תופעת השיימינג / רימונה שיף.

עד לפני עשור היה על העיתונאים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית להיות מאוד זהירים. לכשהם כותבים או מפרסמים דברים שליליים על אנשים. ולקבל את תגובתם. או את תגובת הממונים עליהם. כי תמיד במקרים הנוגעים לשניים יש שני צדדים. כדי לא להסתבך העיתונאים היו מקפידים מאוד על הנהלים האלו. היום בעידן האינטרנט. והרשתות החברתיות כל אחד הוא עיתונאי. וכל אחד הוא צלם. היום כל אחד יכול לשפוך בפוסט את הלב. אם מתוך מניעים אישיים. כמו נקם. קנאה ואחרים. ואם מתוך עוולות שנעשו לו, היום כל אחד יכול לעשות שיתוף. ולזכות לאלפי לייקים מאנשים שהוא לא מכיר ושלא נכחו במקום שעליו הוא מספר. מטבע הדברים הגולשים מזדהים עם הקורבן, ושוכחים שהצד השני המואשם גם הוא בן אדם. עם הורים, בני זוג וילדים. ואין מי שיעבור את השיימינג הביוש הפומבי בפייסבוק. כי לפרסומים האלו אין גבולות ואין קווים אדומים, ואף אחד לא חסין מפסק דין השדה שנעשה ברשתות החברתיות. היום אנשים צריכים לפתח לעצמם עור של פיל כדי להכיל דברים שכותבים עליהם. ואלו שרוצים לכתוב עליהם דברים שליליים בפייסבוק לא נדרשים לעמוד בכללים, העיתונאי של פעם הוא זן הולך ונעלם. פעם אם היו מלבינים בכיתה פנים של תלמיד בפני חבריו ללימודים זה היה מסתכם בחרם בכיתה. שהסתיים לאחר זמן קצר. היום כשמפרסמים עליו דברים שליליים בפייסבוק מלבינים את פניו בפני כל עמכא ישראל. ויוצרים לו סטיגמא באמצעות הקדמה. והחיים שלו משתנים שלא לטובה. היום גולשים לא חוסכים במילים קשות כשהם כותבים משהו על מישהו, או לכשהם מגיבים לדברים של אחרים. ומכיוון שהיום הצד המואשם לא מתבקש להגיב על מה שעליו נכתב. התוצאות מהפרסום השלילי  יכולות להיות מבחינתו קטלנית. הנה לפני מספר שנים התאבד בארצנו נער שהושפל בפייסבוק על ידי חבריו, ולאחרונה התאבד איש שב"כ לשעבר ובכיר ברשות האוכלוסין בגלל תלונה שפורסמה עליו בפייסבוק אישה אפרו אמריקנית. היא טענה  שהוא הפלה אותה בגלל צבע עורה. וזכתה לאלפי לייקים ורואיינה באחת מתוכניות החדשות של הטלוויזיה. הגולשים האשימו אותו בגזענות, והיו גם שקראו לרדוף אותו עד סוף ימיו בגלל מעשיו. לאחר שהתאבד ספרו עליו בעיתונים חבריו שהיה בעצם אדם מופנם, שהיו לו הרבה זכויות, ושהוא הקים גוף א פוליטי שנועד לגשר בין יהודים, דרוזים, מוסלמים ובדואים. פסק הדין המרשיע של הגולשים נעשה על פי הראיות שהביאה המתלוננת, בלי כל שקול דעת שגם לו יש מה לאמר.  ובלי לחשוב שלתגובות יש גם השלכות. ושהן יכולות אפילו להביא לתוצאות קטלניות. אני מאמינה שאותה האישה האפרו אמריקנית שטענה שהיא חוותה אפליה בגלל צבע עורה לכש באה להוציא דרכון לילדיה ברשות האוכלוסין. כתבה את מה שכתבה מתוך סערת רגשות ומנקודת מבטה שלה. מבלי לחשוב שהתלונה שלה יכולה להיות פוגענית. קראתי בעיתון את מה שכתבה, היא ציירה בה תמונת מצב ולא האשימה את המנהל בגזענות. את פסק הדין שהוא גזען הוציאו עליו אלפי גולשים שעשו לתלונה שלה שיתוף, לדעתי אותה האישה שהתלוננה בחרה בדרך הקלה. במקלדת. היא יכלה להתלונן על הבכיר בפני הממונים שלו. הוא היה מוזמן לברור, ואז היה מסתבר לכל הנוגעים בדבר אם התלונה שלה היא שקרית או צודקת, וברור שאת התלונה הזאת היו פותרים בדלתיים סגורות. והיא לא היתה מגיעה לציבור. התוצאה של התאבדות המנהל הוא לדעתי מצערת ומיותרת. הוא יכול היה לתבוע אותה על לשון הרע. חבל שהלך מאיתנו בגלל ההשלכות מרחיקות הלכת של הפוסט שפרסמה. וחבל שבכלל אנשים משלמים מחירים כבדים בגלל מה שאחרים מפרסמים עליהם בפייסבוק. גם אני יכולתי להתלונן בפוסט בפייסבוק על קופאיות בסופר מרקט שלא נותנות לי שרות ראוי. ואפילו על אחת מבנות המעוטים שנוהגת להפלות אותי לרעה לכשאני מגיעה אליה לקופה. אבל אני שומרת על כבודו של האדם. ולא הופכת אותו למפורסם בגלל מעשיו השליליים. אני הולכת למנהל ומתלוננת בפניו על העוול שנעשה לי.
בתקווה שהוא יקח את דברי ברצינות ויטפל במה שהעלה בפניו. אם אדע שפגעתי במישהו, אפילו אם אני צודקת, לא אוכל לישון טוב בלילה. ודרכי היא לטפל בעוולות שנעשות לי בדרכים המקובלות. מה גם שאני חושבת שכל עם ישראל לא צריך לדעת על העוול. משום שלמילה הכתובה יש כוח. אני קוראת לכם ציבור המקלידים ועושי הלייקים לפעול עם מוח. לא להשתמש בפרסומים ובתגובות במשפטים שלוחי רסן. ולא לעשות פסק דין שדה לאנשים שאנחנו לא מכירים.
כאן אוסיף ואציין שנודע לי שתופעת השיימינג עומדת להגיע לכנסת. וישקלו צעדים להגביל את ההשפלות וההשמצות כלפי אנשים מגולשים ברשתות החברתיות. אני מברכת על היוזמה הזאת ומקווה שאפשר לממש אותה במציאות. ככה סוף סוף יוצבו בפניהם גבולות וקווים אדומים. שכאמור היום אינם קיימים.