אנחנו הנשים חיות בלחצים יותר מהגברים, כמו הגברים אנחנו לחוצות בגלל המצב
הכלכלי והביטחוני בארץ. ואנחנו מתמודדות עם מטלות בבית ומחוצה לו. מחוץ לבית
עם העבודה והבוס שעל הראש, ובבית עם גדול ילדים וחינוכם, ניהול משק הבית, ואנחנו
עושות הכל למען נהיה אמהות ורעיות טובות. ויש לנו הרבה מה לעשות בחיק המשפחה.
להביא את הילדים לחוגים, לשעורים פרטיים וכדומה. לבשל, לכבס, לארח, לצאת עם הבעל או
עם החברות לבילויים, ועוד.
אנחנו הנשים חיות בעולם שבו חיים גם הגברים. גם אנחנו נוחלות אכזבות בעבודה, נתקעות
בפקקים לכשאנחנו נוהגות במכונית ומוטרדות מבעיות כספיות. אומרים לנו שלחצים מביאים
לידי שקיעה בדכאון, להיות עצבניות, מפוחדות, חרדתיות, חסרות מנוחה ופזורות נפש,
שנשמתנו עשויה להיות בעקבות הלחצים לא סדירה, ושאנו עלולות להתקף בקור בידיים
וברגליים ולסבול מבעיות בעכול. או להבדיל מנדודי שינה, ולסבול מבעיות עכול. בדיוק כמו
הגברים. ובשונה מהם לנו יכולה להיות תופעה של מחזור לא סדיר. או אין וסת. מדאיג
ומפחיד כאחד. כאישה שמודעת לכל זאת שאלתי את עצמי מה לעשות כדי לא להיות לחוצה.
והחלטתי שאני אפתח עור של פיל. כמה שאפשר. שאתן לדברים לזרום כמו שהם קורים.
ולא אלחץ עליהם שישתנו. עוד החלטתי שאני לא אכנס למריבות ולניהול חשבונות עם אנשים,
אפילו אם ארגיש נעלבת או מאוכזבת. שאהיה סבלנית וסובלנית. וכשאקלע לבעיה אישית
כלשהי אשב ואחשוב מה לעשות כדי להגיע לפתרון חיובי. אך למרות שההתנהגות הזאת
מבחינתי הוכיחה את עצמה חפשתי ספר שנותן כלים בידי נשים להתמודד עם לחצים. לא
מכבר נתקלתי בספרה של הפסיכולוגית והמרצה לפסיכולוגיה האמריקאית דר' וירג'יניה ויטקין לאוויל.
"נשים ומצבי לחץ, איך לזהות אותם ולחיות אותם". בספרה מציינת המחברת בין השאר
שנשים רבות קונות להן מומחיות בזיהוי ובתיאור מצבי המתח ותסמיני הלחץ הנלווים להם,
אך מסתפקות בכך. פעם אחר פעם הן מוצאות את עצמן באותם מצבים לחוצים, הן מזהות
את המצבים ויודעות שהתנסו בהן לפני כן, אך אינן מסוגלות לשנות את תגוביתיהן, "ויהיו
מדאיגות ככל שיהיו נשים אלה חייבות לעשות צעד נוסף התמודדות עם הלחץ". היא קובעת.
וזו נקודה שאותה היא מדגישה בספר.במקום אחר היא מספרת שמניסיונה התחוור לה כי
הדרך הטובה ביותר לעזור להן הוא לתת להן אישור שהלחצים אינם רק בראש להן", וכי
מקורם בחיי היום יום שלהן, שהתסמינים אינם פרי דמיונן אלא ממשיים ביותר. "למעשה"
היא כותבת "נתתי להן את ההיתר שהיו זקוקות לו כדי להתייחס ללחצים ברצינות, ועודדתי אותן
ללמוד על מצבי הלחץ שהן נתונות בהם ועל תסמיניהם". ומגלה "כתבתי את הספר הזה כדי
שאוכל לעזור לנשים נוספות ללמוד על מצבי הלחץ הנשיים ועל ההשפעה המיוחדת שיש
להן על חייהן, ואשר מסיבות ביולוגיות וכתוצאה מהתנאים המיוחדים לנשים אופינים
דווקא להן ולא לגברים. אני מקווה שהספר יעזור גם לגברים המבקשים לסייע באופן מקצועי
או אישי לנשים בחייהם", גם אני מקווה שהקוראים נשים וגברים ימצאו בספר את עצמם. וירכשו
כלים להתמודדות עם מצבי לחץ.
הכלכלי והביטחוני בארץ. ואנחנו מתמודדות עם מטלות בבית ומחוצה לו. מחוץ לבית
עם העבודה והבוס שעל הראש, ובבית עם גדול ילדים וחינוכם, ניהול משק הבית, ואנחנו
עושות הכל למען נהיה אמהות ורעיות טובות. ויש לנו הרבה מה לעשות בחיק המשפחה.
להביא את הילדים לחוגים, לשעורים פרטיים וכדומה. לבשל, לכבס, לארח, לצאת עם הבעל או
עם החברות לבילויים, ועוד.
אנחנו הנשים חיות בעולם שבו חיים גם הגברים. גם אנחנו נוחלות אכזבות בעבודה, נתקעות
בפקקים לכשאנחנו נוהגות במכונית ומוטרדות מבעיות כספיות. אומרים לנו שלחצים מביאים
לידי שקיעה בדכאון, להיות עצבניות, מפוחדות, חרדתיות, חסרות מנוחה ופזורות נפש,
שנשמתנו עשויה להיות בעקבות הלחצים לא סדירה, ושאנו עלולות להתקף בקור בידיים
וברגליים ולסבול מבעיות בעכול. או להבדיל מנדודי שינה, ולסבול מבעיות עכול. בדיוק כמו
הגברים. ובשונה מהם לנו יכולה להיות תופעה של מחזור לא סדיר. או אין וסת. מדאיג
ומפחיד כאחד. כאישה שמודעת לכל זאת שאלתי את עצמי מה לעשות כדי לא להיות לחוצה.
והחלטתי שאני אפתח עור של פיל. כמה שאפשר. שאתן לדברים לזרום כמו שהם קורים.
ולא אלחץ עליהם שישתנו. עוד החלטתי שאני לא אכנס למריבות ולניהול חשבונות עם אנשים,
אפילו אם ארגיש נעלבת או מאוכזבת. שאהיה סבלנית וסובלנית. וכשאקלע לבעיה אישית
כלשהי אשב ואחשוב מה לעשות כדי להגיע לפתרון חיובי. אך למרות שההתנהגות הזאת
מבחינתי הוכיחה את עצמה חפשתי ספר שנותן כלים בידי נשים להתמודד עם לחצים. לא
מכבר נתקלתי בספרה של הפסיכולוגית והמרצה לפסיכולוגיה האמריקאית דר' וירג'יניה ויטקין לאוויל.
"נשים ומצבי לחץ, איך לזהות אותם ולחיות אותם". בספרה מציינת המחברת בין השאר
שנשים רבות קונות להן מומחיות בזיהוי ובתיאור מצבי המתח ותסמיני הלחץ הנלווים להם,
אך מסתפקות בכך. פעם אחר פעם הן מוצאות את עצמן באותם מצבים לחוצים, הן מזהות
את המצבים ויודעות שהתנסו בהן לפני כן, אך אינן מסוגלות לשנות את תגוביתיהן, "ויהיו
מדאיגות ככל שיהיו נשים אלה חייבות לעשות צעד נוסף התמודדות עם הלחץ". היא קובעת.
וזו נקודה שאותה היא מדגישה בספר.במקום אחר היא מספרת שמניסיונה התחוור לה כי
הדרך הטובה ביותר לעזור להן הוא לתת להן אישור שהלחצים אינם רק בראש להן", וכי
מקורם בחיי היום יום שלהן, שהתסמינים אינם פרי דמיונן אלא ממשיים ביותר. "למעשה"
היא כותבת "נתתי להן את ההיתר שהיו זקוקות לו כדי להתייחס ללחצים ברצינות, ועודדתי אותן
ללמוד על מצבי הלחץ שהן נתונות בהם ועל תסמיניהם". ומגלה "כתבתי את הספר הזה כדי
שאוכל לעזור לנשים נוספות ללמוד על מצבי הלחץ הנשיים ועל ההשפעה המיוחדת שיש
להן על חייהן, ואשר מסיבות ביולוגיות וכתוצאה מהתנאים המיוחדים לנשים אופינים
דווקא להן ולא לגברים. אני מקווה שהספר יעזור גם לגברים המבקשים לסייע באופן מקצועי
או אישי לנשים בחייהם", גם אני מקווה שהקוראים נשים וגברים ימצאו בספר את עצמם. וירכשו
כלים להתמודדות עם מצבי לחץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה