יש לי חברות פנויות שמסרבות לפנות למשרד להיכרויות למרות שהן כל כך רוצות למצוא בן זוג לחיים. הן מסבירות לי שזה לא בגלל הגיל שלהן. או בגלל שהרימו ידיים, אלא שמבחינתן לפנות למשרד ולמסור בו את כל הפרטים שלהן, זה בבחינת להודות בכישלון. אני אומרת להן שיש אתרי אינטרנט שמיועדים להיכרויות בין פנויים ופנויות. אבל הן מביאות לי סיפורים מכל מיני נשים שמצאו דרכן , כמו שאומרים, אנשים שרוטים. כשאני ממליצה להן ללכת לערבי ריקודים של פנויים פנויות. ואומרת להן ששם הן יכולות להכיר בני זוג פנים אל פנים. הן אומרות לי "עזבי שטויות" ואני לא מבינה אותן, איך הן רוצות למצוא בן זוג ומסרבות ללכת בכיוון. אני שולפת לעצמי סיפור אחר, סיפור מצליח יותר, על חברה שונה. חברה שהתאלמנה בצעירותה, ולאחר שילדיה גדלו ועזבו את הבית החליטה למצוא בן זוג לחיים. היא נרשמה לאתר היכרויות באינטרנט. וכבר בטלפון הראשון שקיבלה כפי שסיפרה לי, הלב שלה רעד מהתרגשות ותקווה קטנה חלפה בראשה, הקול העמוק של המתקשר גרם לה להיות סקרנית ועורר בה רצון להשיג אותו. כשנפגשה איתו, גילתה לי, שהיא מצאה את עצמה חושבת על כל הדברים שהם יכולים לעשות ביחד. על כל הבקרים שהם יכולים להתעורר באותה המיטה ולהתעורר ליום חדש. תארה לעצמה איך היא מקבלת את פניו לאחר שובו מהעבודה. מערבת אותו בפרטים הקטנים של מה שעבר עליה. מרכלת איתו על מכרים משותפים, צוחקת איתו מדברים מצחיקים, כשראתה אותו לראשונה, אמרה לי, נוכחה לדעת שהקול העמוק שלו מתאים לתווי הפנים שלו. כשלאחר מספר מפגשים הוא מלטף את ראשה הרגישה כמו מרחפת. בימים בהם לא נפגשה איתו, הוסיפה וסיפרה לי, הוא שלח לה מיילים שתמיד נפתחו במשפט "בוקר טוב אהובה". ומבחינתה היה שווה לפתוח את המחשב רק בגללו. כשנפגשו, העידה על עצמה, היא נהגה להתאפר ולהתלבש יפה. כדי לעשות עליו רושם טוב. וגילתה לי, שתמיד היו לה, פרפרים בבטן וחששות שהיחסים ביניהם יסתיימו, היא ידעה מהרגע הראשון שהיא רוצה בו. ולשמחתה התוצאה החיובית לא איחרה לבוא, לאחר תקופה קצרה של מפגשים, מיילים, שיחות טלפון. הוא קבע שהם מתאימים, והביע רצון שהם ימסדו את הקשר, לדבריה הוא שכנע אותה, שאכן כך הוא חושב, כשבישר לה שהחליט לנתק את הקשר עם החברה שהיתה לו עד שהכיר אותה. והבטיח לה שהנתק הזה יהיה ניתוק מוחלט. כדי ששום דבר לא יפריע במיסוד הקשר בינהם, היא הודתה בפני שזה היה עבורה הוכחה שהוא מאוהב בה. לאחרונה הם חגגו עשר שנים לזוגיות שלהם. עם כל החברים הקרובים. בהם אני. כשהתבוננתי בהם אמרתי לעצמי שאכן אהבה קיימת. אהבה ספונטנית ואמיתית. נכון שבסיפור שלהם יש הרבה עניין של מזל. אבל אם חברתי לא היתה בוחרת בהיכרויות דרך האינטרנט. היא לא היתה מוצאת את בן הזוג, שנמצא כבר עשר שנים לצידה. אני מודעת לכך שהרבה מאלו הפונות לאינטרנט כדי להכיר בני זוג צפויות לנחול בשטח אכזבות. אבל אני סבורה שכדאי לנסות ולא להרים ידיים. ואינני מבינה את חברותי הפנויות המבקשות למצוא בן זוג, אך מסרבות לעשות משהו כדי לממש את חלומן. עם זאת אני חושבת שמי שמבקשת להכיר בן זוג, בדרך כלשהי צריכה להיות בשלה לזוגיות. אחרת באמת מוטב שתשב בבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה