עם לכתו של אריק איינשטיין לעולמו נפרדתי מתקופה יפה. שהיתה ואיננה עוד.
גדלתי על השירים שלו שנחשבים היום לקלסה בזמר העברי, ועל השירים שלו שהושפעו מהרוק שפרח עם הביטלס והרולינג סטונס. וגם על שירי הילדים כמו "אדון שוקו" "דר' דוליטל" ואחרים. ראיתי בו זמר מצליח שזכה במקומות הראשונים בפסטיבלי הזמר. והיה חלק מהרכבים מוסיקליים כמו "בצל ירוק", "גשר הירקון" ו"החלונות הגבוהים", הוא היה זמר מבצע, היום הזמרים היוצרים הם אלו שתופסים את מקומם של הזמרים המבצעים, אריק איינשטיין ביצע שירים שכתבו אחרים ובפרט משוררים. בשפה קולחת ורהוטה. וניכר היה בשירתו שהוא מכבד את המילה הכתובה. הוא התחבר לזמרים אחרים. שהחיבור שלו איתם היה בעיני ממש מושלם.
ראיתי בו אדם מפרגן שלא שומר את התהילה לעצמו. אלא גם מחלק אותה עם מבצעים אחרים. היום כשהילדים כבר לא גדלים על ערכים ואהבת מולדת, אלא על תוכניות ריאליטי בטלוויזיה. סוגדים לכל מה שמדיף אבק כוכבים. וגולשים שעות ברשתות החברתיות, מסמל אריק איינשטיין לגבי את הזמר הצבר. הוא מאדיר בשירים שהוא שר את ישראל הטובה, ושירים רבים שלו הם חדורי אהבת
מולדת. ולא בכדי קרא לאחד מתקליטיו "ארץ ישראל הטובה והיפה". אמנם בהמשך דרכו המוסיקלית גם הוא נחל אכזבה מכל מה שקורה כאן. ובאחד משיריו קבע שהמדינה הולכת פייפן, אבל למרות זאת הוא נשאר בתודעה שלי כמי שמיצג את ארץ ישראל היפה והשפויה. ספרו עליו שהיה אדם מצחיק. ואני לא מתפלאת. וחושבת שהמערכונים שלו על "חידון התנ"ך" על העולים החדשים ואחרים. יהיו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. בזכות אריק איינשטיין וחבריו בלול נשבו כאן רוחות חדשות, הם הביאו לישראל את החופש והמתירנות מהעולם הגדול, יש האומרים שבהתנהגותם החופשית והמתירנית היו דברים טובים. ויש המצביעים על הדברים הרעים, אני חושבת שבזכותם הפכנו להיות מדינה תרבותית ככל העמים. ולא עוד ארץ ישראל הקטנה והישנה, ואפילו אם היו בהתנהגותם אי אלו דברים לא מקובלים. בנעורי נחשב אריק איינשטיין לאחד הגברים היפים במדינה. אם ליפה שבהם. חברותי ממש העריצו אותו. אבל בניגוד למה שניכתב לאחרונה בעיתונות על צעירות שמנסות להגיע למגע פיסי עם מושא הערצתן. חברותי היו בישניות. יום אחד החלטנו לדפוק לאריק איינשטיין בדלת, ולהביע בפניו את אהבתנו אליו. ואמנם הלכנו כפי שתכננו לדירתו ודפקנו בדלת. הוא פתח לנו כשהיה בעיצומו של גילוח. כשכל הקצף הלבן על פניו. כשראינו את זאת ברחנו כל עוד נפשנו, מותירות מאחרינו את החלום. אריק איינשטיין היה בעיני שחקן מצויין. אהבתי לצפות בסרטים שבהם הוא שיחק. כמו "סלח שבתי", "מציצים" "עיניים גדולות", מבחינתי בהיותו אדם צנוע וחף מכל פוזה, הוא שייך לדור הנפילים, ומזכיר לי את המנהיגים של פעם, שחיו בדירות קטנות ופשוטות ולא היו נהנתנים. כשהלך לעולמו כתבו בעיתונות הרבה על העובדה שהוא חדל להופיע על הבמות, וישב בביתו בחיק משפחתו. לגם כוס תה, ושוחח בטלפון עם חברים, ועם אנשים שהיה אכפת לו מכל מה שקרה להם. מבחינתי הוא לא הסתגר. הוא פשוט המיר את את אורות הזרקורים באולפנים. שבהם הקליט אלבומים חדשים, ניסו להבין למה הוא בחר להיות ספון בביתו. וגם אני חשבתי על הסוגיה הזאת. ונראה לי שזה קרה לו בגלל התאונה הקשה שבה נפצע לפני שנים. והראיה שלא זו בלבד שהוא הקליט את אלבומיו החדשים באולפנים. אלא שגם המשיך לשתף פעולה עם יוצרים אחרים כמו שלמה ארצי, אביב גפן ואחרים. אהבתי לקרוא את מה שהוא כתב בשעתו במדור הספורט על קבוצות הכדורגל והכדורסל של הפועל תל-אביב. האהובות עליו. כשהתבשרתי שהוא קיבל טור אישי במעריב. התרגשתי וחיכיתי ליום שישי שבו יתפרסם הטור הראשון. ומי יכול היה לתאר שהטור הזה כבר לא יתפרסם יותר. אני מסכימה עם כל אלו האומרים שאריק איינשטיין רשם את ההיסטוריה של התרבות הישראלית, בכל הדברים שבהם הטביע את חותמו. ועם אלו שכינו אותו "פרנק סינטרה הישראלי". עם לכתו לעולמו חשתי שמשהו השתנה פתאום בחיינו התרבותיים. ושהתרבות שלנו כבר לא תהיה מה שהיתה. באחד משיריו האהובים עלי הוא שר עם שלום חנוך "למה לי לקחת ללב". אני בהחלט לקחתי ללב את לכתו מאיתנו לעד.
גדלתי על השירים שלו שנחשבים היום לקלסה בזמר העברי, ועל השירים שלו שהושפעו מהרוק שפרח עם הביטלס והרולינג סטונס. וגם על שירי הילדים כמו "אדון שוקו" "דר' דוליטל" ואחרים. ראיתי בו זמר מצליח שזכה במקומות הראשונים בפסטיבלי הזמר. והיה חלק מהרכבים מוסיקליים כמו "בצל ירוק", "גשר הירקון" ו"החלונות הגבוהים", הוא היה זמר מבצע, היום הזמרים היוצרים הם אלו שתופסים את מקומם של הזמרים המבצעים, אריק איינשטיין ביצע שירים שכתבו אחרים ובפרט משוררים. בשפה קולחת ורהוטה. וניכר היה בשירתו שהוא מכבד את המילה הכתובה. הוא התחבר לזמרים אחרים. שהחיבור שלו איתם היה בעיני ממש מושלם.
ראיתי בו אדם מפרגן שלא שומר את התהילה לעצמו. אלא גם מחלק אותה עם מבצעים אחרים. היום כשהילדים כבר לא גדלים על ערכים ואהבת מולדת, אלא על תוכניות ריאליטי בטלוויזיה. סוגדים לכל מה שמדיף אבק כוכבים. וגולשים שעות ברשתות החברתיות, מסמל אריק איינשטיין לגבי את הזמר הצבר. הוא מאדיר בשירים שהוא שר את ישראל הטובה, ושירים רבים שלו הם חדורי אהבת
מולדת. ולא בכדי קרא לאחד מתקליטיו "ארץ ישראל הטובה והיפה". אמנם בהמשך דרכו המוסיקלית גם הוא נחל אכזבה מכל מה שקורה כאן. ובאחד משיריו קבע שהמדינה הולכת פייפן, אבל למרות זאת הוא נשאר בתודעה שלי כמי שמיצג את ארץ ישראל היפה והשפויה. ספרו עליו שהיה אדם מצחיק. ואני לא מתפלאת. וחושבת שהמערכונים שלו על "חידון התנ"ך" על העולים החדשים ואחרים. יהיו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. בזכות אריק איינשטיין וחבריו בלול נשבו כאן רוחות חדשות, הם הביאו לישראל את החופש והמתירנות מהעולם הגדול, יש האומרים שבהתנהגותם החופשית והמתירנית היו דברים טובים. ויש המצביעים על הדברים הרעים, אני חושבת שבזכותם הפכנו להיות מדינה תרבותית ככל העמים. ולא עוד ארץ ישראל הקטנה והישנה, ואפילו אם היו בהתנהגותם אי אלו דברים לא מקובלים. בנעורי נחשב אריק איינשטיין לאחד הגברים היפים במדינה. אם ליפה שבהם. חברותי ממש העריצו אותו. אבל בניגוד למה שניכתב לאחרונה בעיתונות על צעירות שמנסות להגיע למגע פיסי עם מושא הערצתן. חברותי היו בישניות. יום אחד החלטנו לדפוק לאריק איינשטיין בדלת, ולהביע בפניו את אהבתנו אליו. ואמנם הלכנו כפי שתכננו לדירתו ודפקנו בדלת. הוא פתח לנו כשהיה בעיצומו של גילוח. כשכל הקצף הלבן על פניו. כשראינו את זאת ברחנו כל עוד נפשנו, מותירות מאחרינו את החלום. אריק איינשטיין היה בעיני שחקן מצויין. אהבתי לצפות בסרטים שבהם הוא שיחק. כמו "סלח שבתי", "מציצים" "עיניים גדולות", מבחינתי בהיותו אדם צנוע וחף מכל פוזה, הוא שייך לדור הנפילים, ומזכיר לי את המנהיגים של פעם, שחיו בדירות קטנות ופשוטות ולא היו נהנתנים. כשהלך לעולמו כתבו בעיתונות הרבה על העובדה שהוא חדל להופיע על הבמות, וישב בביתו בחיק משפחתו. לגם כוס תה, ושוחח בטלפון עם חברים, ועם אנשים שהיה אכפת לו מכל מה שקרה להם. מבחינתי הוא לא הסתגר. הוא פשוט המיר את את אורות הזרקורים באולפנים. שבהם הקליט אלבומים חדשים, ניסו להבין למה הוא בחר להיות ספון בביתו. וגם אני חשבתי על הסוגיה הזאת. ונראה לי שזה קרה לו בגלל התאונה הקשה שבה נפצע לפני שנים. והראיה שלא זו בלבד שהוא הקליט את אלבומיו החדשים באולפנים. אלא שגם המשיך לשתף פעולה עם יוצרים אחרים כמו שלמה ארצי, אביב גפן ואחרים. אהבתי לקרוא את מה שהוא כתב בשעתו במדור הספורט על קבוצות הכדורגל והכדורסל של הפועל תל-אביב. האהובות עליו. כשהתבשרתי שהוא קיבל טור אישי במעריב. התרגשתי וחיכיתי ליום שישי שבו יתפרסם הטור הראשון. ומי יכול היה לתאר שהטור הזה כבר לא יתפרסם יותר. אני מסכימה עם כל אלו האומרים שאריק איינשטיין רשם את ההיסטוריה של התרבות הישראלית, בכל הדברים שבהם הטביע את חותמו. ועם אלו שכינו אותו "פרנק סינטרה הישראלי". עם לכתו לעולמו חשתי שמשהו השתנה פתאום בחיינו התרבותיים. ושהתרבות שלנו כבר לא תהיה מה שהיתה. באחד משיריו האהובים עלי הוא שר עם שלום חנוך "למה לי לקחת ללב". אני בהחלט לקחתי ללב את לכתו מאיתנו לעד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה