תמיד אמרו לי שמסוכן לנסוע בטרמפים. שנהגים נחמדים יכולים להפוך במהלך הנסיעה לחיתיים. אמרו לי שלעלות לטרמפים כולם יכולים אבל לא כולם מגיעים לביתם בשלום. שרתתי בצבא בקריה. והיתה לי חברה טובה ששרתה בחיל אוויר בתל נוף. כשהיא הציעה לי לבלות איתה בבסיס שישי שבת. החלטתי לנסוע אליה בטרמפים. ביום שישי בערב האוטובוסים כבר לא נוסעים. כשספרתי על החלטתי לאבי הוא זעם וקבע שלעולם לא אסע בטרמפים, והפחיד אותי עם סיפורים על נערות שעלו לטרמפים ולא חזרו מהם. הבנתי את חששותיו ובטלתי את התוכנית. חברה אחרת סיפרה לי על נסיעה שלה לצפון בטרמפ, עם נהג שנראה לה בתחילה נחמד. אך במהלך הנסיעה הוא התחיל איתה במכונית בצורה אגרסיבית, היא פתחה את הדלת וקפצה. אמרתי לה שאני לא יודעת אם היה לי האומץ לעשות את מה שעשתה. באם הייתי נקלעת לסיטואציה כזאת. ובכלל, שהיה לה מזל. כשבני הבכור היה חייל הוא שרת בדרום, באותם ימים היה לנו רכב. ובעלי השתדל להביא אותו לבסיס כדי שלא יעלה על טרמפים בדרכים. פעם אחת נתקלנו בו תופס טרמפ בדרכו לבסיס. "איך הוא מעז לעשות את זאת?" שאל בעלי בחששות. אבל מהר מאוד הסתבר לנו שהוא עלה על רכב של אחד המפקדים שלו ונרגענו. "העיקר שהוא נזהר" שינה בעלי את הטון. והלכנו בשקט בביתנו לישון. הרבה טרמפים הסתיימו בטרגדיות. ביהודה ושומרון ישנם אזורים שבהם אין תחבורה מסודרת. וזה מצריך את התושבים לעלות על טרמפים. בדרך כלל לא קורה שם כלום. אבל היו מקרים שבהם עלו תושבים לרכב של מחבלים שהתחפשו לחרדים. ונסיעתם הסתיימה בטרגדיה איומה. המקרה האחרון ואולי המפורסם מכולם היה בשלושת הנערים שעלו על טרמפ של מחבלים ולא שבו ממנו לביתם. גם נהגים עם נטיות מיניות לא חיוביות מנצלים את הטרמפים ללכידת נערות תמימות. ובהיסטוריה של המדינה ישנם סיפורים רבים על נערות שעלו לטרמפים ונאנסו במקרה הטוב. או סיימו את חייהן במקרה הגרוע. הסיכון של הנסיעה בטרמפים ידוע לנערות אך בכל זאת הן מעזות ולטרמפים עולות. קרה לי שבדרכי לביתי, בשעות הלילה, עברה לידי מכונית והנהג שלה צפר לי. כשנגשתי לראות אם המדובר בפנים מוכרות הוא הציע לי לעלות, מיד הבנתי במי ובמה המדובר והתרחקתי. לאחרונה קרה מקרה בילדה שהתפתתה לעלות למונית שנהגה הציע לה סוכריות. הוא הביא אותה ליער ועשה בה מעשים מגונים. אי לכך אני סבורה שעל ההורים להגיד לילדיהם עוד בהיותם פעוטים שאסור לעלות לרכבים של זרים. ובכלל לא לדבר עם אנשים שאינם מוכרים. לאחרונה רכשתי ספר שנקרא "דרכים בשם אומרם" "סיפורים מן הדרכים". כבר בהקדמה לספר פונה המחברת לקוראים וכותבת "יתכן שתוך כדי קריאה תרגישו כי ניכרת מגמה בלתי מוסתרת לשנות את היחס ולהסיר את הפחד מהנסיעה בתחבורה בלתי מסודרת. המכונה בקיצור טרמפ" בסיפור הנקרא "התסריט האחרון" מצאתי את הפסקה הבאה "מי שהמציא את האגדות על סכנת הטרמפים קרא עליהן בעיתונים, ובדאי שלא נסע והתנסה כל כך הרבה כמוני בלילות, בימים. שנים על שנים ובכל הכיוונים, אין מקום הנותן יותר הרגשת ביטחון ונעימות, כאשר מכונית קטנה עם נהג נחמד בתוכה. וגם אין עוד סיטואציה המאפשרת תקשור אמתי מידי" הורי תמיד אמרו לי שעלי להצטייד במספיק כסף לכשאני יוצאת מהבית. בשעות הקטנות של הלילה. כדי שאוכל לנסוע במונית בחזרה. ואני תמיד מקפידה לעשות את זאת. והנה הספר הקטן "דרכים בשם אומרם" הוכיח לי שנסיעות בטרמפים יכולים להסתיים בחוויות חיוביות. בספר משתפת המחברת את הקוראים בסיפורים שקרו לה בדרכים בנסיעות בטרמפים. היא מספרת על הכריות ואהבות שהיו לה מתוצאות הנסיעות. ומצירת במכחול כליל, ובקריצה קלה דמויות ישראליות ססגוניות. שנעות בדרכים, אוספות אנשים ומסיעות להם להגיע למחוז חפצם. חלקן מוכרות. צריך רק להבין את הרמזים. וחלקן אלמוניות, אך כולן מייצגות בסיפורים קצרים סיטואציות מהחיים, הספר עורר התלבטויות ושאלות, כמו למשל, האמנם אפשר לערוך הכרויות מעניינות במהלך הנסיעה בטרמפים? או "האם הטרמפים יכולים להוות תשובה לנסיעה טובה או שמא הם מסוכנים כמו שאומרים". הגעתי לבסוף למסקנה שככלות הכל לנסוע בטרמפ זה עניין של מזל. ולמחברת היה באמת מזל. וזכות גדולה נפלה בחלקה. בכך שיכלה לאסוף סיפורים מעניינים מנסיעותיה בדרכים בטרמפים. ולהוציאם לאור בספר שהוא אמנם קטן אך מאוד מעניין. במהלך הקריאה בו הקורא מוצא שהוא לא לבד אלא בחברת הגלריה הססגונית של הדמויות. ומתקשה להוציא אותו מהיד. אני סקרנית לדעת אלו טיפים היתה המחברת נותנת מניסיונה רב השנים טיפים לאלו שבוחרים לנסוע בטרמפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה