שוב כלפנים.
שוב לחוש בה כבאגדת גרים.
לחשוב ילדות היא שלא בשלה.
טיפה טיפה ללגום
שעות של כרך ערבי.
כשחוק וכדמעות
של כוכב גבוה
מתייפח בהעלם הבן.
שוב כלפנים אמשהו.
טחב חוצות
צער מתנגן,
זהו אושר מקורו לא תבין.
זוהי חידה פתרונה לא תדע.
אלמת ומתחננת
כמו גמול לבכי
לבריות הנקם על עולות אין אפשר.
מעבר לזמן.
היא שוב צוללת בורוד.
ומחשבותיה כגלים הומים בסערה.
תקותה כקצף מתדפקת לחוף.
וצמרמורת בבשרה ממראות האימה.
אפשר שבעיניה.
בשחור אישוניה הוא חובק
את הרוחות העזות שבשנתה.
את כאבה המר על כתפיו מטען
הנושא כיסופיה עם הזרם החם
הרחק מעבר לזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה