אלימות בבתי ספר / רימונה שיף.

בכל פעם אני מזדעזעת מחדש כשאני שומעת על אלימות בבתי ספר. המקום שנועד לחנך את ילדנו ולהפוך אותם לאזרחים טובים במדינתנו הולך והופך לעוד מקום אלים. הורים רבים שולחים לשם את הילדים בתקווה שירכשו השכלה.  ושיקנו להם ערכים. ולא יודעים כיצד הם יחזרו משם בסופו של יום. לא מכבר התפרסם באמצעי התקשורת שנער בן ארבע עשרה בבית ספר בירושלים הוכה באכזריות על ידי נערים בני שבע עשרה. שכבר אינם קטינים. וכשזה התרחש עמדו וצפו בהם נערים אחרים. ולא חשו להציל אותו מידי התוקפים. החמלה כפי שהבנתי היתה מאותם נערים רחוקה. והם קדשו בוודאות את האלימות. וזוהי בהחלט תופעה מדאיגה.  היחס של המשטרה כלפי תלמידים אלימים היא סלחנית. אני מבינה מאמצעי התקשורת שהיא יותר שקומית מאשר התרעתית. ושעל פי החוק מתיחסים לנערים ונערות שלא מלאו להם שש עשרה כאל קטינים. ההתיחסות הזאת מתבטאת בשלל הטבות. כמו אסור פרסום תמונתם באמצעי התקשורת. הפרדתם בכלא מאסירים מבוגרים. ועוד ועוד. מבחינתי הגיע הזמן שגם המשטרה תתיחס לאלימות של בני נוער באפס סלחנות. שהרי כך הם יבינו את חומרת מעשיהם. אותם נערים לא מבדילים בין טוב לרע. ובמקום לראות בתקיפה האלימה פשע חמור הם רואים  בה משחק. ואפשר לומר שאולי הם חוששים להתערב פן התוקפים יפגעו בהם. אולם שהם לא ניגשים למורה תורן  או למנהל ומתריעים בפניהם הם נותנים יד למעשה הביריוני והתוקפני. את שורש תופעת האלימות הגוברת ומתגברת בבתי הספר אני זוקפת בראש ובראשונה להורים שחלקם עושים קריירה ונעדרים שעות ארוכות. ויש בהם החוזרים בלילה לביתם כשילדיהם ישנים במיטתם. מה שקורה הוא שאותם הורים חוזרים מעבודתם עייפים ואין להם ראש להתעסק בחינוך ילדיהם ולא שואלים אותם מה עבר עליהם.       "אין ברירה. בני וכלתי צריכים לשלם שכר דירה. ולכן הם נאלצים לעבוד עד השעות הקטנות" הסבירה לי לאחרונה חברה. ואני חשבתי בלבי. כמה עצוב שלילדים של היום אין משפחה חמה ותומכת במרבית שעות היום. ושהם צריכים להתחנך במסגרות חוץ משפחתיות. אצל אנשים שלא תמיד ממש אכפת להם מהם. לפחות לא כמו שאמור להיות אצל הורים.  ישנם הורים שלא מטיפים לילדים מוסר אלא מאשימים את מערכת החינוך בכל מה שקורה להם. בגלל הורים כאלו שמאשימים את ההנהלה והמורים בהתנהגות לא מוסרית בשעה שהם נוקטים בהתנהגות סמכותית, האלימות בבתי הספר רק הולכת וגוברת. הנה לאחרונה התפרסם שבבית ספר  באזור המרכז אם הכתה את המנהלת. בגלל שלא הרשתה לבתה לצאת מהכיתה בהפסקה. ובהקשר לכך אוסיף ואספר. שלפני מספר שנים הגעתי לתיכון יוקרתי ברמת-גן, וספרו לי בו על תלמידים שיש להם הורים אמידים. כך שבשעה שהמורה מעניש אותם על התנהגותם הם שוכרים את שירותיו של עורך דין ששולח למורה המעניש מכתב אזהרה. אותם הורים, לפי תפיסתי, משדרים לילדיהם שאלימות היא לא תופעה שלילית. ושהם יכולים להתנהג בבית הספר, הן כלפי מוריהם והן כלפי חבריהם לספסל הלימודים, כפי שנראה להם. כי כאשר יטילו עליהם עונשים בבית הספר הם יהיו מוגנים. לפני מספר שנים פרסמתי במקומון של רמת -גן כתבה על מנהלת מיוחדת היא ארגנה מקרב הכיתות הגבוהות קבוצה של תלמידים   שדיווחה להנהלה ולמורים כשקרו אירועים חמורים. כשהכתבה, שאותה יוזמה המפקחת, פורסמה המנהלת הביעה באזני את אי שביעותה, בעוד שיו"ר ועד ההורים יצא נגדה ואמר שהמדובר בכתבה חשובה. מבדיקה שערכתי נודע לי שאותה מנהלת לא רצתה שכולם ידעו שבבית ספרה היו גילויי אלימות. ובמקום שתהיה מעניינת שהיוזמה המבורכת שלא תתפרסם ברבים. היא רצתה  עצמה להבטיח ולטאטא את הנעשה אצלה מתחת לשטיח. בעוד שהיא יכלה לגרום ולעזור לעוד מנהלים ללכת בעקבותיה. אני זוכרת שלכשהייתי תלמידה לפני מספר עשורים. ההיתיחסות שלנו למנהלים ולמורים היתה אחרת. התיחסנו אליהם ביריאת כבוד. וכשקבלנו מהם עונשים על התנהגות לא ראויה שתקנו. ובבית ההורים שלנו תמכו בהם והסבירו לנו במה שגינו. השיטות החדשות שבהם נוקטים היום המנהלים והמורים בבתי הספר לא הוכיחו את עצמן. ואם היום כפי שנודע לי אי אפשר להשעות תלמיד מבית הספר. ולא מטילים עליהם עונשים כמו לכתוב משפט מסוים עשרות פעמים. הרי שהמסרים החינוכיים שמעבירים להם בכיתה  לא חודרים אליהם. ותלמידים אלימים אומרים לעצמם "במילא לא יעשו לי כלום". לדעתי יש להחזיר למערכת החינוך את השיטות הישנות. ולנקוט  כלפי התלמידים האלימים ביתר תקיפות. וזה אמור גם לגבי מערכת החוק. שיכולה להעמיד לדין את אותם תלמידים כולל הטלת תקופות מאסר במקרים חמורים. אם יעשו את זה כבר עכשיו, זה יכול לשפר את המצב. ולגרום לאותם תלמידים אלימים לעשות לפני שהם תוקפים רגע חושבים. ורצוי שההורים לא יסתכלו על התופעה השלילית הזאת בשלוות נפש. אם יאמרו לעצמם את הסיסמא "יש למגר את האלימות בבתי הספר". הם יעבירו לילדיהם בדרכים חינוכיות, במסגרת המשפחתית את המסר שעליהם להתנהג אחרת. ולאותם תלמידים שנתקלים בגילויי אלימות בבית ספרם. ומאמצים לעצמם את דפוסי ההתנהגות של "לא ראיתי לא שמעתי". אומר שבהתנהגותם הם מגלים פחדנות והשלמה עם האירועים האלימים. ואם הם ידווחו בשעת מעשה להנהלה
 ולמורים על הנעשה הם יצילו את חבריהם מידי תוקפהם. וכבר נאמר "המציל נפש מישראל"....