ההפגנות של הצעירים ממוצא אתיופי בתל-אביב ובירושלים הפכו לשיחת היום. הסיבה המוצהרת ליציאתם לרחובות היא מחאתם נגד האלימות שמפגינים השוטרים כלפיהם. אלימות שבאה לידי ביטוי בסרטון שמראה כיצד לובשי מדים כחולים מתנפלים על חייל ממוצא אתיופי. ומכים אותו על לא עוול בכפו, אבל ההתנהגות האלימה של השוטרים כלפי החייל היתה רק הטריגר. הסיבה האמיתית לזעקה הוא שנמאס להם לשתוק. הם בני הדור השני לעולים רוצים להיות שייכים ולא מובדלים. שואפים שלא יתיחסו אליהם כאל מעוט אלא כאל ישראלים, כי הם נולדו כאן. ומשרתים בצבא. גם ביחידות קרביות, ואוהבים את הארץ הזאת. נמאס להם מההבטחות של המנהיגים. ומהדרישות מהם להיות נחמדים. הם סוף סוף הגיעו למסקנה שאם קולם ישמע כקבוצה גדולה יתחילו בחלונות הגבוהים להתיחס למצוקתם. כל מי שעקב אחרי מערכת היחסים הקשה בין הישראלים הוותיקים לבין יוצאי אתיופיה יכול היה לראות את הכתובת על הקיר. ולצפות שיום אחד כל הכעסים והתסכולים שלהם יתפרצו. הוריהם עלו ארצה לפני שנים במבצעים שערכה המדינה. הם חיכו בכיליון עיניים לדרוך על אדמת ישראל. שאותה כינו "הארץ הקדושה". הם לא הבינו עברית, אך האמינו שחייהם כאן יהיו טובים, ושיקבלו אותם בזרועות פתוחות. ואמנם ההתרגשות עם ירידתם מהמטוסים היתה גדולה. אבל עד מהרה נמוגו החלומות שלהם. מצוקה ואפליה היו מנת חלקם. והם שתקו. כי חנכו אותם להיות נחמדים. בניהם הישראלים. "הצברים". חוו אף הם שנאה כלפיהם. וכאן אביא מקרים שיראו לכם עד כמה המושג אתיופי הפך למושג שלילי. סועדת במסעדה מספרת שאחד הסועדים דרש ממנה שתוריד את הצלחת שלו. כי חשב שהיא המנקה. אפילו לא המלצרית. לישראלי ממוצא אשכנזי שהגיע עם צעירה ממוצא אתיופי למועדון לילה נאמר שהוא יכול להכנס אבל היא לא. והיתה פרשת הדם שבמסגרתה נזרקו תרומות דם של יוצאי אתיופיה לפח. והיו בתי ספר שדחו קבלת ילדים ממוצא אתיופי בטענה שאין להם מקום לקלוט אותם. וגם אני נתקלתי בסיפור מקומם. כשישבתי לאחרונה באוטובוס הבחינו הנוסעים בצעיר ממוצא אתיופי רץ בתקווה לעלות, הם דרשו מהנהג להמתין לו. וכשעלה העיר הנהג הערה גזענית, ואמר שיש לו מזל שבאוטובוס ישבו אנשים טובים, כי לא כולם אוהבים שחורים. לאחרונה נעשה בערוץ השני בטלוויזיה תחקיר על האפליה. הראו באחת מהמדורות החדשות זוג אתיופי שמבקש לשכור דירה. והשוכרים אומרים לו שהדירה קטנה ומשדל אותו לרדת ממנה. ולעומת זאת מראים שכזוג בהיר עור מבקש לשכור אותה השוכרים ממש משדלים אותו לעשות עסקה. ועוד הראו צעיר ממוצא אתיופי שמבקש להיות מלצר במסעדה ומציעים לו עבודה במחסן. ולעומתו צעיר בהיר עור שפונה גם הוא אליה מקבל על המקום תשובה חיובית. ממש הפליה צורמת. ובלתי נסבלת. המסבירה למה הניפו הצעירים את דגל המחאה. ואמרו לכולם "אנחנו כאן, ואנחנו לא שותקים כמו בני הדור הישן". אני מאמינה שהאלימות בהפגנה בתל אביב היתה תוצאה של גורמים חיצוניים, וחבל שמעוט מוסת דרדר את המצב לקרב בין השוטרים לבין המפגינים. לנקוט באלימות זה מבחינתי לא הפתרון. הפתרון הוא להתיחס לבני העדה האתיופית כאל שווים בין שווים. לראות בהם ישראלים ולא אתיופים. כי גם הם חוגגים את חגי ישראל. וגם הם מתגייסים לצבא. גם ליחידות קרביות. ונוטלים חלק במבצעים ובמלחמות בהגנה על המולדת. הערכה לבני העדה ראינו בשנים האחרונות בתוכניות הריאליטי "האח הגדול" ו"כוכב נולד". כאשר צעירות ממוצא אתיופי הגיעו למקום הראשון. וצעירה ממוצא אתיופי נבחרה גם למלכת היופי של ישראל. אבל אלו רק ניצוצות. והמציאות הקשה של הפליה והשפלה טופחת יום יום בפנים של אלו שאותם אנו מכנים "אתיופים", לדעתי ההפגנות האחרונות הן הזדמנות לעריכת שינויים. להתבונן פנימה ולזכור שבני העדה האתיופית הם כאן. וכבר לא ילכו לשום מקום. אסור שנתעלם מהם. ונפלה אותם רק בגלל צבע עורם. אנחנו שהעלינו אותם צריכים להיות ערכיים ומוסריים. היום בעתיד ותמיד.,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה