מקהלה מבטיחה / רימונה שיף.

בערב מחווה לויצ"ו החוגג 90 שנה להיווסדו, שנערך במועדון הסניף בגבעתיים. שמעתי את הלהקה של בית הספר נחלת יהודה מכפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה. מפאת חוסר מקום הופיעו נציגים של הלהקה, המונה תלמידים מכיתה נוער י"ב, התרשמתי מאוד מהקבוצה ששרה ורקדה בכשרון ובחן רב. וכשמנהל בית הספר חזי יוסף סיפר שהלהקה חזרה לאחרונה מחמש הופעות מוצלחות באירופה, ועלתה לגמר בתחרות מחול ארצית, לא התפלאתי. וגם שמחתי בשמחתם של אותם ילדים שהגיעו הן בזכות הפרגון העידוד והתמיכה שהם מקבלים מבית, מצד המורים וההנהלה. והן בזכות כישוריהם. ועמידתם בחזרות שמשולבות לא פעם ביום לימודים עמוס. כשהמנהל חזי יוסף אמר שהם לוקחים במקום ילד שנמצא מצד אחד של הגשר במצב של סכון ומעבירים אותו לצד השנ של הגשר במצב של סיכוי. הסכמתי איתו לנוכח התוצאות, היינו, ההישגים של הלהקה, וכשהיא הסביר שברגע שהילדים האלו לא נמצאים בשוליים ומתחברים למסלול הרגיל בישראל. צבא, ואוניברסיטה, הם הופכים לאזרחים טובים. משלמי מיסים, ולא מהווים נטל לחברה. והדגיש שכשהחברה הישראלית יציבה גם הבטחון שלה יציב. בהצביעו על כך שכשילד שהדימוי העצמי שלו נמוך עולה לבמה הדימוי שלו עולה. ברכתי על עצם העובדה שישנם בקרבנו אנשי חינוך כמוהו וכמו הצוות שלו, שחושבים ככה ומקדמים ילדים למען עתידם בפרט ולמען חוסנה של החברה בישראל בכלל. ועד כמה התמזל מזלה של ויצ"ו שהיא זכתה לאנשי חינוך מהסוג הזה. שרק תורמים למרקם הנתינה שלה, לקהילה ולחברה. נזכרתי בהזדמנות זאת במנהל בית הספר היסודי שלי. דובנוב בתל-אביב. במנהל אסף שאמר שאין תלמידים שאינם מוכשרים, צריך רק למצוא את הכישרון הגלום בהם ולקדם אותם. ולאור זאת הוא העלה תלמידים חלשים על המפה הבית ספרית תחילה. ולאחר מכן על המפה הישראלית. וחלקם הפכו בזכות קידום כישוריהם. גם למפורסמים. הנה כי כן, הרהרתי ביני לבין עצמי אולי מהלהקה הזאת שכה הרשימה אותי. יולדו כוכבים.