורית רחבת הידיים כסאות ושלחנות
שעליהן ניצבת מכונה לעשית מיץ ולידה ארגזי תפוזים, מבחוץ רואים מסילת רכבת.
בתוכנית להקים בסמוך מוזיאון לשואה. על המסילה קרון רכבת לזכר התקופה
האפלה. ובתכנון להקים בסמוך גם דיור מוגן. היום המקום עובר שפוצים. המקום
קיבל פרסים, גביעים ותעודות הערכה, ויפה שיש כמוני כאלו המבינים שזהו מרכז
מדהים ומקסים. בזכות עובדים מסורים והמנהל אבי בראשם. שאכפת להם מכל
אדם ואדם שמגיע למרכז היום. ומעניקים לכל אחד ואחד שם טעם לחיים. והודות להם
ישנם גם בו כאלו שמגשימים לעצמם חלום.עד שלא הגעתי למרכז היום הזה
לא ידעתי שקיים בכלל כזה מקום.
נהורה הנמצא במרכז הכפרי נהורה במועצה האזורית לכיש. את פני קיבל
המנהל אבי אנטבי, אדם חם, לבבי המעניק לב רחב לבני גיל הזהב.
שהיה איש צבא בעברו. וצוות של עובדים מסורים שהדאגה לזולת תמיד
עומדת לנגד עיניהם. וראיתי שם קשישים שהחיוך לא מש מהפנים שלהם.
כן, כל כך הם מרוצים. ולא בכדי. כי המקום מציע שרותים ומגוון פעילויות.
לכל אלו שבאים בו לשהות ולהנות. במספרה עושות תמורת כמה שקלים קשישות.
תספורות, צבע ותסרוקות. בלובי הגדול שומעים סיפורים מפי מספרת סיפורים,
בהמשך היום יבוא לשם הרב של נהורה וידבר איתם על פרשת השבוע. בכניסה
הקדמית ישנו מרכז ספורט מוטורי. עם מכשירים שמתאימים לקשישים.
וישנה שם גם משתלה שעליה נאמר לנו ששותלים בה כבר 200 פקעות. ושיש
לה קשר עם משתלות אחרות. וישנו שם גם מגרש שבו משחקים פטאנג משחק
כדורת צרפתי. שכפי שהסתבר לי הוא צובר תאוצה ואפילו משחקי ליגה כבר
משחקים. כל מי שמשתתף בחוג למחשבים מקבל אליו הביתה מחשב כדי
שישתמש ויתאמן בו. המנהל אבי אמר לי שכל משתתפי החוג הם חברים שלו
בפייסבוק. אני לא מתפלאת. בחוג לציור פגשתי כאלו שעד שהצטרפו אליו לא
החזיקו מכחול ביד. ואכן במסדרון ניצבים על קנים ציורים יפיפיים מעשי ידיהם
וגם עבודות יד מקרמיקה. בחוג להתעמלות ראיתי קשישות וגם מטפלת פיליפינית אחת.
עושות תרגילים למניעת אוסטרופוזיס, המתעמלת אירנה סיפרה לי שהיא מלמדת אותם גם
ריקודי פלמנקו. ובימים החמים היא לוקחת אותם לפארק הסמוך שבו הן מתעמלות
על המכשירים שבו נמצאים, המנהל אבי הוסיף וסיפר לי שבכלל הוא דואג שכל
עובדי הצוות יעשו פעילות גופנית, למשל, הם משחקים באולינג באשקלון. לחוג
למלאכה מגיעות קשישות עושות עבודת יד, ועוזרות אחת לשניה להשחיל חוטים במחטים.
חלקן הגיעו בכסאות גלגלים וחלקן עם הליכונים. המדריכה סיפרה לי שהיא ממחזרת
חומרים שבחלקן הן משמשות לעשיית העבודות. ושכל פעילות ייצירתית שכזאת היא
מסיימת בשעת אקטואליה, במרכז חדר רב תכליתי המשמש גם כחדר אוכל וגם
כחדר אירועים. במסדרון הוא מעניין במיוחד. מצוי בו אוסף מרשים של פריטים
ישנים, חלקם הגיעו מאוספו הפרטי של המנהל אבי וחלקם היו שייכים לקשישים,
"ככה הם מרגישים את עצמם שייכים למקום" אמר לי אחד העובדים. ואני הבנתי
למה הוא מתכוון. בין הפריטים מצלמות ישנות, מהשנים שעל מצלמות דיגיטאליות
בכלל לא חלמו. קרשי כביסה שעליהן היו נשים מכבסות לפני עשרות שנים. מכונות
הדפסה ישנות שמלפני עידן המחשבים. מאזני צדק שבהם היו המוכרים שוקלים ירקות
ופירות לפני שגם הם הפכו לדיגיטאלים. ועוד ועוד. וישנה במסדרון גם ספריה קטנה שבה
ניתן לעיין באנציקלופדיה העברית שהפכה כמובן, עם תמורות הזמן למיצג ארכיאולוגי .
במרכז ישנו תעוד של כל אלו שהשתתפו בו בפעילויות השונות והלכו לעולמם. ולהבדיל
מתעדים את כל אלו שהם ניצולי שואה. בחדר ההתעמלות על אחד הקירות מתנוססות
תמונות של אלו שמגיעים אליו היום. בחצר הקדמית גן מרסל. ע"ש מרסל מדמוני
ממושב זוהר. שנהגה לבוא למקום. בחצר האחורית רחבת הידיים כסאות ושלחנות
שעליהן ניצבת מכונה לעשית מיץ ולידה ארגזי תפוזים, מבחוץ רואים מסילת רכבת.
בתוכנית להקים בסמוך מוזיאון לשואה. על המסילה קרון רכבת לזכר התקופה
האפלה. ובתכנון להקים בסמוך גם דיור מוגן. היום המקום עובר שפוצים. המקום
קיבל פרסים, גביעים ותעודות הערכה, ויפה שיש כמוני כאלו המבינים שזהו מרכז
מדהים ומקסים. בזכות עובדים מסורים והמנהל אבי בראשם. שאכפת להם מכל
אדם ואדם שמגיע למרכז היום. ומעניקים לכל אחד ואחד שם טעם לחיים. והודות להם
ישנם גם בו כאלו שמגשימים לעצמם חלום.עד שלא הגעתי למרכז היום הזה
לא ידעתי שקיים בכלל כזה מקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה