יום חמישי, 30 בינואר 2014

על הזמר העברי / רימונה שיף.

אני משערת שלאזרחי ישראל הוותיקים ישנה היום כמיהה לשירים של פעם. לשירים הפטריוטים של ימי העליות ועם קום המדינה. כמו "שיר הנמל" האומר "אנו בונים פה נמל פה נמל". "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה" או "שאו ציונה נס ודגל". לשירים שמתיחסים למלחמות כמו "באב אל ואד" "מול הר סיני", "קרב הראל" ואחרים. לשירי זיכרון כמו "דודו", אליפלט", "אחי הצעיר יהודה", "מה אברך" ועוד. או שירים ספוגי אהבת מולדת כמו "ירושלים של זהב". "ברוש" , "ימי בנימינה" "אין לי ארץ אחרת", "נחל התנינים" ואפילו "ראי רחל ראי" שנכתב בעקבות ניצחון מלחמת ששת הימים. גם אני מתגעגעת לשירי ארץ ישראל היפה. לשירים כמו "נערה ושמה כנרת" "הכל בגלל מסמר קטן" "בשדה תלתן" וכדומה. 
ושירים יפים שהושמעו בפס הקול של הסרטים הישראלים. כמו "לי ולך" "בלדה לשוטר" לשירים שנכתבו בידי משוררים ולא פזמונאים. כמו אלו של נתן אלתרמן, דליה רביקוביץ' , שלונסקי, ביאליק, טשרניחובסקי, פן, ונוספים. היום אני מרוצה מזה שהזמרים המזרחים שהיו פעם מקופחים, פרצו את הגטו, וכבר אינם נחשבים לזמרי הקסטות של התחנה המרכזית. אלא תופסים את המקום הראשון בהשמעות בתוכניות הרדיו המוסיקליות.  אבל חבל שהם דוחקים את רגלי הזמרים האשכנזים. כי לדעתי יש מקום לכולם. הזמרים המזרחים הם בהחלט זמרים מוכשרים, הבעיה היא שהטקסטים בהרבה מהשירים שהם שרים הם  רדודים. שמדברים על אהבות ואכזבות אישיות. אין בהן מסרים. כמו בשירים של פעם. והם לא כתובים בשפה עברי תקנית, אלא בשפת הסלנג של הרחוב. או בשפה עממית. שאין ספק שאין בהם עומק אך הם שירים יותר קליטים. מאשר השירים הספרותיים שנכתבו על ידי משוררים וזכו ללחנים. היום השירים של פעם. אותם שירים של אהבת מולדת. שיש בהם מסרים, והם כתובים בשפה עברי תקנית. כפי שכבר ציינתי לא מושמעים בתוכניות הרדיו המוסיקאליות. לפעמים נדמה שלולא היוטיוב לא יכולנו לשמוע את השירים העברייים היפים של פעם. אבל לא כל האזרחים הוותיקים, שעל עברם לא אחת מתרפקים,יודעים להשתמש ביוטיוב, וקשה לי להאמין שהצעירים נכנסים ליוטיוב כדי לשמוע את השירים האלו. וכאן אציין גם שאני לא מתפלאת על מה שפורסם בעיתונות כשהזמר הלאומי שלנו אריק איינשטיין הלך לעולמו. סופר שם שהשירים האחרונים שהקליט נדחו על ידי עורכי תוכניות הרדיו המוסיקאליות, ולא הושמעו בהן, לפני מספר עשורים נערכו בארץ שלושה סוגים של פסטיבלי זמר. פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי. הפסטיבל המזרחי, והפסטיבל החסידי. כלומר שהכניסו את הסגנונות של הזמר העברי לגטאות. מבחינתי היה יפה אם כבר אז היו משלבים את שלושת הסגנונות לפסטיבל אחד. אמנם זוהר ארגוב שאותו מכנים "המלך" והעלה את הזמרים המזרחיים לקדמת הבמה. התפרסם לראשונה בציבור באחד מפסטיבלי הזמר ובפזמון הישראלים. עם השיר "הפרח בגני". שאתו הגיע למקום הראשון. אבל בדעבד אני חושבת שאם הוא היה מבצע את אותו השיר בפסטיבל מאוחד. הוא גם היה מגיע למקום הראשון. כי היה לו קול אדיר. יש הקוראים לזמר המזרחי זמר ים תיכוני. ואני חושבת שכל השירים שהזמרים הישראלים מבצעים הם שירים ים תיכוניים. כי גם אנחנו מדינה ששוכנת לחופי הים התיכון. כן, מבחינתי לשירים הים תיכוניים אין סגנון  מסוים. אני אומרת שאלו לתפיסתי שירים שהם מעבר לכל סגנון. כי אני מחפשת את המכנה  המשותף בזמר העברי. ברכתי על כך שזמרים צעירים בצעו שירים של פעם בתוכניות הטלוויזיה "כוכב נולד". כדי שהדור הצעיר גם אותם יכיר. אבל, לצערי התוכנית הזאת ירדה מהמרקע והיום זה ישנו ב"הכוכב הבא". ובתוכנית הריאליטי החדשות כמו  "אקס פקטור" ו "דה וויס" הזמרים  בצעו בעיקר שירים עכשוים, וגם שירים באנגלית. ומעטים בצעו איזשהוא שיר מהעבר. אי לכך אני לא מתפלאת שהיום הצעירים באירועים חברתיים ושמחות משפחתיות, כמו בר מצווה וחתונות לא רוצים לשמוע שירים כמו של "החברים של נטשה" אלא של זמרים מזרחיים. ואני חושבת לעצמי לא פעם שעורכי התוכניות הרדיו השונות בוחרים שלא לכלול בתוכניתיהם שירים של פעם. כי הם חוששים שהצעירים יסגרו את המקלט. עם זאת אני מעריכה את אקו"ם שמעניק פרסי מפעל חיים ליוצרים שתרמו לזמר העברי. ולא מסתכל על אישיותם או על הדעות הפוליטיות שלהם. כך, יוצרים חשובים כמו שמוליק קראוס או אריאל זילבר נמנו על מקבלי הפרסים. אני סקרנית לדעת מה יהיה עתיד הזמר העברי.  האם גם הזמר המזרחי יהיה בבחינת אופנה חולפת כמו השירים של פעם. או שהוא ישתדרג למקום אחר. ימים יגידו כמובן. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה